כשפריז עצמה עיניים / רות דרואה

הוצאה: ידיעות ספרים
תרגום: עידית שורר
שנה: 2023
415 עמודים

השנה היא 1953, ז'אן לוק מתגורר בקליפורניה, ארה"ב, לשם ברח בתקופת מלחמת העולם השנייה יחד עם אשתו ובנו סם. לאורך הפנים שלו יש צלקת בולטת, שמסתירה מאחוריה סודות מהעבר. הם חיים יחד בשגרה ובשלווה, עד שיום אחד דופקים לו שוטרים על הדלת ומעמתים אותו עם עברו.

בשנת 1944, בשיאה של מלחמת העולם השנייה, אישה יהודייה נשלחת לאושוויץ, רגע לפני שהיא עולה לקרון הרכבת, היא מפקידה את מה שהכי חשוב לה בידיו של אדם זר.
באותו הרגע של החלטה הרת גורל, עולמות נשזרים והחיים שלהם משתנים.

הספר הזה הוא רומן היסטורי שמביא דילמה מוסרית לא פשוטה שנוצרה בסיטואציה בלתי אפשרית של מלחמה אכזרית. דילמה שנראה כי כל פתרון שלה הוא בלתי אפשרי וכואב.

הספר מרתק וכתוב בצורה מעניינת. הוא לכאורה "עוד" ספר על המלחמה, אך הוא מביא זוית שונה ומעניינת. 
כמובן שהוא שייך לז'אנר שאני אוהבת ולכן נהניתי ממנו.

אז למה לא נתתי לו חמישה כוכבים? כי משהו ברגש היה קצת חסר ולא הצלחתי להתרגש ברמה כזאת של דמעות, ובכל זאת לא הייתי מוותרת עליו.

בשורה אחת: "רק בלב אפשר לראות היטב." (עמוד 120 בספר, לקוח מתוך הנסיך הקטן)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

נשף של טעויות / ג'ין מלצר

הוצאה: דני ספרים
תרגום: דנה אלעזר הלוי
שנה: 2022
416 עמודים

רייצ'ל היא בחורה רווקה, יהודייה, אמריקאית שיש לה משיכה לכל מה שקשור לחג המולד - היא אוספת דמויות של סנטה קלאוס והיא אוהבת כל מה שקשור בחג המאוד לא יהודי הזה.
בנוסף לכל היא סופרת צללים (כי אסור שידעו) של סדרת רבי מכר מבוקשת שהנושא העיקרי שלה הוא כמובן חג המולד.

עד שמגיע יום שבו העורכת שלה מבקשת ממנה לכתוב ספר חדש והפעם הנושא העיקרי שלו יהיה חנוכה. הבעיה היא שרייצ'ל לא מוצאת שום הנאה או השראה בחג הזה ותוהה מה כבר תצליח לכתוב עליו.

ואז מגיע לעיר מצרפת ג'ייקוב גרינברג, כדי לארגן נשף חנוכה גדול ומפואר. 
רייצ'ל מבינה שהכניסה לנשף הזה עשויה להוות עבורה השראה לכתיבת הספר, אך יש בעיה גדולה את ג'ייקוב היא מכירה מהילדות, הם השתתפו יחד במחנה קיץ, ואת הזיכרונות שיש לה ממנו היא מעדיפה לשכוח.

רייצ'ל מבינה שאין לה ברירה אלא להשתתף בנשף, אך האם המחיר שתשלם על כך יהיה שווה את זה?

נשף של טעויות הוא ספר קיטש, קליל, רומנטי ומאוד מאוד אמריקאי וגם כמובן יהודי, אם כי התיאורים אודות מנהגים יהודיים בספר סובלים קצת מחוסר דיוק. 

הספר מתאים לקריאה כספר טיסה, חופשה או סתם כהפוגה בין ספרים כבדים. יש בו קטעים של כאב, אך גם קטעים שמעלים חיוך.

טריגר: בספר עולה נושא חשוב של התמודדות עם מחלה כרונית פחות מוכרת - הקשיים, האכזבות, הצורך לתמרן והרצון שיאהבו את הדמות בדיוק כמו שהיא. זה נותן נקודת מבט חשובה על האנשים שסובלים ביומיום, ולרוב אנחנו אפילו לא יודעים.

בשורה אחת: "כולנו סוחבים יותר ממה שאנחנו צריכים." (עמוד 185).

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

שדרת עצי התפוח / סוזן ויגס

הוצאה: הכורסא, מודן
תרגום: ניצן לפידות
שנה: 2023
415 עמודים

במסגרת עבודה, טס מחפשת אוצרות ודואגת להשיבם לבעליהם. היא מקדישה את רוב חייה לעבודה, היא לא מאמינה בגברים - כמו אימה וסבתה ששתיהן היו אימהות יחידניות שגידלו את בנותיהן ללא אבא בתמונה.

לטס אין למעשה משפחה. אמא שלה מסתובבת בעולם במסגרת עבודתה ואבא כאמור מעולם לא היה.

באחד הימים מגיע למשרד בחור יפה תואר בשם דומיניק רוסי ומעדכן אותה כי סבה נמצא בתרדמת, ובצוואתו הוא מוריש לה חצי נחלה בשם לה ויסטה במדינת קליפורניה, ואת החצי השני תירש אחותה איזבל.

טס שעד לאותו יום לא ידעה על קיומו של סב, ובטח לא של אחות , מופתעת מאוד מהעניין ומחליטה לנסוע ולהבין במה מדובר.

כשהיא מגיעה לשם היא מגלה שהנחלה נמצאת בקשיים כלכליים ובחובות, והיא על סף עיקול. והיא מבינה שיחד עם דומיניק ואיזבל הם חייבים למצוא פתרון יצירתי כדי להציל את המצב.

בעודם מחפשים בכל פינה בבית, הם מגלים רמז לקיומו של חפץ מסוים ונדיר, שיכול לשמש כאוצר עבורם בשל הסכום שהם יוכלו לקבל תמורתו. החיפושים והמחקר סביב החפץ חושפים סודות וגילויים, ועל הדרך מתפתח לו גם סיפור אהבה.

כמו ספריה הקודמים של ויגס גם הספר הזה קליל וזורם, וכיף לקרוא אותו. אמנם יש בו חלק היסטורי, אך הפעם הוא לא העיקר ולכן גם מי שלא מתחבר לז'אנר ההיסטורי עשוי לאהוב את הספר הזה.

זהו ספר על משפחה והמורכבות שלה, על אהבה והכאב שכרוך בה, על סדרי עדיפויות ועל היכולת ללמוד לבחור לעשות את מה שעושה לי טוב - וכמאמר השיר: "להאמין, לראות שטוב, בלי להביט שוב לאחור, לבחור נכון" (אמיר דדון).

לסיכום  ספר מתוק שמסתיים במהירות.

בשורה אחת: "אם את לא מאמינה שזיכרונות שווים יותר מכסף, אולי לא יצרת לעצמך זיכרונות מהסוג הנכון" (עמוד 382).

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

ירמיהו / יוסף עמרני

 

הוצאה: כריכה
שנה: 2023
415 עמודים

את סיפורו של ירמיהו לא יצא לי לקרוא אני חושבת מאז תקופת הבגרות בתנ"ך, ועבר "מעט" זמן מאז. וגם אז\ מה שלמדתי עד כמה שזכור לי, לא היה ברמה מעמיקה.

יוסף עמרני עושה חסד עם ירמיהו כשהוא מחיה את ההיסטוריה ואת סיפורו, ומספר אותו כשהוא מלא ברגש ופאתוס ועם כל המורכבויות שבו.

מאז שירמיהו היה ילד הוא היה שונה מאחיו, הוא אהב לשבת עם אביו וללמוד תורה והלכה. באותה תקופה זה היה נחשב חריג, כיוון שרוב העם בחר לעבוד עבודה זרה ולא לנהוג על פי חוקי הדת.

באחד הימים הוא חווה התגלות והוא מבין כי כבר מבטן אימו, אלוקים ייעד אותו להיות נביא בעם ישראל. וכך מגיל 17 הוא מסתובב בבמות וקורא לעם לעזוב את עבודת האלילים, לתקן את הפשעים החברתיים , ואת היחס בין אדם לחברו.

ירמיהו חי חיי סבל. הוא שנוא, הוא מוקע, הוא סופג עלבונות, אלימות וייסורים קשים, כל זאת למען הצלתו של עם ישראל. הוא חי במטרה להציל את העם מנבואות הזעם שהוא מנבא עליהם על ידי כך שיחזרו בתשובה.

לאורך הספר יש סקירה היסטורית של התקופה, של הדמויות המשפיעות , ובעיקר הכרות מעמיקה עם דמותו של נביא החורבן והגאולה - ירמיהו.

כשקוראים את הספר, יש תחושה מסוימת כי ההיסטוריה חוזרת ולצערנו לא תמיד זה טוב.
זהו ספר על מנהיג שנוא, על שנאת אחים שמובילה לעיתים לחוסר צדק ולמוות. ולדעתי מומלץ לקרוא אותו ולו בכדי לעשות הכול שהחלקים הלא טובים בסיפור לא יחזרו על עצמם.

לסיכום, אני בדרך כלל נרתעת מרומנים תנכיים, כי באופן אישי אני פחות מתחברת לסגנון, הפעם הופתעתי לטובה. מדובר בספר שמשתדל לדבוק באמת, לא נותן תחושה שהוא הופך את הסיפור ל"רומן זול", הוא כתוב באופן מרתק (גם אם לעיתים קצת כבד, אבל אין מה לעשות מדובר בנושא כבד), הוא מעמיק ומקיף וניכר כי כותבו עשה מחקר עומק על הנושא,  ובסופו של דבר החכמתי ונהנתי ממנו.

בשורה אחת: "כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר... אל תירא מפניהם כי איתך אני להצילך." (מתוך ספר ירמיהו, עמוד 43 בספר).

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀