חפש בבלוג זה

יום שני, 18 בנובמבר 2024

ניסים קטנים / אן בות'


הוצאה: תכלת
תרגום: דנה טל
שנה: 2024
304 עמודים

שלוש נזירות קשישות מתגוררות במנזר לאחר שרוב חברותיהן כבר הלכו לעולמן. מצבו הפיזי דורש שיפוץ, והגודל שלו קצת גדול מדי בשביל שלוש.

הבעיה היא שהכסף הולך ואוזל, ומצב המנזר לא הולך ומשתפר. ועם כל הכבוד לניסים, הן מבינות שבשביל להציל את המצב הן צריכות נס ממש גדול.

אחת הנזירות שמאמינה ומייחלת לנס ממלאת כרטיס לוטו, ולמרבה הפלא הכרטיס שלה אכן זוכה. סכום הזכיה הוא 20 אלף פאונד - לא סכום עתק, לא סכום שיציל את המנזר, אבל סכום שבהחלט יכול לעזור לפחות להתחלה.

הנזירות מבינות שהן תוכלנה לתקן את הגג, ואז גם מגיעה הזדמנות עבורן לנסוע לאיטליה ושם הן מקוות ומייחלות למצוא את הפתרון או הנס שיציל אותן.

אין ספק שמדובר בשלוש נזירות חמודות, לעיתים משעשעות ולעיתים מעצבנות, שמנסות להעלות את המורל אחת של השניה ולשמור על אופטימיות. ברקע יש כמובן גם את הכומר ואת הבישוף אבל הנזירות הן אלה ש"גונבות את ההצגה".

זהו ספר עם פוטנציאל גדול, אך לדעתי משהו התפספס . העלילה היתה קצת טרחנית, לא ממוקדת, עם המון פרטים ודמויות שלא ממש רלוונטיות לסיפור. הסיפור לא מאוד זורם, ולעיתים דילגתי על קטעים כדי להתקדם בעלילה.

יש בו נגיעות על אהבה, על חברות, על מערכות יחסים והרבה אמונה ואופטימיות.

לסיכום: ספר שיתאים לחובבי ספרי נזירות, אבל צריך לקרוא אותו עם סבלנות.

בשורה אחת: "עשי כמיטב יכולתך, ואלוקים יעשה את השאר." (עמוד 45)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀

יום חמישי, 14 בנובמבר 2024

הסוררות / אמיליה הארט


הוצאה: כנרת,זמורה,דביר
תרגום: תם פררו
שנה: 2024
351 עמודים

"הרבה דברים נראים שונה מרחוק. האמת כמוה ככיעור: צריך רק להתקרב כדי לראות אותה." (עמוד 180) 

שלוש נשים, שלוש מאות שונות, כל אישה וסיפורה, כל אחת בנקודת השפל בחייה.

2019 - קייט בורחת מלונדון מבעלה האלים, אל בקתה ישנה שקיבלה בירושה מדודתה. הבקתה מוקפת גינת פרא ורוחשת חרקים. בית דודתה אפוף מסתורין, וקייט מרגישה שטמון בו סוד גדול מהעבר של דודתה.

1619 - אלת'ה מואשמת בכישוף. היא כלואה בזמן המשפט, וכל זאת כי היא יודעת לרקוח תרופות מעולם הטבע, כפי שאימה לימדה אותה. אנשי העיירה עולים להעיד, ואלת'ה המפוחדת מייחלת לחפותה, אך כבר לא מאמינה לאף אחד.

1942 - ויולט היתומה מאם, מסתובבת באחוזת הוריה ומנסה לגלות פרטים אודות אימה, ששמועות מסתוריות סובבות אודותיה. על רקע מלחמת העולם השניה, אביה השתלטן כמעט ולא מאפשר לה לצאת מהבית, הדבר היחיד שמצליח לשמח אותה זה הקסם של הטבע וחבריה החרקים.

זהו רומן שהוא שילוב של היסטוריה והווה. סיפור רב דורי על שלוש נשים שחוות שבר בחייהן, שמעמדן נרמס על ידי גברים מסיבות שונות, והן מנסות להילחם ולצמוח מכך.

זו פעם ראשונה שיוצא לי לקרוא ספר על שלוש תקופות זמן שונות (יש המון ספרים על שתי תקופות), וקצת נרתעתי מחשש שיהיה עומס דמויות ובלבול בעלילות, אבל אני חייבת לציין שהספר מאוד קולח, אין עומס של דמויות והפרקים לא מאוד ארוכים, כך שהדפים רצים.

הספר הוא חגיגה של הטבע, ואני לא מכירה הרבה אנשים שנהנים מהיכרות עם חרקים וכדו', וזה מדהים בעיני שדוקא הנשים בספר הן אלה שמתקשרות איתם.
יש בספר שילוב של אמת ובדיה, ואם כי בדרך כלל אני פחות אוהבת ספרים דמיוניים, בספר הזה החלק הדמיוני השתלב טוב בעלילה (אולי כן הייתי מוותרת על חלק אחד).

לסיכום: ספרים על עידן המכשפות תמיד סיקרנו אותי, והספר הזה מביא סיפור משולב ומעניין על הנושא ועל נושאים נוספים חשובים ומרתקים.

בשורה אחת: "מראה עיניים הוא דבר מוזר. לפעמים אנחנו רואות את מה שעומד לנגד עינינו. ולפעמים אנחנו רואות את מה שכבר קרה, או עומד לקרות". ( עמוד 341)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי




יום שני, 4 בנובמבר 2024

הלב של לב / אפרת לווי


הוצאה: אגם
איורים: קטיה שירייבה
שנה: 2024
36 עמודים

לב הוא גור פילים - הוא גדול וכבד, יש לו חדק ארוך ואוזניים בצורת לב, והוא אוהב לשאול המון שאלות.

ללב יש גם הרבה חברים - ציפור, דב, היפפוטם, נמר, וחמישה אפרוחים שאותם הוא אוהב קצת יותר.

באחד הימים, יום שהתחיל מושלם, כל החברים שיחקו, עד שפתאום השמש נעלמה. כל החברים ברחו והלכו להסתתר ורק האפרוחים הקטנטנים לא הצליחו.

ואז לב החליט לעשות מעשה - באוזן שמאל הוא חיבק אותם חיבוק גדול, ובאוזן השניה הוא סוכך כמו מטריה, וכך הוא נשאר ונשאר עד שהגשם נגמר.

לב הרגיש שעשה מעשה טוב וליבו עלה על גדותיו, כל הדרך הביתה קיפץ ודילג, ולאמא פילה הכריז בגאווה - יש לי אוזני לב כי אני פיל אוהב.

איזה ספר מתוק, מאוייר בצבעים שמחים, חיים וצבעוניים. 

הספר מיועד לפעוטות וגיל הגן - יש בו די הרבה מלל בכל עמוד, ויש בו עלילה. הוא כתוב בחרוזים והוא מעביר מסר על חברות, על עשיית טוב ועל תחושת הסיפוק הנלווית לכך.
על הדרך גם מכירים כל מיני בעלי חיים, ובעיקר את האפרוחים.

בשורה אחת: "אמא למה יש לי אוזני לב?
                    כי אתה אוהב את כולם..."

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀




מי אמר מו? / מיכל חזון


הוצאה: אגם
איורים: רמי טל
שנה: 2024
32 עמודים

העכבר הקטן יוצא לחפש מי אמר מו? 
הוא יוצא לגינה ושואל את החתול, בין השיחים הוא שואל את הקוקיה, אח"כ הוא יוצא לחצר ושואל את התרנגול, וביער שואל את הינשוף.
ככה העכבר עובר מבע"ח לבע"ח עד שהוא מגלה בסוף מי אומר מו...

זהו ספר פעוטות חמוד, קצר וקולע, שבאמצעותו ניתן ללמד את הילדים על הקולות שבעלי החיים משמיעים, ואיזה קול אופייני לכל אחד. 
בכל עמוד יש מעט מלל כך שהוא ממש מתאים לקטנטנים, והוא כמובן מלווה גם באיורים צבעוניים ויפים.

ספר שמתאים גם לקריאה וגם לפעילות עם הילדים.

בשורה אחת: "כי המווו שלי הוא פשוט מווושלם".

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀




 

הצייר מוונציה / דמיאן דיבן


הוצאה: כתר
תרגום: סיוון מדר
שנה: 2024
343 עמודים

"אם עץ מתחיל ליפול, רוץ לעברו, לא הלאה ממנו. כי כשאתה מתעמת עם סכנה ישירות, אתה שולט טוב יותר בסיכויים שלך להינצל." (עמוד 291)

ג'ורג'ונה ברברלי המכונה "ז'ורז'ו", הוא צייר המתגורר בונציה במאה ה-15. יש לו סדנה ושוליות, וחלום להתפרסם בזכות ציוריו ולהשאיר את חותמו בעולם.

בינתיים הוא שקוע בחובות ומנסה למצוא דרכים לצאת מהם. כשהוא שומע על סוחר חדש בשם יאקוב פוגר שמגיע לעיר, וברשותו פיגמנט חדש לצבע שטרם נראה כמוהו, הוא מחליט לעשות הכל כדי להגיע אליו ולהשיג אותו.

בסופו של דבר נקרית בפניו ההזדמנות לצייר דיוקן של אישתו של פוגר - סיביל. והוא ממש מקווה שזה מה שיקרב אותו לפוגר ולצבע הנחשק. אך ככל שהעלילה מתקדמת הוא מוצא את עצמו בפרשה מסובכת, לא יודע למי ולמה להאמין, והאם בסופו של דבר יזכה בתהילה שאליה הוא מייחל.

הדבר הראשון שמשך אותי בספר הזה זאת הכריכה שלו - הצבעים החיים והחדים שלה ממש מושכים את העין, גם השם שלו וזה שהוא מתויג כרומן היסטורי , הוסיפו כמובן לרצון לקרוא אותו.

הספר מתרחש בסמטאות ונציה ומתאר את העיר ואת ההווי שבה בהתאם לתקופה - ריח המים, ההצפות , הגשמים שמקשים על ההתנהלות בעיר, הנשפים והמסיבות, האמנות, הפערים הסוציו אקונומיים, הכנסיות והדת הנוצרית שמאוד נוכחת בספר.

בסופו של דבר לא מדובר ברומן היסטורי שיגרתי. ההתחלה היתה מעניינת, אך ההמשך היה קצת כבד ואפילו שקלתי לנטוש, ובסופו של דבר סיימתי אותו כי הייתי סקרנית לדעת מה יקרה.
הייתי מגדירה את הספר כרומן מתח היסטורי, קצת אפל - מי שאוהב את הסגנון, אני מאמינה שיהנה מהספר.

בשורה אחת: "התחלת ציור חדש לגמרי היא תמיד תהליך לא נוח....זה כמו להיכנס לים קר. אתה מהסס, אתה מצטמרר מולו, אבל אם לא תעשה את הצעדים הראשונים לעולם לא תוכל לשחות. או לחוות את העונג של האוקיינוס. " (עמוד 185)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀

הנשף של מגדלת הדבורים / סוזן ויגס


הוצאה: הכורסא, מודן
תרגום: ניצן לפידות
שנה: 2024
337 עמודים

"החיים יכולים להיות הסחת דעת מדהימה." (עמוד 28)

איזבל רוצה להגשים חלום, היא רוצה להפוך את בית ילדותה לבית ספר לבישול - מקום פסטורלי משופע כוורות דבורים ומטע תפוחים - מקום שמתאים גם ללמוד וגם להירגע.

תוך כדי הקמת בית הספר וסיוע בארגון החתונה של אחותה, מגיע למקום עיתונאי בשם קורמק אוניל כדי לראיין את סבה של איזבל ולכתוב את הביוגרפיה שלו, בדגש על חייו בתקופת המלחמה בדנמרק.
קורמק מקפיד תמיד להישאר אובייקטיבי ולא מעורב, אבל עם האוכל שאיזבל מכינה והקסם של המקום אי אפשר להישאר אדישים.

בין לבין מגיעים עוד אנשים למקום הקסום הזה - אם לחתונה ואם לפרויקט של איזבל. האנשים בשילוב סודות שצפים ועולים מין העבר, מכניסים עניין לספר.

איזבל חיה את המטבח ואת המקום. כשקוראים את הספר אפשר ממש לדמיין את התבשילים והמאפים שהיא מכינה, ולחוש את היופי של המקום הזה.- הייתי שמחה ללמוד שם בישול :)

את הספר קראתי בתקופת החגים, וכיוון שמוטיב הדבש חוזר בו הרבה, זה בדיוק התאים. ובכלל יש בו אוירה של חופש ושלווה, קצת רומנטיקה והרבה חלומות.

זהו ספר דרמה מתוק, קצת קיטש, המשלב גם קצת היסטוריה (אבל זה ממש לא העיקר), הוא זורם וכיפי לקריאה, ויש בו גם כמה תובנות מעניינות.
ספר שנחמד להעביר איתו סופ"ש או סתם ערב חורפי...

בשןרה אחת: " זיכרונות הם כמו סדרה של דלתות נעולות, וברגע שמצליחים לפתוח אחת מהן, היא מובילה לדלת אחרת ולעוד אחת וכך הלאה. החלק הקשה הוא למצוא את המפתח למנעול הראשון ולהיכנס." (עמוד 93) 

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀