קורות הולכת הרגל / דבורה דויטש

הוצאה: כנרת, זמורה, דביר
שנה: 2021
366 עמודים

"היא תחזור להיות הולכת רגל. יש לה די והותר אחריות גם כך. היא תסע באוטובוסים ותיקח טרמפים, ובעיקר, תלך ברגל. היא תלך הרבה מאוד ברגל. לכל מקום שצריך. " (עמוד 85)

ענת היא עקרת בית למופת, אמא לשני ילדים, נשואה לדניאל, המנהלת את חייה בעיקר באמצעות רשימות.
יש לה רשימות למסעדות טובות, לפרקי תהילים שיש לומר לכל עניין ובעיה, רשימות של בעלי מקצוע, קואצ'רים, ומטפלים שונים ומשונים, וגם מעקב של כמה היא שוקלת בכל יום (בכל זאת היא מנסה לשמור)...

כשנודע לענת כי היא מוזמנת לפגישת מחזור, היא מיד פותחת רשימה חדשה. רשימה של כל מה שעליה להספיק לעשות לפני הפגישה כדי שלא תגדיר עצמה סתם "עקרת בית נשואה עם ילדים" - בין היתר עליה לרדת במשקל, אולי לסייע בהקמת אפליקציה חדשה, להילחם בשינויים בבית הספר ועוד.

ברקע בעלה רוצה שהיא תמצא עבודה, אמא שלה צריכה שיכוונו לה הרדיו, אמא מבית הספר מנסה לחבל במאבק שלה והבן שלה צועק שהוא שונא את כולם.

מקריאת התקציר נדמה כי מדובר בספר קליל וחמוד, אך בסופו של דבר קליל הוא לא ממש היה. 
ענת מתארת בדיוק רב, לעיתים לפרטי פרטים את קורותיה, גחמותיה ומחשבותיה, ונדמה שהקצב של הספר הוא לעיתים כמו הקצב של הולכת רגל :).

ענת מתארת בעצם את החיים של רובנו פחות או יותר, גם אם לפעמים באופן קצת יותר מוקצן  - ההתמודדות עם האימהות, הזוגיות, החברות, היחסים עם המשקל, ועוד המון סיטואציות שיגרתיות. 
הספר כתוב באופן שנון, לעיתים ציני, לעיתים מצחיק, לעיתים מכעיס ולעיתים מאוד מר.
הוא מאוד הזכיר לי בסגנונו טור שבועי בעיתון שכותבת עקרת בית ובעיקר אמא (ואולי זה היה מוסיף להנאת הקריאה אם אכן היה כתוב כך).

בסופו של דבר מדובר בספר חמוד ששם סוג של מראה על החיים, ומלמד ששוקולד פותר הרבה בעיות...

בשורה אחת: שגרה זה רע?

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

ספינת הגורל / כריסטינה בייקר קליין

הוצאה: ידיעות ספרים
תרגום: שרון פרמינגר
שנה: 2022
335 עמודים

את הספר הזה קראתי אחרי שקראתי ספר קשה, והתלבטתי אם זה הזמן המתאים לעוד ספר שנראה קשה/כבד, או שעדיף ספר קליל יותר, אך בסופו של דבר אני לא מתחרטת לרגע - מדובר ברומן היסטורי בדיוק כמו שאני אוהבת.

זהו סיפור המתרחש בשני מישורים, החל משנת 1840, ומספר בעיקר את סיפורן של שלוש נשים.

מתינה - אבורגי'נית, ילידת אוסטרליה המאומצת על ידי השליט של ארץ ון דימן ואישתו. מטרתם היא לחנך ו"לתרבת" אותה כך שתשכח את מנהגי ילדותה הפרימיטיביים כלשונם, ותלמד גינונים בריטיים, ובסך הכל היא נמצאת בביתם על תקן קישוט או צעצוע, נטול רגשות ואישיות.

אוונג'לין - לאחר שהתייתמה מאביה היא עובדת כאומנת בבית משפחה בריטית אמידה, שם היא מנוצלת על ידי בנו של המעסיק שמכניס אותה להריון. עם היוודע הדבר היא נשלחת לכלא ולאחר משפט היא נידונה להגליה.
היא נשלחת בספינת העבדים "מדיאה", עם עוד מאות אסירות כמותה, לאוסטרליה.
בספינה היא פוגשת את הייזל - נערה ערמומית וקצת עוינת שמתגלה כמיילדת מיומנת ורוקחת תרופות באמצעות צמחי מרפא.
בין אוונג'לין להייזל נקשר קשר אמיץ ומיוחד שבהמשך ישזור את חייהן לתמיד.

מסיפורן של הנשים אנו לומדים על ההיררכיה ששררה באותה התקופה בין המעמדות השונים ובין הילידים של אוסטרליה לתושבים הבריטיים שבאו להתגורר בה. 
לומדים על תלאות האסירות  - תנאי הכליאה הקשים, חוסר ההיגיינה הבסיסי, ההתעללות שעברו וחוסר הצדק.

מדהים איך לכל אדם, גם במצבים הכי קשים,  ניתנת זכות הבחירה איך להתנהג - האם לנהוג כ"אדם לאדם זאב" או לבחור להמשיך להתנהג באנושיות גם בתנאים קשים ואכזריים. בנקודה הזאת אהבתי את הבחירות שעשו אוונג'לין ובהמשך הייזל שהחליטו לא להיכנע לרוע, לבחור בחיים, ולהמשיך להיות טובות.

את הספר הזה קראתי כמעט בנשימה עצורה, הדפים עברו לי כל כך מהר, כך שסיימתי אותו ביום אחד.
יש בו את כל המרכיבים של רומן היסטורי מוצלח - עלילה מרתקת, דמויות מעניינות, דרמה, מתח, כאב, צער ואושר.

דמויות הנשים בספר תורמות להתפתחות העלילה, כל אחת בדרכה. כשכל אחת מהן מנקודת המבט שלה נותנת עוד זווית ראיה מעניינת. 

בשורה אחת: "תוכלו לרמוס אותי עד עפר/ ובכל זאת, כמו אבק, אני אשוב ואתרומם." (מאיה אנג'לו, עמוד 329)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀

קולה של אם / לילה הילקמן

הוצאה: שולחן כתיבה (מטר הוצאה לאור)
שנה: 2021
285 עמודים

"ככל שנקף הזמן ביקשתי לשמר את זיכרונו, ולהיצמד לדמותו שליוותה אותי בכל שנייה משעות היום והלילה. ראיתי אותו בכל מקום, בכל גומת חן שנקלעה בדרכי, בהליכתו המסורבלת שצצה מולי על מדרכה או במקום מפתיע, שמעתי את קולו המתכתי בשיחות עם זרים, צחוקו הבליח מפינות נסתרות..." (עמוד 8)

כך נפתח סיפורה של טרה, המבכה את חטיפתו של בנה כ-20 שנה קודם לכן. היא מתארת את געגועיה והכאב שלה חודר ללב.

כרקע לסיפור החטיפה טרה מספרת את סיפור ילדותה. טרה גדלה במשפחה לא לגמרי מאוזנת, עם אמא שכמעט ולא הרעיפה עליה גילויי אהבה ואחות שתלטנית, שבהתנהגותה החולנית פגעה בכל התנהלותו של הבית, ולאורך כל החיים דאגה להתעלל במיוחד בטרה.

משבגרה טרה היא נישאת לאיש עסקים גרמני אמיד, וחושבת שסופסוף הגיעה אל המנוחה והנחלה. אך כנראה שאדם דבק שוב במוכר לו וכך בסופו של דבר היא מוצאת עצמה במערכת נישואין מורכבת, מסובכת ולא מכבדת.

היא מחליטה באומץ רב להתגרש ולשוב ארצה עם ילדיה לחיק משפחתה, בתקווה שכאן היא והילדים ימצאו מנוחה בקרבת הסבא והסבתא שלהם. אך מהר מאוד היא מבינה שמציאות ילדותה חוזרת על עצמה, והשיא הוא שבאחד מהביקורים של הילדים אצל אביהם בארה"ב - הוא חוטף את בנה ולא מאפשר לו לחזור ארצה.
אט אט מסתבר שמאחורי המזימה הזאת עומדת גם אחותה הגדולה, שממשיכה לחפש דרכים להתעלל בה.

זהו ספר שכל כולו כאב החל מהילדות העגומה של טרה, שלא לומר המטורפת, מול אוזלת היד של הוריה בטיפול באחותה, ובהמשך הנישואים הלא נעימים וחסרי הרגש והחטיפה של הבן שפוגעת נפשית גם באחותו.

כשקוראים סיפור כזה רוצים לקוות שהוא רק סיפור, אך במקרה הזה הספר מבוסס על סיפור אמיתי, מה שהופך אותו לקורע לב, ולעיתים בלתי מתקבל על הדעת איך רוע כזה קיים בעולם.

סיפורי הילדות של טרה חשובים כמובן להבנת העלילה והמשכה, אך עיקר החלק המעניין בספר לדעתי מתחיל מעת שפגשה את דריאן - בעלה לעתיד, ומהחלק הזה התקשיתי לעזוב את הספר עד לסופו.

לסיכום זהו ספר שהוא מסמך אישי עם סיפור חיים מטלטל, שהצלקות שלו עדיין ממשיכות לדמם, ומטרתו היא בעיקר להסביר לילדיה של טרה את הצד שלה בסיפור, על אף שטיפות המוח שהם עברו.
הספר נגע מאוד לליבי, ואני חושבת שפרסומו חשוב והלוואי ויגיע וייגע בכמה שיותר לבבות.

בשורה אחת: לא תמיד הזמן מרפא את הפצעים

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀

נולי הדולפין והמדוזות השתקניות / גיל ישראל ביתן

הוצאה: ספרי ניב
איורים: מרי קושלביץ'
שנה: 2021
24 עמודים

נולי הוא דולפין צעיר חברותי וחביב, בכל יום הוא יוצא לשחייה באוקיינוס כדי לפגוש ולהכיר חברים חדשים וישנים.

באחד הימים בעת שנולי יוצא לטיול הוא נתקל במדוזה מוזרה, שהייתה נראית מעט שונה מהמדוזות הרגילות שנולי הכיר.
עבר יום וגם יומיים ושוב נולי נתקל במדוזה המשונה, שהפעם הייתה עם חברה לצידה.

המדוזות היו שתקניות ולא נחמדות, הן אפילו לא אמרו שלום לנולי הידידותי. ככל שחלף הזמן המדוזות המשונות הלכו והתרבו, אך כל ניסיונותיו לתקשר עימן לא צלחו, ונולי מאוד התעצב.

נולי החליט לספר להוריו על המדוזות המשונות, והם שחו יחד איתו כדי לראות מקרוב במה מדובר.
אמא דולפינה מיד הגיעה למסקנה כי המדוזות לא מנומסות גם כלפי מבוגרים, אך כשאבא דולפין התקרב מיד הוא הבין את פשר התעלומה.

אבא דולפין הסביר כי לא מדובר במדוזות כלל ,ולא סתם הן לא ידידותיות ולא משתפות פעולה...

בתחילה נדמה כי מדובר בעוד ספר על יצורי האוקיינוס ועל דולפין חמוד, אך אין ספק שיש בספר הזה חידוש מקורי ומעניין ואמירה חשובה על איכות הסביבה.
עד שמתגלה מי הוא היצור המוזר והמשונה מתפתחת סקרנות אצל הילד (וגם אצל המבוגר), אני מודה שאפילו אני לא הצלחתי לנחש מראש במה מדובר, מה שהוסיף להנאה מהספר.

הספר מצויר באיורי עיפרון צבעוניים ומקסימים, הוא מותאם לגילי הגן וראשית קריאה, והוא בהחלט מעלה נושאים חשובים שאפשר להעלות לדיון עם הילדים.

בשורה אחת: שימרו על הסביבה, והסביבה תשמור עליכם

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

ההרפתקאות המשונות של האחיות שרגיל / באלי קאור ג'אסוואל

הוצאה: כתר
תרגום: נעה שביט
שנה: 2022
336 עמודים

האחיות שרגיל הן לא בדיוק האחיות האידאליות - הן לא ממש קרובות, כל אחת עסוקה בחייה ובענייניה, ועל פניו אין להן שום עניין משותף.

לפני מותה, אימן משאירה להן צוואה בו היא מבקשת שהן תסענה יחד להודו לפי המסלול שהיא מתווה להם, כשבסופו היא שולחת אותן למקדש הזהב לפזר שם את האפר שלה.

רג'ינה היא המבוגרת בין האחיות, ולכן לרוב היא גם מתנהגת כמו ה"מבוגר האחראי", היא מנהלת בית ספר ומנהלת חיים די שגרתיים עם בעלה ובנה הבוגר.
ג'זמין מנסה להגשים את חלומה ולהיות שחקנית מצליחה, אך סרטון ויראלי עליה שרץ ברשת מאיים להרוס את כל הקריירה שלה.
ושירינה הקטנה מבין האחיות, נוחה לרצות, שונאת מריבות, ונדמה שהיא מצאה את גבר החלומות. איתו היא עברה לגור באוסטרליה, כמה שיותר רחוק ממשפחתה.

בתחילת המסע נראה כי האחיות רק מנסות לסמן וי על בקשת אימן, כל אחת שקועה בענייניה וסודותיה: רג'ינה עם הבן המתבגר והבעיות שלו, ג'זמין עם הקריירה המדשדשת ושירינה עם האולטימטום שמשפחתו של בעלה הציבה לה.
ככל שעובר הזמן הן לומדות להכיר אחת את השנייה, לומדות לדבר אחת עם השנייה , ולאט לאט מתגלים הסודות ואין ספק שהתמיכה שלהן אחת בשנייה חזקה יותר מהכל.

סיפור על אחיות ועל הודו נשמע בהחלט שילוב מעניין ולכן הספר הזה מאוד סיקרן אותי. 
הספר אכן התחיל מעניין, והעלילה הייתה מלאת פוטנציאל, אך בסופו של דבר הרגשתי שתיאור המסע בהודו קצת תקוע - בעיקר מתארים את הודו כמדינה לא נעימה, המונית, רעשנית ומלאת כאוס, ואת המסע של האחיות כחובה מעיקה, ורק בסביבות השליש האחרון של הספר הוא מצליח להתרומם כאשר חלה תפנית בעלילה.

עצוב לקרוא על אחיות שלא מסתדרות ביניהן, בעיני אחוות האחיות היא זכות גדולה, ולכן זה שימח אותי לקרוא שלאט לאט האחיות שרגיל לומדות להבין את זה בעצמן, גם אם לא ממש בדרך הקלה.
עוד יותר היה לי עצוב ומקומם לקרוא על דעות פרימיטיביות ושמרניות בספר בעיקר מצד משפחתו של בעלה של שירינה, לא נתפס שזה קיים גם היום.

לסיכום, זהו ספר חמוד עם מסר חשוב על חשיבות המשפחה ועל סדרי עדיפויות.

בשורה אחת: דם סמיך ממים

בדירוג סמיילי: 😀😀😀

הסיגליות של חודש מארס / שרה ג'ין

הוצאה: תכלת
תרגום: רחלי לביא
שנה: 2021
304 עמודים

אמילי היא סופרת שהוציאה רב מכר, ועכשיו היא לא מצליחה לכתוב אפילו פיסקה, חוצמזה בעלה בגד בה ובדיוק היא חתמה על מסמכי הגירושין, סה"כ נראה שאין שום דבר טוב באופק.

אבל כשהיא מוצאת בתיבת הדואר הזמנה לחתונה של הגרוש שלה היא מוצאת גם הזמנה מדודה שלה בי, לבוא להתארח בביתה שנמצא באי לחופי האוקיינוס השקט.

אמילי שיש לה זכרונות ילדות קסומים מהאי מחליטה להיענות להזמנה, היא אורזת מזוודה לחודש ויוצאת לרפא את ליבה השבור.

בביתה של בי היא מוצאת יומן מיסתורי עם סיפור חיים על אישה שהיא לא מכירה ומעולם לא שמעה את שמה, אך כמובן שהסקרנות לא מרפה ואמילי מחליטה לחקור עד שתמצא את התשובות.

זהו ספר מקסים על מקום קסום (אי, חוף ים, בתים המשקיפים לאוקיינוס), על החלמה מלב שבור, על אהבה ועל סודות משפחתיים שמתגלים.
כמה טוב לדעת שיש מקום לברוח אליו בשעת משבר - גם מקום פיזי וגם מישהו/מישהי שיודעים לעטוף בחום, לומר את המילים הנכונות ולשתוק כשצריך - זה מה שאמילי מצאה בביתה של בי.

אמילי עוברת תהליך מרפא בספר, היא מתאוששת מהמשבר, מבינה מה באמת טוב ומה חשוב לה ולומדת לסלוח ובעיקר להבין שלא תמיד מה שאנחנו רואים זאת האמת.

הספר כתוב בשפה קולחת והוא שואב אליו כך שסיימתי אותו ביום אחד. זהו ספר רומנטי, קצת קיטש אבל קיטש מהנה שכיף לקרוא. אני נהניתי!

בשורה אחת: "אהבה אינה פרח חממה המתרצה לניצן סרבני. אהבה היא עשב שפורח במפתיע לצד הדרך" (עמוד 290)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

החיים המסובכים והנפלאים שלנו / קתרין אייסיק

הוצאה: מודן
תרגום: דורית בריל-פולק
שנה: 2021
397 עמודים

אלי היא חוקרת המנסה למצוא טיפול למחלה הסיסטיק פיברוזיס, במעבדה בה היא עובדת היא משקיעה את כל כולה למען המטרה הזאת, ובין לבין היא עסוקה עם המשפחה והחברים שלה.

באחת הארוחות המשפחתיות בבית סבה וסבתה היא מוצאת מכתב שהתוכן שלו מערער את עולמה. כשהיא מנסה לתחקר את סבתה אודות המכתב היא נתקלת בחוסר שיתוף פעולה, ועל כן היא מחליטה לחקור בעצמה.

בעצת חוקר פרטי היא מחליטה לנסוע לאיטליה בהסוואה של חופשה, ושם לנסות להבין מי הוא כותב המכתב המסתורי.

למסע באיטליה מצטרף אליה חברה וידידה הותיק אד, אשר נמצא במשבר בזוגיות ומנצל את ההזדמנות להתרחק מהשגרה ולחשוב.

תוך כדי המסע המשותף נחשפים גילויים שמערערים את שניהם, ונותנים להם המון חומר למחשבה.

אהבתי את שתי הדמויות המרכזיות בספר גם אלי וגם אד. אלי ואד הם אנשים מקסימים, כל אחד בדרכו, הם אהובים על הסביבה שלהם, יש להם ערכים והמשפחה אצלם היא ערך עליון, ובכלל מערכת היחסים שלהם מיוחדת.

אני חושבת שהחלום של כל אישה הוא חבר/ה כמו אד, כזה שתמיד מבין ויודע לומר את הדברים הנכונים, מישהו שאפשר להתייעץ איתו ולהתרפק יחד על חוויות עבר משותפות. אך השאלה שמהדהדת ברקע היא כמובן האם תיתכן חברות אפלטונית בין גבר לאישה?

השם של הספר והעיצוב שלו משכו וסיקרנו אותי כבר ממבט ראשון, ובהחלט חיכיתי כבר לקרוא אותו. 
נהניתי לקרוא את סיפורם של אלי ואד על כל המורכבויות שבו, על הצמיחה שלהם מהמשברים המשפחתיים שפקדו אותם, וכן  את סיפור הרקע הנוגע ללב.
גם המשבר בזוגיות של אד המוצג מזוית שונה ודוקא מהפן הגברי היה חידוש מבחינתי (גם אם חידוש עצוב), והיה מעניין לקרוא אודותיו.

זהו ספר של כמעט 400 עמודים המתנהל ברובו בקצב די איטי ובתחושה שמתקדמים שני צעדים קדימה וצעד אחורה, עד לשליש האחרון שם מתרחש רוב ה"אקשן" בעלילה, ולכן גם לקח לי באופן יחסי יותר זמן לקרוא אותו.

זהו סיפור על אהבה, זוגיות, סודות משפחתיים שהם מרכיבים של רומן דרמטי טוב, ובנוסף הוא מציג גם דילמה לא פשוטה. בסופו של דבר הוא מעניין גם אם לעיתים הוא היה קצת מעייף.

בשורה אחת: "לא כל הנוצץ זהב"

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

 

מכתבים ראשונים מפליקס / אנט לנגן, קונסטנצה דרופ

הוצאה: שוקן
תרגום: רחלי אידלמן
שנה: 2021
10 עמודים

מסתבר שיש לי כנראה חור כלשהו בהשכלה, כי לא הכרתי את פליקס הארנב המפורסם לפני הספר הזה, ולפי מה שאני מבינה כנראה שהחמצתי משהו בילדות שלי 😆

זהו סיפורו של פליקס הארנב מטייל בעולם. הספר הזה בנוי כך שבכל דף - בצד ימין יש קטע של מעין הקדמה המתארת היכן פליקס נמצא ובצד הנגדי מודבקת מעטפה עם בול שבתוכה מסתתר מכתב לילדים מפליקס, בו הוא מספר על חוויותיו ברחבי העולם.

פליקס נמצא בחוף הים ומספר על הארמונות בחול, על כלבי ים ועל הדגים שהם אוכלים.
פליקס טס בכדור פורח משקיף מעל על ערים, כפרים ויערות, ובנהר רואה אוניה שטה.
פליקס מגיע לאפריקה ופוגש חיות רבות, מרחוק אפילו אריות...
בסוף פליקס מגיע לאי קטן ומתגעגע למיטה של סופי חברתו, אז הוא מתכנן לחזור עם הכדור פורח הביתה.

החלק הכי מיוחד בספר זה העיצוב שלו, כך שהילדים הסקרנים נהנים לפתוח את המעטפות ולקרוא את המכתבים. 
מכל מקום בו פליקס נמצא הפעוטות לומדים - מה מיוחד בו, מה רואים שם ומה החוויות המיוחדות לו, גם מהמלל וגם מהאיורים המקסימים.

לסיכום מדובר בספר פעוטות מתוק ואינטראקטיבי שיתאים גם לילדים קצת יותר גדולים שיהנו לקרוא את המכתבים.

בשורה אחת: כיף לטייל, אבל הכי כיף לחזור הביתה...

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀

 

לב אש / אוליסיה קנטור

הוצאה: ידיעות ספרים
תרגום: נמרוד ברקו
שנה:2021
536 עמודים

"החיים תמיד ינסו לשבור אותך, אלכסנדרה. מזה איש לא יוכל להציל אותך, אבל לעולם אל תבגדי בלב שלך, זה הכי גרוע." (עמוד 37)

הרבה פרסומים היו לספר הזה, ונוכחתי לגלות שכמו שהפרסום מבטיח אכן מדובר בספר מלא אקשן.

אלכסנדרה. (סשה/אלכס) נולדה בברית המועצות להורים אוהבים. בתקופה בה השלטון קומיניסטי, הדת השולטת היא חוקי המדינה, כולם גדלים ומחונכים להתנהג ולחשוב אותו דבר. 

מגיל צעיר אלכסנדרה גדלה לחיים מלאי סתירות וחווה חוויות טראגיות המותירות את חותמם עליה.
היא היתה תלמידה מצטיינת ומלאת כשרון, בגיל הנעורים היא ניהלה רומן עם מאפיונר רוסי, בגיל מאוחר יותר היא נישאת לבחור שהיא לא אוהבת ומנהלת קריירה מבטיחה בטלויזיה, עד שיום אחד היא ובעלה נאלצים לברוח בפתאומיות לישראל.

גם בארץ היא חווה קשיים עד שהיא מוצאת עצמה עם תינוקת קטנה, חסרת כל. 
אלכסנדרה לא מוותרת ובנחישות רבה היא עושה הכל כדי להתפרנס ולחיות בכבוד, כך היא מתגלגלת בארץ מירושלים לרמת גן, משם לאפריקה ויותר מאוחר למנהטן עד שלבסוף היא חוזרת לישראל.

זהו ספר של מעל 500 עמודים שאין בו רגע משעמם. החיים של אלכסנדרה מלאי אתגרים, תהפוכות ונסיונות לא פשוטים, הרבה מעבר לאדם ממוצע. 
מזלה של אלכסנדרה שהיא אישה קשוחה, אמיצה וחזקה, כך שהיא מצליחה להתגבר על כל קושי שנקרה בדרכה, כשכל הזמן היא חושבת ומנסה לתכנן מה יהיה הצעד הבא שלה.

הספר קולח ומרתק, ולכל אורכו שזורים משפטים חכמים ומלאי תובנות. נהניתי לקרוא את הספר והוא העביר לי את זמן הקריאה בנעימים.

מה בכל זאת הפריע לי?
בשלב מסויים הרגשתי שאלכסנדרה חווה כל כך הרבה חוויות לאורך חייה, ואם היא לא התעייפה מכל זה, אני כקוראת קצת כן... ריבוי האקשן והתפניות בעלילה מרגיש כמו טלנובלה אינסופית מה שקצת פוגם גם באמינות של הסיפור. (אמנם לא מדובר בסיפור אמיתי, אך בכל זאת).
לדעתי אם היו מקצרים את הספר קצת הוא היה מושלם!

בשורה אחת: "אגדות הן אמיתיות ביותר. לא משום שהן מספרות לנו שדרקונים קיימים, אלא משום שהן מספרות לנו שניתן להביס אותם." (עמוד 215) 

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

למיטה ודי / זואי פוסטר בלייק

הוצאת מודן
תרגום: שלומי שורצולד
איורים: מייק ג'יקובסון
שנה: 2021
30 עמודים

לילה, כל מה שבן רוצה זה לישון, אך בדיוק אז הוא שומע קול קטן שמבקש לשתות. אמא רוצה לשתות, הבקבוק שלה נפל מתחת למיטה והיא לא מוצאת אותו.
מיד בן נרתם למשימה- מחזיר את אמא למיטה, מרים עבורה את הבקבוק, נותן לה נשיקה וחוזר למיטה.

אך כשבן כמעט נרדם הוא שמע קול ליד המיטה, ורואה את אבא לידו מתלונן שחלם חלום רע. אבא מבקש לישון ליד בן. הוא בא לשכב במיטה עם בן, אך אז הוא מגלה ששכח את הפלאפון. מיד הוא קם כדי להביאו, בדרך הוא דורך על תחנת החלל שבן בנה, צועק כי כואבת לו הרגל, ובן מיד מנסה להשתיק אותו - רק שלא יעיר את ליבי אחותו הקטנה...

כך נמשך הלילה של בן. כל פעם שהוא כמעט נרדם, מישהו התעורר- פעם אבא ופעם אמא, ובן המסור תמיד ניסה לעזור, עד שהאור מתחיל לבצבץ בחלון והלילה כמעט נגמר.

סיפורו של בן הוא ספר על הלילות המאתגרים של הורים לקטנטנים. מחברת הספר בחרה בצורה משעשעת להמחיש לילדים את הקושי בלילות האלה, כשהיא בעצם עושה היפוך של המצב השגרתי...

לאורך קריאת הספר החמוד הזה, מצאתי את עצמי צוחקת (בקול!) מהרעיון ונהנית מסגנון הכתיבה. (אפילו שמזמן אני כבר לא ילדה), וכמובן שגם האיורים שבו מוסיפים להנאה ולשעשוע.
מה שבטוח שבסיומו אני רציתי לישון!

בעיני זה ספר חובה לכל ההורים מאותגרי הלילות ולפעוטות שדואגים להורים ללילות לבנים, אבל לא רק.

מומלץ!

בשורה אחת: "מתי כבר השניים האלה ישנו לילה שלם?" (מתוך הספר)

בדירוג סמיילי:😀😀😀😀😀