הוצאה: תכלת
תרגום:טל ארצי
שנה: 2023
463 עמודים
"מי שמרשה לעצמו לשחק עם אדם אחר לוקח סיכון לא קטן. כי פירוש הדבר שהוא מרשה לעצמו להיפתח, להיחשף, להיפגע. משחק משותף הוא המקבילה לכלב שנשכב על הגב - אני יודע שלא תפגע בי למרות שאתה יכול". (עמוד 31)
באחד הבקרים כשסם יורד מהרכבת התחתית הוא נתקל בסיידי גרין חברת הילדות היחידה שלו. בתחילה היא מנסה להתעלם ממנו, אך סם לא מרפה והם מתחילים לדבר שוב אחרי שנים של נתק.
לסיידי ולסם יש תחביב משותף עוד מהילדות - שניהם חובבים משחקי מחשב, הם מסוגלים לשבת שעות מול המשחקים, לעבור שלבים, לפצח חידות עד לסיומו.
כשהם נפגשים שוב הם מחליטים להתאחד כדי ליצור משחק חדש.
האיחוד ביניהם מציף שוב את פצעי העבר, אבל גם מרפא.
בזכות העבודה המשותפת הם יוצרים משחק שהופך להצלה מסחררת ומביא להם פרסום.
עם ההצלחה והתהילה מגיעים גם חילוקי דעות וכאב.
לאורך הספר החברות המיוחדת של סיידי וסם מועמדת למבחן לא פעם ולא פעמיים. הקשר ביניהם הוא מדהים, אך החיים מזמנים להם התמודדויות, משברים ואי הסכמות .
אני מודה כי תוך כדי קריאת 100 העמודים הראשונים (פחות או יותר) של הספר שקלתי כמה פעמים לנטוש אותו. פחות התחברתי לכל הנושא הזה של גיימינג ומשחקים. אבל בכל זאת הסקרנות דירבנה אותי להמשיך ובסופו של דבר בחלקו האחרון הוא היה מוצלח.
היחסים של סיידי וסם מורכבים, הם כל כך קשורים אחד לשני עד כדי כך שהם לא מודעים לעומק הקשר, ולפעמים זה היה אפילו קצת מתיש לקרוא על המורכבות הזאת.
לסיכום מדובר בספר שמצריך קצת סבלנות, עד שמגיעים לחלק המעניין שבו. אני מניחה שגיימרים וחובבי משחקי מחשב עשויים להנות ממנו מאוד והוא בסך הכל ספר נחמד.
בשורה אחת: "מה זה משחק, אמר מרקס, אם לא מחר, ועוד מחר, ועוד מחר. ואת האפשרות לאינסוף לידות מחדש. לאינסוף גאולות. הרעיון שאם תמשיך לשחק תוכל תמיד לנצח בסוף. שום הפסד הוא לא תמידי, כי שום דבר הוא לא תמידי, אף פעם." (עמוד 391).
בדירוג סמיילי: 😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה