קפה מסביב לשעון / ליבי פייג'

 

הוצאה: מודן
תרגום: עידית שורר
שנה: 2021
352 עמודים

להאנה ומונה יש חברות אמת מעוררת קנאה, הן שותפות לדירה, עובדות באותו בית קפה והן חולקות חלומות משותפים - האנה רוצה להיות זמרת ומונה רקדנית.

האנה עזבה את בית הוריה הנוח בווילס לטובת העיר הגדולה לונדון, ומונה היא ילידת סינגפור שהוריה התגרשו והיא רוצה להגשים את עצמה.

באחד הימים בעת החלפת משמרות ביניהן בבית הקפה בו הן עובדות, קורה משהו המעמיד את חברותן במבחן,  אבל ככל שהאנה ומונה מנתחות את המצב עולה השאלה: אולי כבר היו סדקים לפני?!

הספר מתרחש במשך 24 שעות בבית הקפה "סטלה בתחנה", בתחילה הוא מסופר במשמרת של האנה ומנקודת מבטה, ומעת החלפת המשמרת הוא מסופר מנקודת מבטה של מונה, מתוך סיפור ההווה הן שוזרות את סיפורי העבר שלהן.
בין לבין שזורים בו סיפוריהם של לקוחות בית הקפה - סטודנט צעיר שמבלה שם את כל הלילה, זוג גברים שמחזיק ידיים כשכל אחד שקוע בעגמומיות שלו, זוג מבוגר עם מזוודות ענקיות ואישה צעירה שהגיעה לפנות בוקר ונראית מהורהרת ושקועה בעצמה - לכל אחד מהם סיפור מעניין משלו והם מוסיפים עניין לעלילה.

זהו ספר על כוחה ועמידותה של חברות נשית - מונה והאנה שהיו כמשפחה אחת לשנייה עד שהן מגיעות לנקודת מפנה המעמידה את חברותן בספק. מעניין לקרוא את נקודת המבט של כל אחת מהן ואת הנסיבות שהובילו למצב הזה.

כשהתחלתי לקרוא את הספר לא הרגשתי שהעמודים חולפים במהירות, נשאבתי אליו ונהניתי ממנו ומהתובנות שלו.
יש בו תחושה כמו ב"אח הגדול" של מישהו שרואה ויודע הכול, כך שאפשר ליהנות גם מהסיפור העיקרי וגם מהעלילות המשניות שבו.

זהו ספר מקסים, מעורר מחשבה, ומזכיר לנו שכל אחד מתמודד עם ה"חבילה שלו".

בשורה אחת: שמור אותי מאוהבי, משונאי אשמר בעצמי

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

המתמללת / קייט אטקינסון

הוצאה: ידיעות ספרים. ספרי חמד
תרגום: קטיה בנוביץ'
שנה: 2021
342 עמודים

ספרי ריגול זה ז'אנר שאני מאוד אוהבת, ולכן הסתקרנתי לגבי הספר הזה והחלטתי לתת לו עדיפות.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, ג'ולייט המתגוררת בלונדון מגויסת לעולם הריגול הבריטי. מטרתה היא לעקוב אחרי אזרחים בריטים פשיסטים האוהדים את השלטון הנאצי.

בדירה שנשכרה למטרה זו היא יושבת ומתמללת שיחות להן היא מאזינה בסתר, בהמשך היא מנסה גם להתחבר עם חלק מהדמויות האלה מתוקף תפקידה.

קשה לומר שג'ולייט אוהבת את עבודתה - לעיתים העבודה משמימה ולעיתים היא מסבכת אותה בצרות, אך ג'ולייט פועלת במטרה לסייע למאמץ המלחמתי.

עשור לאחר מכן כאשר ג'ולייט חושבת שהכול מזמן מאחוריה, היא מבינה שעולם הריגול ודמויות מהעבר ממשיכים לרדוף אחריה, ומי שהיה מרגל תמיד נשאר מרגל.

הסיפור מתנהל לסירוגין בשנות המלחמה ולסירוגין כעשור לאחר מכן, כשהעבר מנסה להסביר את ההווה של ג'ולייט.

כשהתחלתי לקרוא את הספר הייתי בטוחה שאשאב אליו, בפועל לצערי הרגשתי תחושת בלבול שליוותה אותי לאורך כל קריאת הספר:  ניסיתי להבין את הדמויות  - מי נגד מי, מי ה"טוב" ומי ה"רע", מה בדיוק תפקידה של ג'ולייט ועד כמה הוא חשוב או שהיא רק כלי במשחק. בסופו של דבר חלק מהעובדות הובהרו אך חלקן נותרו עדיין עלומות מבחינתי.

אהבתי את דמותה של ג'ולייט, את הציניות המקסימה שלה, את תשובותיה השנונות, את הכמיהה והרצון שלה למצוא אהבה ואת הרצון לתרום למאמץ המלחמתי אבל בלי להסתבך.

לסיכום, אני חושבת שזהו ספר עם פוטנציאל טוב אך הוא מבולגן מעט, יש בו ריבי דמויות וקצת קשה לעקוב אחריהן, וגם הסוף שלו לא לגמרי ברור, אך נהניתי מהכתיבה שלו ומהציניות השזורה בו.

בשורה אחת: אי אפשר לברוח מהעבר

בדירוג סמיילי: 😀😀😀

קר עד העצם / דניאל וודרל

 

הוצאה: עם עובד
תרגום: אמיר צוקרמן
שנה: 2021
197 עמודים

הספר הזה כשמו כן הוא, מלא בתיאורי קור ושלג וכשקוראים אותו נהיה פשוט קר....

אבא של רי עזב את הבית ביום קר ומושלג ולא ברור אם יחזור ומתי.
כשמגיעה המשטרה לביתם היא מודיעה לרי שאם אביה לא יתייצב למשפט בשבוע הבא - ביתם על תכולתו יופקע, והם עשויים למצוא עצמם זרוקים לרחוב.

רי מוצאת עצמה אחראית לגורל משפחתה ומחליטה לעשות הכול כדי למצוא את אביה.
היא יוצאת בקור ומסתובבת בין קרובי משפחה וכנופיות שעדיף לא להתקרב אליהם, בניסיון נואש למצוא את אביה חי או מת ולהציל את המצב.

רי היא בסך הכול ילדה, אבל ניסיון החיים שלה גורם לה להתנהג ולחשוב כמו אישה שעברה חיים שלמים.
היא אמיצה וחדורת מטרה לעשות הכול כדי להציל את משפחתה וזה הקסם שלה.

זהו ספר מתח מצמרר על השוליים של החברה, הוא מלא כאב, רוע, אי שוויון וחוסר צדק, אך מנגד יש בו חמלה, אומץ ונאמנות אמיתית.

הספר אינו ארוך במיוחד וסיימתי אותו במספר שעות. הקריאה בו מסקרנת ולו בכדי לדעת מה עלה בגורל האב, אך מנגד הוא ספר קצת תמוה וקצת אכזרי ולכן לא יתאים לכל אחד.

בשורה אחת: משפחה לא בוחרים.

בדירוג סמיילי: 😀😀😀

על מה תחלמי הלילה? / פרנסס סטיקלי

הוצאה:אגם
איורים: אנושקה אלפוס
תרגום: גילי בר-הלל סמו
24 עמודים

הספר הזה הוא כמו שיר ערש נעים לפני השינה.
הוא פונה לילדה שעוצמת את עיניה ושואל אותה על מה תחלמי הלילה?
אולי על כדור פורח שעף קרוב לירח?
אולי על הים רכובה על זנב לוויתן?
אולי על ספינת שודדים שטבעה?
אולי על הרפתקה בחלל?
אולי על טיול בג'ונגל או בקוטב הקר?

כך ממשיך הספר ומציע לילדה לטייל בחלומות שלה  מסביב לעולם. ומסיים באופן רגוע:
עצמי את עינייך ונומי. אני מחכה במרחק לחישה, ואהיה כאן מחר כשתקומי....

הספר הזה משרה תחושת רוגע ושלווה ומתאים במיוחד כהרפיה וכספר לפני השינה. הוא כתוב בחרוזים ומלווה באיורים שצוירו גם בצבעים מרגיעים.

מעבר להכנה לשינה יש בו גם מסע מרתק מסביב לעולם במקומות קסומים, שלחלקם אפשר להגיע רק באמצעות החלומות והדמיון.
מה שבטוח כשסיימתי אותו התחשק לי גם ללכת לישון ולחלום חלומות כאלה מתוקים 

בשורה אחת: נומי, נומי ילדתי

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀

אבא עושה קוקיות / כרמי חוסטצקי משיח

הוצאה: רימונים
איורים: אליאנה רוזנצוויג
שנה: 2021
36 עמודים

אני זוכרת כשתהילה שלי היתה קטנה ובעלי היה צריך לארגן אותה לגן, הוא תמיד היה מסתבך עם סידור השיער... הקוקו היה זז לאחד הצדדים, השביל לא ממש היה מסומן, לפעמים זה היה נראה כאילו הגיעה ישר מהמיטה 

מחברת הספר לקחה את הנושא הזה, שסביר שרווח בהרבה מאוד בתים, והפכה אותו לספר מתוק.

בכל בוקר אמא של רונה עושה לה שתי קוקיות מסודרות, אחת בצד ימין ואחת בצד שמאל, היא מסדרת אותן כל כך יפה כך שהן מחזיקות מעמד כל היום.

באחד הימים אמא מודיעה שהיא צריכה לטוס מטעם העבודה ולכן תיעדר מהבית לתקופה. רונה מודאגת מאוד מי יכין לה את הקציצות שאמא מכינה? מי יכין לה טוסט בצורת לב כמו שאמא מכינה?
ואמא מיד מרגיעה ואומרת אבא יכול לעשות הכל בדיוק כמו אמא, ואמא יכולה לעשות הכל בדיוק כמו אבא, ואם יש משהו שלא יודעים מתאמנים ולומדים עד שמתחילים .

בכל זאת מה שהכי מטריד את רונה זה מי יעשה לה קוקיות?! ואמא מבטיחה שהיא תלמד את אבא. כשמגיע יום הטיסה מסתבר שאמא שכחה ללמד אותו, אך היא שוב מרגיעה ואומרת "אני בטוחה שאתם מסוגלים להסתדר ותצליחו לעשות קוקיות בדיוק כמוני..."

למחרת אבא מנסה לעשות לרונה קוקיות, תוך עידוד של רונה שבהחלט מאמינה בו.
ביום הראשון הוא עושה קוקיה אחת מעל המצח, והשניה בצד שמאל, ביום השני שתי הקוקיות יוצאות בצד שמאל, כך בכל יום יוצאים לאבא קוקיות אחרות. בהתחלה הילדים בגן לא הבינו מה קרה, אך רונה הסבירה שאלה הקוקיות של אבא והילדים התרגלו לראות את רונה כל יום בתסרוקת אחרת.

אבא המשיך בכל יום להתאמן ולנסות, עד שיום אחד הוא מצליח! באותו היום כולם בטוחים שאמא חזרה.

מאז שאמא חזרה היא חוזרת לעשות לרונה קוקיות, אבל כשמתחשק לרונה לשנות היא מבקשת מאבא והוא עושה לה קוקיות מיוחדות.

זהו סיפור מקסים על נחישות והתמדה, על יצירתיות ואילתור. הספר מתאים לגילי הגן ואני מניחה שיתאים יותר לבנות (אם כי יש גם בנים עם קוקו)... אהבתי את סגנון הכתיבה ואת הציורים המלווים אותו וכמובן את המסר שמעביר על התמדה ונחישות.

רונה מעודדת את אביה ומוכנה לקבל את השוני שבקוקיות שלו (לא יודעת אם זה משהו שהיה מתקבל בשלווה בכל בית, אבל זה בכל זאת רק סיפור ), גם כשהגננת והחברים בגן שואלים ומעירים לה שהקוקיות שלה התבלבלו היא עונה בבטחון שיש לה קוקיות מיוחדות, וזה בעיני עוד מסר חשוב על חוזק ועמידה איתנה מול העולם, מה שמוכיח שכשאתה בטוח בעצמך אף אחד לא יצחק עליך.

כבונוס מצורף מדריך להכנת קוקיות בכל מיני צורות.

בשורה אחת: יגעת ומצאת תאמין.

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀

קישור לאתר הספר

https://www.kukiyot.com/blog

 

 

על רגל אחת / בת-חן ששונקר

הוצאה: עצמית
שנה: 2020
197עמודים

בת חן יצאה לאויר העולם עם נתוני פתיחה מאתגרים - ללא רגל וללא יד. למזלה היא נולדה למשפחה תומכת ועם הרבה אופטימיות ונחישות.

בת חן מספרת את סיפורה האישי מילדותה ועד בגרותה. האתגרים החברתיים שעמדו בפניה, יחד עם האתגרים הלימודיים. הצקות של ילדים מול חברויות אמת. מורים שתמכו מול מורים שויתרו עליה מראש.

כשסיימה את לימודיה החליטה לצאת לשירות לאומי ולעזוב את הבית, גם שם לא הכל הלך באופן חלק, והרבה קשיים נערמו בדרכה אך בסופו של דבר היא צלחה גם את זה.

לאחר השירות בת חן בוחרת לצאת לחיים האמיתיים באופן עצמאי ובלי להיות תלויה באף אחד. היא מספרת על המורכבויות שבעצמאות ועל כך שמעולם לא ויתרה לעצמה והגשימה כל מטרה שהציבה לעצמה.

סיפורה של בת חן מעורר השראה ומלא אופטימיות. לאורך כל הדרך היא נלחמת, היא לא נכנעת לפחדים ולחששות ותמיד בודקת איך תוכל לבצע כל משימה באופן המקסימלי.

גם אם אין מדובר ביצירה ספרותית מדובר בסיפור חיים מרגש, נוגע ללב וחשוב, ומאוד אהבתי את הציטוטים שבת חן הוסיפה בתחילת כל פרק בספר.
מורגש כי הסיפור הזה נכתב מהלב, הוא כתוב בכתיבה קולחת וסיימתי לקרוא אותו בשעות ספורות.

בשורה אחת: אם אתה לא יכול לעוף - רוץ, אם אתה לא יכול לרוץ - לך, אם אתה לא יכול ללכת - זחל. לא משנה מה תעשה, העיקר שתמשיך לנוע קדימה" (מרתין לותר קינג, עמוד 42)

בדירוג סמיילי: 😊😊😊😊

 

היום שבו ירקדו זיכרונותינו / וירזיני גרימאלדי

הוצאה: כתר
תרגום: מיכל אסייג
שנה: 2021
275 עמודים

"ככל שאנחנו מתקרבים לקו הגמר, אנחנו נעשים מודעים למה שחשוב באמת, וגם הדברים חסרי החשיבות נעשים חשובים. הראייה מתחדדת. התחלתי להבחין באמת בכל הדברים היפים שסובבים אותי רק כשהגעתי לישורת האחרונה. טיפות הגשם שמקפצות על הקרקע, דבורה שיונקת צוף, נועם הדממה, התנגנותו של קול אהוב, הקסם שבגוף החי, בוהק קרני השמש באגלי הטל, שירו של השחרור, ליטוף הרוח. אנחנו מוקפים בדברים מופלאים" (עמוד 172)

אי שם בצרפת בסמטת יונקי הדבש התגוררו בשנות החמישים חמש משפחות - שש נשים וחמישה גברים, כל משפחה / זוג והסיפור שלו, שם הם גידלו את ילדיהם, רבו, חגגו, בכו וצחקו.

כעבור כשישים שנה מתקבלת החלטה ע"י ראש העיר לפנות את הסמטה, ולהרוס את הבתים שבה לטובת הקמת מוסד חינוכי. תושבי השכונה שקשורים לבתיהם ושם שמורים כל זכרונותיהם, מחליטים להתאגד לטובת המלחמה ברוע הגזירה.

חבורת "השמוניסטים המופלאים" מתגברת על משקעי העבר, ופוצחת בפעולות מחאה יצירתיות שחלקן משעשעות, ותוך כדי גם משיגה קהל אוהדים תומך.

הספר מסופר מנקודת המבט של מרסלין, אחת מהנשים המתגוררות בסמטה. היא משתפת אותנו בסיפור חייה מנישואיה ועד לזמן המאבק למען ביתה ובתי שכניה.
אהבתי את האותנטיות שבדמותה, היא אנושית, לא מושלמת והיא מספרת על עצמה את הדברים הטובים אבל גם את הרעים, כך גם היא משתפת אודות הזוגיות שלה עם אנטול שחוותה לאורך השנים עליות ומורדות ועל אף שלא היתה מושלמת ועל אף הקשיים, היא נותרה חזקה ויציבה. 

הדמויות המובאות בספר הן בעיקר אנשים מבוגרים מעל גיל שמונים, המייצגות בעיני את חוכמת החיים, את ההבנה שאפשר ליהנות גם מהדברים הקטנים, להשלים עם כל מה שקרה להם מטוב ועד רע ולדעת לצחוק ולהשתטות כשצריך.

בעיני זהו ספר מרגש על אופטימיות, על אהבת אמת, על זכרונות של חיים שלמים על הצורך להילחם על העקרונות אבל לדעת גם להרפות כשצריך.

אני נהניתי!

בשורה אחת: "בסופו של דבר, החיים הם כמו ריקוד. עולים לבמה, לומדים את הצעדים, נסחפים, שומרים על הקצב ובסוף קדים קידה." (עמוד 237)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

התרפקות / נגה דיין

הוצאה: ניב ספרים
שנה: 2021
213 עמודים

יערה מנסה לשקם את חייה לאחר שהתאלמנה באופן פתאומי. בחודשים הראשונים היא בקושי מצליחה להרים את עצמה והוריה מטפלים בה, אך לאט לאט היא מתאוששת ועוברת לגור בתל אביב.

היא מתחילה לעבוד כמורה להיסטוריה בתיכון המתאפיין בילדים מאתגרים, שם היא נתקלת בקשיים רבים, ונמצאת בסכנת פיטורים. הלימודים וההשקעה בתלמידיה מאוד חשובים לה ועל כן היא מנסה לשנות את תכנית הלימודים על פי מה שהיא חושבת שיתרום להם.

יערה חובבת מאוד היסטוריה, היא נהנית לפרש אירועים היסטוריים וללמוד מהם על העולם וגם על עצמה.
במקביל היא מנסה לפענח גם את נסיבות מותו הפתאומי של בעלה שנותרו עלומות וכך היא עוברת גם מסע לגילוי עצמי.

במהלך הספר עולות אינטראקציות והתנגשויות בין דתיים לחילונים ובין שמאלנים לימניים, ואהבתי את זה שאמנם יערה נוקטת עמדה מאוד ברורה, אך היא תמיד מציגה גם את הצד השני ונותנת לו מקום.

בתחילת הספר יערה מוצגת כדמות ביקורתית, חשדנית, לא חברותית במיוחד ואולי אפילו קצת מתנשאת, ככל שמתקדם הסיפור יערה לומדת על עצמה גילויים חדשים, מגלה יותר פתיחות ומוכנה לקבל יותר שינויים.

הספר מסופר מנקודת מבטה של יערה, והוא מביא זוית מעניינת על החיים , על התמודדות עם מוות של אדם קרוב, על הזוגיות שלפני ועל הקשר החזק לעם היהודי באמצעות ההיסטוריה שלו.

זהו ספר שאינו ארוך באופן יחסי, הוא מאוד ישראלי, מאוד זורם ועל אף הנושאים שבו הוא לא ספר כבד.

בשורה אחת: רבותי ההיסטוריה חוזרת

בדירוג סמיילי: 😀😀😀 וחצי

ילדה כהה ילדה בהירה / וובעלם טזזו מקונן

הוצאה: צבעונים
איורים: נועם עטר
שנה: 2021
22 עמודים

תהלה חוזרת מבית הספר מאוד עצובה, היא בוכה לאמה שנמאס לה להיות עם עור חום כהה ועיניים שחורות , היא רוצה להיות כמו מיכל עם עור לבן וצמות בלונדיניות ארוכות!

אמה של תהילה בסבלנות רבה מסבירה ומוכיחה לה כי אין שום משמעות לצבע העור או העיניים, היא אוהבת אותה בדיוק כמו שהיא, וצבע העור לא מעיד על אופי והתנהגות.

היא מסבירה לה כי יופי הוא עניין של טעם, לכל אחד צבע מיוחד בעולם, והצבעים מביאים לנו שמחה ויופי.
ושואלת אותה - כשאת מקבלת מתנה ליומולדת מה חשוב לך יותר העטיפה הצבעונית או המתנה עצמה?

היא מלמדת אותה לראות את הטוב שבה - היא חברותית, אהובה, מקסימה וחכמה. היא מוכיחה לה שלכל אחד ואחת יש תכונות שונות ומיוחדות ואנחנו לא שמים לב כי זה לא באמת חשוב - אחת נמוכה, אחת בכסא גלגלים, אחת עם משקפיים אז אחת גם עם עור בגוון חום :)

הספר הזה מעביר מסר מאוד חשוב בצורה מקסימה ועם המון דוגמאות מפורטות (אולי אפשר היה אפילו קצת לקצרם).
האמא לא מוותרת לילדתה העצובה עד שהיא משתכנעת ומבינה את ההגיון והאמת שבדברים, וכך גם יכולה להאמין בעצמה ולשמוח.

הספר מותאם לדעתי לילדי גן חובה וראשית קריאה כיוון שיש בו באופן יחסי הרבה מלל בעמוד, בנוסף הוא מלווה באיורים הממחישים את התחושות של הילדה בספר.

בעיני זהו ספר שחשוב להכניסו במסגרת הלימודים / שיעורי חינוך וכו' כי המסר שלו מתאים לכולם , ועל אף שהוא מתמקד בצבע העור הרעיון שלו מותאם לכל ילד/ה שיש להם משהו קצת שונה או ייחודי כמו בדוגמאות שניתנות בספר.

בשורה אחת: העולם יפה כי הוא צבעוני (מתוך הספר)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

 

גלויה מאיטליה / אלכס בראון

הוצאה: פן, ידיעות ספרים
תרגום: אסנת הדר
שנה: 2021
264 עמודים

גרייס מנסה להשתקם מלב שבור לאחר שבן זוגה בגד בה, היא חוזרת להתגורר עם אמה השתלטנית ונשאבת לטיפול בה.
המקום היחיד ממנו היא שואבת הנאה הוא מקום העבודה שלה בחברת האחסון כהן.

במהלך עבודתה היא נחשפת לעיתים לאוצרות המאוחסנים שם, שכנראה נשכחו מזמן, ולא תמיד יש להם דורש.
באחד הימים כאשר הבוס שלה מחליט להתמקד באחד מהמחסנים בו מאוחסן רכוש שכבר שנתיים לא שילמו בגינו, היא מחליטה לעשות בדיקה יסודית על מנת לאתר את בעל/ת הרכוש. בעת החיפוש בין הפריטים היא מוצאת פרטי אומנות, תכשיטים וגם יומנים ומכתבים.

גרייס מנסה באמצעות היומנים להתחקות אחר האישה לה שייך הרכוש - קוני.
מסע החיפושים מוביל אותה לאיטליה לוילה ורודה בריביירה האיטלקית. תוך כדי המסע היא מגלה דברים לא רק על קוני אלא גם על עצמה.

גרייס עוברת תהליך שיקום לאורך הספר, מפרח נבול וחסר בטחון היא מתפתחת לאישה שמחה המאמינה בעצמה ופתוחה לקבל שינויים.
היא חווה המון קשיים בדרך - אמא תלותית שמציקה לה, אהבה נכזבת, אחים שמתנערים מאחריות, ולמזלה יש כמה אנשים טובים שמקיפים אותה ומנסים לעזור לה בתהליך שהיא עוברת.

הספר הזה הוא כמו סוכריה מתוקה ומאוד נהניתי ממנו. הוא ספר קליל, אולי אפילו קצת קיטש, אבל הוא מעולה כהפוגה בין ספרים כבדים, כספר לחופשה או סתם כי לפעמים פשוט מתחשק ספר כזה שהוא נטו הנאה.
בנוסף, אם אי אפשר לטייל כעת באיטליה הקסומה, אז לפחות נהנה מחווית הטיול לאיטליה בקריאת הספר הזה...

בשורה אחת: מה שמואר צומח

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀
 

יובל זורע חלום / שחר סלם

הוצאה: ספרי ניב
איורים: נטע גרוצקי
שנה: 2021
21 עמודים

ליובל יש חלום: הוא חולם על בית עץ כמו שתמיד רצה, וכשמגיע יום הולדתו זאת המתנה שהוא מבקש.
בתום החגיגה הוא מחכה בהתרגשות לבית העץ, אך רואה שתי מתנות עטופות אחת מוארכת וגבוהה ואחת קטנה ומרובעת, יובל מתוסכל ומתלונן מדוע לא קיבל במתנה את מה שביקש?!

אבא ואמא מיד מסבירים כי בית העץ שלו נמצא בתוך הקופסאות: בקופסא אחת יש לוחות עץ אותם יצטרך להרכיב בעצמו, ובקופסה הקטנה יש עציץ ולידו שקית עם זרעים.

יובל מתוסכל ובטוח כי אין סיכוי שיצליח ובטח יקח לו הרבה זמן לבנות את בית העץ, ואז אבא ואמא מסבירים שבדיוק למטרה זו הוא קיבל את העציץ - הוא יצטרך לזרוע בו את הזרעים ולהשקותו מדי יום, ובכל יום שיעשה זאת גם יזכור לחבר את קורות העץ.

יובל לומד סבלנות מהי - באמצעות ההתמדה בהשקיית העציץ מדי יום, גם כשהוא לא רואה תוצאות ומתחיל להתייאש, פתאום הזרעים מתחילים לנבוט ואז הוא מבין שהסבלנות וההשקעה משתלמים.

כמו העציץ שנובט כך גם בית העץ נבנה לאט לאט עד שהוא מוכן.

לכל הילדים יש חלומות, אך לא לכולם יש סבלנות להמתין. לעיתים הילדים וגם אנחנו רוצים תוצאות מיידיות ומוצלחות. 
הספר הזה מעביר מסר חשוב על כוח רצון, השקעה ועמידה מול אתגרים עד להגשמת החלום.

הספר מותאם לילדים בגילי הגן וגם לכיתות הנמוכות, אין בו הרבה מלל בעמוד ולעיתים האיורים המקסימים שלו מחליפים את המילים, אך המסר שלו מאוד חשוב ולכן יתאים לא רק לקטנטנים.

מאוד אהבתי את שקית הזרעים המצורפת בסוף הספר ומעודדת את הקוראים הקטנים לזרוע גם את החלום שלהם :)

בשורה אחת: אין דבר העומד בפני הרצון

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀

 

במקום שאין אף אחד / בני שטיינברג

 הוצאה: כנרת זמורה דביר
שנה: 2021
221 עמודים

תארו לכם שהיו ממציאים תרופה המרפאת את כל המחלות ועשויה להאריך חיי אדם, הייתם מוכנים לנסות?

מתן האחיין של רחל הופמן עובד בחברה שהמציאה תרופה כזאת, שעדיין לא קיבלה אישור סופי, אך נמצאה כיעילה מאוד. הוא דואג לרחל לאספקה קבועה של בקבוקי הפלא האלה.
רחל המתגוררת בבית דיור מוגן, רוצה לעזור לחברתה הטובה נטשה עם התרופה הזו ואולי גם לאחותה הדמנטית ולעוד שכנה מאושפזת.

אט אט השמועה עושה לה כנפיים, והדיירים מגיעים אליה כדי לקבל גם את תרופת הקסם, לזכות שוב באיכות חיים, ולהרגיש בני עשרים.

בינתיים נפתחת חקירה משטרתית ולא ברור מה גובר על מה התועלת או הנזק. והאם הצלת החיים וריפוי המחלות באמצעות שיקוי קסמים, הם באמת עבירה על החוק?

רוב הסיפור מסופר מנקודת המבט של רחל, אישה מבוגרת שכל רצונה לעשות טוב. עיקר עיסוקה הוא סביב האוכל וכמו סבתא אמיתית באמצעות האוכל היא דואגת לאהוביה. דמותה השייכת לדור הקודם, מנסה לשמר הרגלים ומניירות (כלשונה) שכנראה כבר חלפו מין העולם. היא בטוחה שהיא יודעת הכל, והיא מלאת ביקורת על הדור הצעיר והתנהלותו.

הספר שהתחיל כציני ומשעשע מעלה רעיון דמיוני שעשוי להיות טוב לעולם, ובין לבין מעביר ביקורת על התייחסות הדור הצעיר לאנשים המבוגרים.

זהו ספר עם רעיון ייחודי ויוצא דופן, שיש בו הרבה פוטנציאל, הוא אינו ספר כבד, אך הקריאה בו היתה לי איטית ולקח לי שבוע לסיימו עם הרבה הפסקות, וכשהגעתי לסופו של הספר זה היה נראה כאילו הוא נקטע באמצע.

דמותה של רחל הכניסה עניין ופלפל לספר עם ההתנהלות והאמירות שלה, ובזכותה נהניתי מקריאה בו, אך עדיין הרגיש לי שמשהו חסר.

בשורה אחת: אל תשליכני לעת זקנה.

בדירוג סמיילי: 😀😀😀

אני ממש רוצה את העוגה / סימון פיליפ

הוצאה: אגם
תרגום: יונתן דובי
איורים: לוסיה גאג'יוטי
שנה: 2021
36 עמודים

בבית מתפשט ריח של עוגה , ומי יכול לעמוד בפני ריח כזה?
גיבורת הסיפור הולכת בעקבות הריח ומגלה במטבח עוגת שוקולד ריחנית, יפיפיה ומגרה, אך על העוגה אמא השאירה פתק שאסור לאכול ממנה.

אז מה עושים? איך מסיחים את הדעת? 
היא חושבת לצאת מהבית אך מתחרטת, היא קוראת/ משחקת/שומעת מוזיקה, אך העצבות משתלטת והיא לא מצליחה להתגבר על הרצון לטעום מהעוגה.

ואז היא מחליטה לטעום ביס קטן, ועוד פרוסה, והיא לא יודעת מה קרה והעוגה נגמרה...

מה עושים? אין ברירה, מכינים אחרת במקומה... וכך היא מוצאת עצמה במטבח מנסה להכין עוגה חדשה ומבינה שזה מסובך.
במטבח הכל מלוכלך ומפוזר ממש בלאגן.

אבל כשאמא באה היא מנסה לפייסה "סליחה על כל הבלאגן, זה לא היה כלל מתוכנן, אבל... הכנתי לך עוגה".

זהו ספר מקסים ומשעשע שיתאים לכל ילד ופעוט, אין בו הרבה מלל ורובו ציורים, וכשקוראים אפשר ממש להריח את ריח השוקולד המגרה 😊.

הוא ממחיש לקורא הצעיר (ולא רק) את הקושי שקיים במיוחד אצל ילדים בדחיית סיפוקים, את הרצון לקבל הכל כאן ועכשיו, ואת התוצאות שעלולות להיות לא בדיוק כפי שצפינו.

אהבתי מאוד את הספר המתוק הזה (תרתי משמע) את הנסיונות של הילדה להסיח את דעתה, ואחר כך את הנסיונות שלה לשאת בתוצאות ולפצות על מעשיה גם אם זה אולי גרם יותר נזק מאשר הועיל.
וכבונוס מצורף בסוף מתכון לעוגת שוקולד :)

בשורה אחת: אי אפשר לעמוד בפני עוגת שוקולד.

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀

בית גרמני / אנט הס

הוצאה: ידיעות ספרים
תרגום: יוספיה סימון
שנה: 2021
318 עמודים

לאחר שסיימתי את הספר הספרנית מאושוויץ, הגיע הספר הזה כמעין סגירת מעגל.

בשנת 1963 אווה העובדת כמתורגמנית נקראית לתרגם בעת תשאול עדים. בעת התישאול היא מופתעת מסיפוריהם של העדים, שנדמים כבדיוניים, ולא מבינה במה מדובר.

רק לאחר מספר ימים היא נחשפת בעיתונים למשפט אושוויץ, בו מועמדים לדין מנהיגי וחיילי האס.אס שעבדו באושוויץ בתקופת השואה.
כשהיא מתבקשת לשמש כמתורגמנית במשפט, הוריה וארוסה מתנגדים לכך, בטענה שיש להשאיר את העבר מאחור.

אווה מחליטה לפעול על פי מצפונה ולהענות לבקשה על אף ההתנגדות סביבה. 
במהלך המשפט היא נחשפת לסיפורים מסמרי שיער מפיהם של הניצולים, ומנגד להכחשותיהם העיקשות של הנאשמים.

ככל שעוברים הימים אווה מבינה שאי אפשר להתעלם מהרוע ומהעוולות שנעשו ושאסור לשתוק, ובסופו של דבר המשפט משפיע גם על חייה האישיים.

ברקע הספר ישנו גם סיפור אהבתם של אווה ויורגן על העליות ומורדות שבו, סיפורה של אחותה של אווה העובדת כאחות בבית חולים במחלקת ילודים ועוד סיפורים של כמה דמויות משנה.

הספר הזה מאוד קריא וסוחף (סיימתי אותו ביום), הוא ממחיש עד כמה חלק מאזרחי גרמניה מעדיפים להדחיק/לשכוח/לא להכיר את החלק הנוראי הזה בהיסטוריה שלהם, אך לנו כעם אסור לתת לעולם לשכוח.

אהבתי את דמותה של אווה שנשארה נאמנה לעצמה ולליבה, והחליטה ללכת כנגד הסביבה הקרובה שלה ובהתאם למצפונה.

קצת  הפריע לי שלא היה מספיק מיקוד במשפט ובסיפורי הניצולים, ולעומת זאת היו סיפורי רקע שנראו פחות קשורים להתפתחות העלילה.

לסיכום מדובר ברומן היסטורי העוסק גם בשואה מזוית קצת שונה, כשברקע מתווספים לו עוד סיפורים.

בשורה אחת: נזכור ולא נשכח

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

 

במדבר האורבני / יוסי עובדיה

הוצאה: ספרי ניב
שנה: 2021
127 עמודים

בוני הוא רווק בן 45, דוקטור לספרות עברית, ששירת בשייטת 13 בצבא, בגיל תשע הוא ננטש על ידי הוריו, מה שמשפיע עליו ועל אופיו.

בגיל 45 בוני מחפש את עצמו, הוא מחפש אהבה, מחפש הגשמה ובדרך פוגש כל מיני אנשים שמסייעים לו ומכוונים מעט את דרכו.

בוני קופץ בספר בין סיפורי העבר שלו לסיפורי ההווה, לפעמים התיאורים קצת מבולבלים, כך שלוקח זמן להבין אם זה חלק מהעבר שלו או שזה מתרחש בזמן הנוכחי.

לכאורה מדובר באדם אינטילגנטי ואיכותי, אך ככל שמתוודאים לאופיו ההפכפך והילדותי מעט, נוצר דיסוננס בין הרצוי למצוי. מצד שני אי אפשר שלא לרחם עליו לאור הילדות הלא פשוטה שעבר.

זהו ספר קצר יחסית וסיימתי אותו במספר שעות, יש בו סיפורים מעניינים מעברו של בוני, נסיונות לברוח מהעולם וניסיונות שלו למצוא את עצמו, אך הרגשתי שהוא הסתיים באופן קטוע ומבלבל.

בשורה אחת: מה שקורה לאדם בילדותו, משפיע עליו בבגרותו.

בדירוג סמיילי: 😀😀😀
 

סוכר שרוף / אבני דושי

הוצאה: ארינ ניר, מודן
תרגום: נעה בן פורת
שנה: 2021
293 עמודים

" "העולם קיים רק ככל שהמבט יכול להקיף," אמרה אמא. " מה שמעליו, מה שמתחתיו, לא נוגע לנו. שום דבר ממה שאמרו לנו קודם כבר לא נחשב." " (עמוד 143)

מיום ליום אימה של אנטארה הופכת דמנטית יותר ויותר, היא מבולבלת, לא זוכרת, מתבלבלת בזמנים ואנטארה שמעולם לא הסתדרה טוב במיוחד עם אימה נאלצת לטפל בה ולהתמודד עם שגעונותיה.

מאז ילדותה אנטאטרה נגררה אחרי אימה טארה שחיפשה הרפתקאות - נטשה את נישואיה, ברחה לאשראם והתאהבה בגברים הלא נכונים. הילדות הזאת ויחסה האמביוולנטי של טארה לביתה השפיעו ועיצבו את אופייה של אנטארה.

הספר מסופר מנקודת המבט של אנטארה שמתמודדת עם היחסים המורכבים שלה עם אימה. הספר נע בין הווה לעבר בו היא  משחזרת את תקופת ילדותה ובגרותה - את תקופת לימודיה בפנימיה נוצרית, את תחילת דרכה כאמנית ואת קורות חייה.

זהו סיפור מורכב, כואב, קשה על יחסי אם- בת טעונים ולא תמיד בריאים, יחסי אהבה- שנאה. 
הקריאה בספר היתה לי מאוד איטית ולקח לי כמעט שבוע לסיים אותו, על אף שאינו ארוך יחסית.

כשקוראים בו יש תחושה שהרעל ביחסים בין האם לבת משתלט על הכל ושאולי היה ניתן למנוע אותו באמצעות טיפול מתאים,
ואולי זה גם מה שגרם לי לא לקרוא אותו בשטף.

אנטארה מנסה להיות בת טובה לאימה, על אף ההיסטוריה שלהן, כמו מתוך נסיון גם בגילה המבוגר לזכות באהבתה ובאמונתה ואולי לשקם את יחסיהן, וזאת בעיני נקודת החוזק שלה בסיפור.

הספר מתרחש בהודו ובדרך כלל אני אוהבת ספרים על הודו ועל תרבויות זרות, אך כאן יש לכך משמעות שולית בלבד.

בשורה אחת: התפוח לא נופל רחוק מהעץ

בדירוג סמיילי: 😀😀😀

המכונית של סבא / לירן לוי

הוצאה: ספרי ניב
איורים: מתן קלוורי רוב
שנה: 2021
27 עמודים

בכל יומולדת לירון היה מקבל מסבא מושיק מתנה קבועה: מכונית צעצוע.

פעם מכונית משטרה, פעם כבאית, פעם מכונית מירוץ על שלט, כך עד ליום הולדתו החמישי.

כאשר מגיע יום הולדתו השישי של לירון הוא מצפה במתח לגלות איזו מכונית הוא יקבל השנה, וסבא מבטיח לו שהשנה המכונית תהיה שונה ומיוחדת.

לירון מנחש שאולי זאת תהיה מכונית עם כנפיים שתגיע לשמים או אולי מכונית מחשב, אולי מכונית שתדע לדבר.

ביום המסיבה לירון מתרגש וסבא מבטיח לתת לו את המתנה - "מכונית מרגשת ושונה" רק בסוף המסיבה, אחרי שכל האורחים ילכו.

כשסבא פותח את העטיפה, הוא מוציא מתוכה מכונית בת 75 שנה, מכונית שקיבל בעצמו מסבא שלו, וכשעלה לארץ היא היתה כל רכושו. לירון מתרגש ובוכה ואומר לסבא שבכל פעם שירצה הוא מוזמן לבוא אליו ולשחק במכונית.

אני מאוד אוהבת ספרי ילדים העוסקים בקשר בין סבים/סבתות לנכדים/ות, יש משהו מיוחד בקשר הזה שנוגע לליבי, אולי כי גם לי היה קשר מיוחד כזה.

לירון כמו כל נכד אוהב מתנות, וסבא מושיק מדי שנה מקפיד לפנק את נכדו במכונית חדשה. בגיל שש הוא בוחר לתת לו מתנה עם ערך רגשי וסנטימנטלי, ובכך מלמד אותו שלא תמיד הצעצוע הכי חדש או זה עם הפעלולים הוא הכי טוב, אלא לעיתים לערך הרגשי שלו יש משמעות גדולה יותר.

הספר כתוב בחרוזים ומלווה איורים מקסימים, הוא עשוי מדפי כרום, מאוד מושך את העין, ומהנה לקריאה.

בשורה אחת: מתנות לא נמדדות בכסף אלא בערך הרגשי שלהן.

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀