הוצאה: הכורסא
תרגום: ניצן לפידות
שנה: 2020
397 עמודים
"הוא לא מדבר על אהבה. זה פשוט משהו שהוא עושה. זה פשוט מה שהוא. אהבה היא משהו שהוא עושה בזמן שאנשים אחרים יושבים ומדברים עליה" ( עמוד 374)
תאונה טראגית מובילה את קיילב לבית החולים הציבורי בעיר, שם הוא נתקל בסטודנטית לרפואה בשם ריס.
ריס היא בין הראשונים שפוגשים את קיילב בבית החולים. דחפים לא מובנים מובילים את ריס להתעניין באופן מיוחד במקרה שלו, לדאוג לו ולהתעניין הרבה מעבר ליחסי רופא- מטופל.
קיילב משתייך לקהילת ההאמיש המסוגרת, החשדנית כלפי זרים, קהילה שאינה מאמינה בקידמה טכנולוגית, שאינם דוגלים בהשכלה מעבר לכיתה ט', שאינם מתערים מחוץ לקהילתם.
לקיילב יחסים מורכבים עם אמונת ההאמיש, הוא ניסה לעזוב אותה לתקופה בכדי להכיר את החיים האמיתיים, אך טרגדיה מצערת החזירה אותו לחיק משפחתו.
כאשר הוא פוגש את ריס הוא לומד להכיר עולם אחר, אישה מסוג אחר.
ריס היא אישה אסרטיבית, שיש לה תמיד מה לומר או לשאול. היא חונכה מגיל קטן להיות רופאה ולעמוד בציפיות של הוריה, בלי לעצור ולחשוב מה היא רוצה.
ריס וקיילב באים מעולמות כל כך שונים, אך יש ביניהם הרבה נקודות דמיון.
מערכת היחסים הנוצרת ביניהם מורכבת וכמעט בלתי אפשרית.
יחסיהם מלאים עליות ומורדות, מערערים אמונות מושרשות, וגורמים לכל אחד מהצדדים לעשות חשבון נפש.
על קהילת ההאמיש שמעתי בילדותי מאבי, כשביקר שם באחת מנסיעותיו לארה"ב, והספר הזה חושף את תרבותם השונה והמרתקת, גם אם לעיתים התקשיתי להסכים איתה.
מרתק לגלות כי על אף הבדלי התרבות, בסופו של דבר הרבה התמודדויות משותפות לכולם, ללא קשר לתרבות או למוצא.
הספר מרתק ונהניתי לקרוא אותו, היו בו קצת קטעים שהיו איטיים יותר, אבל המסע שקיילב וריס עוברים, הדילמות שכל אחד מהם מתמודד איתן, האינטראקציות שלהם עם בני משפחותיהם יצרו ספר מלא דרמה ורגש.
בשורה אחת: לעיתים כדי ללמוד להכיר את עצמך, אתה צריך להכיר מישהו שונה ממך.
בדירוג סמיילי: 😊😊😊😊 וחצי
