הוצאה: אריה ניר, מודן
תרגום: נעה בן פורת
שנה: 2023
415 עמודים
"לפעמים אהבה יכולה להרוג אותך, בדיוק כמו שנאה. אם תאהבו יותר מדי, את עלולה לאבד את עצמך בצערם של אנשים אחרים. אם תשנאי יותר מדי, את יודעת לבד את שאר הסיפור." (עמוד 224)
בשנת 2016 אחרי יותר מ40 שנה, כשסיויל פורשת לגימלאות, היא רוצה לסגור מעגל עם העבר ועם המטופלות הראשונות שלה, והיא מחליטה להיפגש איתן.
בשנת 1973 סיויל סיימה את לימודיה בסיעוד, והיא מתחילה לעבוד במרפאה לתכנון המשפחה בקהילה האפרו-אמריקאית. היא חולמת לסייע לנשים מהקהילה ולעזור להן לשלוט בגורלן.
כאשר היא נשלחת למטופלות הראשונות שלה להזריק להן את הזריקה למניעת הריון - היא מוצאת שתי בנות בנות 11 ו-13, המתגוררת עם אביהן וסבתן בצריף רעוע ובתת תנאים. המפגש איתן מערער אותה והיא מחליטה לחקור ולנסות להבין את המדיניות של המרפאה ואת היעילות והסיכונים של הזריקה.
באחד הימים קורה משהו שמטלטל אותה ואת עולמן של הבנות, מה שמוביל את סיויל לעשות חשבון נפש ולברר איך היא יכולה לסייע ולהילחם לשפר את המצב.
הספר הזה שמתרחש במדינת אלבמה שבארצות הברית הזכיר לי קצת את הספר "שקרים הכרחיים", הוא מעלה סוגיות אמיתיות שהתרחשו במציאות בשנות השבעים של המאה הקודמת.
סיויל מייצגת בספר את הכמיהה לשינוי, את המלחמה בגזענות שהיתה בזמנו, את הצדק ואת הצד היפה שיש באנושות.
הסיפור בעצם מספר את סיפורן של שתי ילדות קטנות שנולדו בצבע הלא נכון, ושבנוסף טרגדיה משפחתית הפכה את חייהן להרבה יותר קשים.
סיויל מלאה חמלה ופועלת הרבה מעבר לתפקידה כדי לעזור לבנות הקטנות האלה ולנסות לסדר להן חיים טובים יותר.
מדובר בסיפור מרגש על חוסר צדק, על מקרה כואב מאוד של עוול חברתי, ועל חמלה אמיתית שיכולה לחולל פלאים.
ממליצה בחום!
בשורה אחת: "העבר לא פועל ככה. את לא יכולה פשוט להעלים אותו. את לא יכולה להעמיד פנים שדברים מסויימים לא קרו." (עמוד 156)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי