חפש בבלוג זה

יום שני, 22 ביולי 2024

האורח המסתורי / ניטה פרוס


הוצאה: כנרה, זמורה, דביר
תרגום: רנה ורבין
שנה: 2024
271 עמודים

"...אם אין משהו טוב להגיד, עדיף לא להגיד שום דבר בכלל." (עמוד 46)

את הספר החדרנית אהבתי מאוד, ולכן כשראיתי שיצא לו ספר המשך, היה ברור לי שארצה ואשמח לקרוא אותו.

מאז הספר הראשון שבו מולי החלה לעבוד כחדרנית, היא התקדמה להיות החדרנית הראשית במלון ריג'נסי גרנד, יש לה צוות של חדרניות שעובדות איתה, היא מתייחסת לעבודתה כאל אמנות, ואפילו יש לה ספר עם חוקי החדרנית, העיקר שהכל יהיה מושלם והאורחים יהיו מרוצים.

באחד הימים מתקיים אירוע מתוקשר במלון, במרכז האירוע אמורה להיות הצהרה של אחד הסופרים המפורסמים, אך לפתע פתאום הסופר הזה מתמוטט ומת במקום.

הבלשית סטארק, אויבתה של מולי משכבר הימים, מבינה שמדובר בזירת רצח, ויש גם כמה חשודים, והיא כמובן ישר יוצאת לחקירה בכל הגזרות. ובינתיים מולי מבינה שסודות מעברה עשויים אולי לפתור את התעלומה , ואולי דוקא היא תצליח לעזור.

כמו הספר הקודם גם הספר הזה הוגדר כמותחן, כשלדעתי הוא בעצם יותר דרמה וברקע יש תעלומת רצח. אבל גם אנשים כמוני שאינם חובבי המותחנים יכולים בהחלט ליהנות מהספר הזה.

מולי היא בחורה יוצאת דופן, עם תפיסת מציאות ועולם מיוחדת משלה.
בספר נחשפים לעבר של מולי, לסיפורים על הסבתא המיוחדת מאוד שלה שגידלה אותה, לקשיים ולחוויות שעברה ושהשפיעו עליה ועל חייה.
אי אפשר שלא לאהוב את מולי וגם את סבתה, ולהתמוגג ולהתרגש מהקשר המיוחד שהיה להן.

מדובר בספר קולח, זורם ומקסים שסיימתי ביום לקרוא, והלוואי ויצא לו ספר המשך :)

בשורה אחת: "אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, את האומץ לשנות את אשר ביכולתי לשנותם, ואת התבונה להבדיל ביניהם." (עמוד 140, ועוד כמה פעמים לאורך הספר, המקור לא ידוע)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי
 

שומרת הסיפורים / סאלי פייג'

הוצאה: כתר
תרגום: דנה אלעזר - הלוי
שנה: 2024
328 עמודים

"היא מאמינה שסיפורים צריכים להיות מבוססים על החיים האמיתיים, מפני שהם משכנעים אותה שגם דברים מפתיעים יכולים לקרות, שגם בקרב אנשים רגילים לגמרי יכולים להתגלות כוחות אדירים וטובי לב, ושמשום כך תמיד יש תקווה." (עמוד 71)

לג'אניס יש תחביב קצת לא מוכר - היא אוספת סיפורים: היא מקשיבה לסיפורים של אחרים וחלקם גם מספרים לה אותם. היא עובדת כמנקה במספר בתים, ולכל בית יש את הסיפור שלו, למשל - זמר טנור שהיו לו חיים לא קלים, אם יחידנית שהתאלמנה ועשתה הסבה למקצוע מפתיע, ויש גם את נהג האוטובוס, שג'אניס בטוחה שהוא מורה לגאוגרפיה לשעבר, ששם לב אליה ומסתכל עליה כשהיא לא שמה לב.

כשג'אניס מגיעה לעבוד בבית חדש - ביתה של הקשישה גברת בי, ג'אנס רוצה לשמוע את הסיפור שלה, אבל גברת בי לא מוותרת לה, היא רוצה שגם ג'אניס תספר לה את הסיפור שלה.
לג'אניס שעד היום רק שמעה ואספה סיפורים של אחרים, קשה מאוד לשתף, לטענתה אין לה סיפור משלה. אבל לאט לאט נרקמת ידידות בין השתיים, וג'אניס מקבלת אומץ, מתחילה לספר וגם מחליטה לעשות שינויים בחייה.

בהתחלה טעיתי לחשוב כי מדובר ברומן היסטורי, הכריכה והשם של הספר די מטעים, אבל לאט לאט הבנתי כי מדובר בספר עם עלילה מודרנית, דרמטית ואפילו קצת רומנטית.

זהו סיפור על אישה מקסימה, לא מאוד צעירה, שחוותה כל מיני דברים בחייה. אישה שעוברת תהליך לאורך הספר - מאישה מופנמת, חסרת ביטחון לאישה אמיצה שבוחרת בעצמה ובוחרת בטוב. 

הספר כתוב טוב , הוא מאוד זורם ומהנה לקריאה.ויש בו גם כמה קטעים שממש ריגשו אותי. מומלץ!

בשורה אחת: "אולי לפעמים מהות החיים היא דווקא לא עצם העובדה שיש לנו סיפור; אולי המהות היא היכולת למצוא רגע אחד מושלם." (עמוד 96).

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי




 

יום רביעי, 10 ביולי 2024

הנשים / כריסטין האנה


הוצאה: מודן
תרגום: כנרת היגיניס-דוידי
שנה: 2024
492 עמודים

"כזו היתה דרכה של וייטנאם אנשים באו, שירתו את תקופת הסבב, והלכו. בני ובנות המזל, כמו  אתל. טסו הביתה בחתיכה אחת. היו שרצו מסיבות פרידה ואחרים רצו לחמוק בשקט." (עמוד 128)

פרנקי גדלה כילדה טובה בבית טוב עם הורים שדאגו לכל מה שהיא צריכה ואח שהיה החבר הכי טוב שלה. כשבגרה החליטה ללכת ללמוד סיעוד, וכשאחיה נשלח להילחם בוייטנאם היא מחליטה ללכת בעקבותיו ולהתגייס.

היא מצטרפת לחיל האחיות ונשלחת הישר ללב המערכה.
כשפרנקי מגיעה לויטנאם היא מגלה ששום דבר לא הכין אותה למה שקורה שם - פציעות אנושות, איברים קטועים, אר"נים (אירועים רבי נפגעים), וימים שלמים של עבודה שאינה נגמרת בטיפול בפצועים שלא מפסיקים להגיע.

גם תנאי השטח בויטנאם לא היו מוצלחים במיוחד - את המים אסור היה לשתות מהברז, מזג האויר היה לעיתים מאתגר - שיטפונות / מונסונים / בוץ ואבק, ובין לבין מתרוצצות חולדות.

למזלה של פרנקי - שתי שותפותיה לחדר הופכות לחברותיה הטובות ביותר ויחד הן תומכות אחת בשניה, מעודדות צוחקות ובוכות, והופכות לחברות לחיים. פרנקי מפתחת גם מערכת יחסים עם הרופא המנתח - ג'יימי, שהופך לחבר טוב, תומך ומעודד.

כשפרנקי מסיימת את השרות, היא חוזרת לאמריקה ושם היא מגלה שאנשים מאוד חשדנים כלפי יוצאי המלחמה, ושאף אחד לא מאמין לה ששירתה בוייטנאם - "כי לא היו נשים בוייטנאם". היא מנסה להתמודד עם העוינות הזאת, ולאט לאט מבינה שעדיף להסתיר, אבל הזכרונות והסיוטים ממשיכים לרדוף אותה ולהשפיע על חייה.

מלחמה כמו מלחמה זה משהו שמלא בסבל - הרבה אובדן וצער וכאב, וגם הרבה אחרי שהיא נגמרת יש רבים שממשיכים לסבול. 

כך גם פרנקי, יוצאת למלמה מלאת מוטיבציה, חדורת מטרה ועם הרבה אומץ, בפועל היא מגלה כמה מלחמה היא סיוט, לעיתים היא נדרשת לכל תעצומות הנפש כדי להמשיך ולעבור עוד יום, וגם אחרי שהיא כבר משתחררת המלחמה עדיין רודפת אותה ומשפיעה על חייה, בתקופה שעדיין לא היתה מודעות לפוסט טראומה.

זהו ספר שהוא סוג של מסע התבגרות של בחורה צעירה שמתבגרת במהירות בעקבות מה שהיא עוברת. היא עוברת כל כך הרבה חוויות לאורך הספר, ואין בו רגע משעמם. 

כריסטין האנה היא סופרת מוכשרת הלוקחת פיסות היסטוריה והופכת אותם לסיפור מרתק, היא טווה עלילה מסועפת ומעלה נושאים רגישים  וחשובים, והכי חשוב בסוף היא דואגת לסגור את כל הקצוות.
אז אמנם הספר קצת ארוך, אבל אי אפשר שלא ליהנות ממנו!

בשורה אחת: "נשים יכולות להיות גיבורות".

בדירוג סמיילי:😀😀😀😀😀




הכנרת מאושוויץ / אלי מידווד


הוצאה: מטר
תרגום: עידית שורר
שנה: 2024
392 עמודים

"כל כלי נגינה יהיה טוב בידיים של מוכשרות". (עמוד 32)

כשאלמה מגיעה לאושוויץ היא מגלה לאט לאט שהיא הגיעה למקום בו כל יום הוא מאבק הישרדות על החיים. תנאי הקיום נוראיים, הרעב מציק, אנשים נעלמים ומסביבה מגדלי שמירה, גדרות חשמליים וארובות שפולטות עשן, פיח וריח נוראי, ובעיקר אין לאן לברוח.

כשמפקדת מחנה הנשים מגלה שאלמה היא בת למשפחת מוזיקאים מפורסמת מוינה, היא מחליטה למנות אותה לאחראית על תזמורת הנשים של אושוויץ, שמטרתה היא לשעשע ולהנעים את זמנם של הנאצים (ימ"ש).

בתחילה אלמה נרתעת - אין לה שום רצון לשעשע או לשמח נאצי, בטח שלא אחרי התופת שהיא רואה וחווה שם. אבל כשהיא מבינה שכך תוכל להציל את חייהן של הנשים בתזמורת (אלה השייכות לתזמורת ואלה שהיא תוסיף) היא מחליטה ללכת על זה בכל הבוח.

אלמה מגנה על צוות הנשים שלה בכל הדרכים שהיא רק יכולה, לא תמיד הן מבינות את התנהגותה, אבל היא תמיד שמה את הרצון לשמור אותן בחיים בראש סדרי העיפויות שלה.

במשך הזמן, אלמה פוגשת את מיקלוש - פסנתרן ומוזיקאי מחונן ומוכשר. מיקלוש מסייע לאלמה עם התזמורת שלה וביניהם מתפתחת מערכת יחסים והם מנסים איכשהו למצוא אהבה גם במקום הארור הזה.

סיפורה של אלמה חודר לנימי הנפש הכי עדינים, הוא נוגע ללב, מרגש ועצוב. אלמה היא אישה חזקה, אמיצה, סוג של "אמא לביאה" עבור הנשים שלה. היא לא חוששת לדרוש, במובן מסויים גם ללגלג, ולעמוד על שלה גם בפני המפקדים הכי אימתניים ושטניים במחנה, ואיכשהו כולם מעריכים אותה, שלא לומר אוהבים אותה, בזכות זה.

זהו ספר לא קל לקריאה, הוא מתאר את סיפורי מחנה אושוויץ הזוועתיים ללא צנזורה, ובכל זאת לא הצלחתי להפסיק לקרוא אותו, הוא פשוט מרתק והדפים שלו עפים, וכמובן שיש הרבה מה ללמוד ממנו ומדמותה של אלמה הגיבורה.

בשורה אחת: "אני נותן הכל, כי הנתינה היא שהופכת אדם לאנושי. כל עוד אני יכול לתת משהו, אני מרגיש שהיום שלי לא התבזבז לחינם. " (עמוד 246)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀