חיים רחוקים / מ"ל סטדמן

הוצאה: כתר
תרגום: לי עברון
שנה: 2026
462 עמודים

"כשחושבים על זה, החיים הם בית כלא בשביל כולם - מין כלא של ימים. החוכמה היא ללמוד להרגיש בו נוח... למצוא את החופש שלך בתוך הכלא." (עמוד 285)

אוסטרליה, שנת 1958, שלושת בני משפחת מקברייד  - משפחה של מגדלי כבשים, נוסעים במשאית בעוד יום שגרתי ושטןף שמש בעבודתם בחווה. התנגשות בקנגורו גורמת למשאית להתהפך ולסטות, ומאותו יום חייהם של בני המשפחה יתהפכו מקצה לקצה.

התאונה הטראגית מובילה לשרשרת אירועים שמשפיעם על משפחת מקברייד ועל הסובבים אותם..

את הספר הראשון של סטדמן "אור בין האוקיינוסים", שהפך בהמשך גם לסרט, אני חושבת שאין מישהו שלא אהב. שם מובאת דילמה מוסרית קשה מאוד.
גם בספר הזה סטדמן מביאה דילמה מוסרית מאוד בעייתית, דילמה שמשפיעה למעשה על כל הספר. דילמה כזאת שאין למי לפנות כדי לפתור אותה.

דרך סיפורה של משפחת מקברייד מתוארים חייהם של החוואים האוסטרלים - התמודדות עם מרחקים עצומים, עם נתק כמעט מוחלט ממשפחות אחרות, עם פגעי מזג האוויר או בעלי חיים שהורסים את כרי המרעה. הספר מלווה בתיאורי פרא עוצרי נשימה ואין בו רגע אחד משעמם.

זה ספר שמהרגע שמתחילים אי אפשר להפסיק לקרוא כי הוא פשוט מרתק ומלא בתפניות בעלילה.
יש בו מתח, דרמה, רומנטיקה והרבה כאב.

ממליצה בחום!

בשורה אחת: "זה המצב האנושי, חבר, החיים המנוולים האלה: לקחת מהם ביס. ללעוס כל יום בנפרד. זאת העצה הפילוסופית המוסמכת להפליא שלי." (עמוד 285)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀

הבלרינה מאושוויץ / ד"ר אדית אווה אגר

הוצאה: מטר
תרגום: כרמית גיא
שנה: 2025
198 עמודים

אדי היא הבת הקטנה במשפחה של שלוש בנות, היא מוגדרת המוכשרת, בעלת השכל, אך לא היופי. 
אדי מאוד אוהבת לרקוד, היא מתאמנת שעות רבות ושואפת להגיע לאולימפיאדה כנציגה של הנבחרת ההונגרית.

השנה היא שנת 1943, ואת אדי פחות מעניינים ההיבטים הפוליטיים, והאיומים כלפי היהודים, עד שיום אחד היא מגורשת ע"י המאמנת שלה, שאומרת לה שבשל יהדותה לא תוכל לאמנה יותר.

בינתיים אדי מתאהבת בנער חמוד בשם אריק, והם מבלים הרבה יחד.
אבל בסוף המציאות העגומה מכה על פניהם, ובאחד הימים היא ומשפחתה מועמסים יחד עם כל היהודים על הרכבת לאושוויץ, וברגע אחד של סלקציה היא ואחותה נשלחות יחד לאחד מצריפי אושוויץ הידועים לשמצה.

בתוך הגיהנום, והכמיהה לשרוד, מה שמחזיק אותה ונותן לה תקווה - זאת אהבתה התמימה והטהורה לאריק, היא חולמת על היום בו שוב יתאחדו ויממשו את אהבתם.

בדרך לא דרך ובניגוד לכל הסיכויים, אדי ואחותה מגדה מצליחות לשרוד ולחזור לביתן. אדי מלווה כל הזמן בתחושת אשמה קשה של ניצולה. אך היא לומדת לאט לאט להבין שהחיים חזקים מהכל, ואפשר לשוב ולאהוב.

אדי מספרת את הסיפור כמו שהוא, בלי לייפות את המציאות שלפני המלחמה - על ההקנטות של אחיותיה, והביקורת שספגה בבית (למרות שכמובן אהבה אותם מאוד), מה שהפך את הספר להרבה יותר אותנטי.

הספר הזה הוא גרסה ייעודית לנוער (זה משהו שלא ידעתי מראש), ועדיין הוא מתאר את האימה ששררה במחנות.
זהו סיפור גבורה בלתי ייאמן המבוסס על סיפור אמיתי. סיפור של ניצחון החיים , למרות כל הזוועות והכאב והרעב והייסורים שהן עברו שם.

אני מאמינה שעצם זה שאדי ואחותה היו יחד לאורך כל הדרך, גם סייע להן לשמור אחת על השנייה, ומנע מהן להגיע למצבי ייאוש.

קראתי את הספר לקראת יום השואה, והוא כמובן בדיוק התאים. הוא כתוב טוב, אבל הדבר היחיד שקצת הפריע לי שהוא כתוב קצת טכני ופחות עם רגש, ובכל זאת רק על עצם הסיפור המטלטל נתתי לו 5 כוכבים.

בשורה אחת: "לפעמים איננו יכולים להתעלם מהמציאות סביבנו, לפעמים המלחמה חודרת פנימה. (עמוד 32)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀

החיים הגנובים של קולט מרסו / קריסטין הרמל

הוצאה: הכורסא, מודן
תרגום: הילית חמד-מאיר
שנה: 2026
332 עמודים

"תמיד צריך לעזור אם יש הזדמנות" (עמוד 57)

קולט מרסו היא צאצאית של משפחת רובין הוד האגדית, או ככה לפחות אימה מחנכת אותה.

מגיל מאוד צעיר היא מלמדת אותה לכייס, אבל עם 2 כללים:    

1. לקחת מהעשירים כדי לסייע לעניים
2. לא להיתפס.

כשהגרמנים מגיעים לפריז בתקופת מלחמת העולם השנייה, אימה של קולט מנסה להרחיק אותה מהעיסוק המסוכן הזה, כדי להגן עליה.
ואכן, באחד הלילות אימה נתפסת עם תכשיט שכייסה מאחד הגרמנים, היא נעצרת, ובאותו לילה נעלמת גם אחותה בת ה4 עם צמיד יהלומים התפור לכותנתה.

במרוצת השנים, קולט עזבה את פריז ועברה להתגורר בארה"ב. שם היא ממשיכה עם משלח היד הזה, היא דואגת לגנוב מנאצים לשעבר ומאנשים רעים, ובכסף שהיא מכייסת - היא תומכת בארגוני צדקה ובמוזיאון השואה בבוסטון.

באחד הימים היא מגיעה לתערוכה בעיר, ושם למרבה ההפתעה היא רואה את הצמיד שניתן לאחותה כאחד המוצגים במוזיאון.
הופעת הצמיד אחרי כ"כ הרבה שנים מטלטלת את קולט, והיא מחליטה לצאת למסע חיפוש בעקבות בעליו.

בעיני לקריסטין הרמל יש ספרים טובים, וספרים קצת פחות מוצלחים. הספר הזה הוא בקטגוריית המוצלחים, ואפילו מוצלחים מאוד.

זהו רומן היסטורי על תקופת מלחמת העולם השנייה, אך זה לא רומן קלאסי על המלחמה, והרעיון שלו בהחלט מקורי. ולכן גם מי שפחות חובב את הז'אנר, לדעתי ייהנה ממנו. הוא ספר זורם, מסקרן ומרתק לקריאה.

קולט היא דמות חזקה ומרשימה, שוויתרה על הרבה דברים בחייה, שחוותה הרבה כאב וצער, אבל תמיד שאפה לעשות טוב (גם אם לא תמיד הסכמתי עם ההיבט המוסרי בספר), ועל כך היא בהחלט ראויה להערכה.

בשורה אחת:  "כי כשאנחנו מוצאים את עצמנו בחושך, אי אפשר לחכות שהאור ימצא אותנו." (עמוד 231)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

מכתבים מחבל שמפאן / קייט מקינטוש

הוצאה: פן, ידיעות ספרים
תרגום: רחל פן
שנה: 2026
319 עמודים

שנת 1805, צרפת  - בארב-ניקול קליקו מתאלמנת מבעלה בגיל צעיר ובאופן מפתיע. היא נשארת לבד עם הכרמים ומפעל השמפניה של בעלה המת.
למרות התנגדות הסביבה, הלחצים המשפחתיים והדעות הקדומות - בארב ניקול מחליטה להמשיך את מפעל החיים של בעלה ולהפוך את השמפניה שלהם למותג בעל שם עולמי.
כשברקע פלישת הרוסים, והקשיים הפוליטטיים של צרפת , היא נאבקת לשרוד ונלחמת ממש מלחמה קיומית.

בהווה - נטלי טיילור, שבעלה נטש אותה לטובת אחרת, מחליטה בהחלטה פתאומית, לנסוע לפריז לטייל ולהתאוורר. היא מוצאת בדוכן ספרים את ספרה של האלמנה קליקו ושואבת ממנו השראה, כשבינתיים היא בעצמה גם חווה סוג של "הרפתקה" שמעמידה אותה בסוג של מבחן.

אני מודה שכאשר התחלתי לקרוא, הייתי בטוחה שמדובר בספר על מלחמת העולם השניה בצרפת. אך למרבה הההפתעה אין לספר שום קשר עם התקופה ההיסטורית הזאת.

מצד שני, העלילה, והשילוב של הרומן העכשווי והרומן ההיסטורי הפתיעו אותי ממש לטובה.

מדובר בספר בנוי טוב וכתוב טוב. הוא מספר לסירוגין את סיפורה ההיסטורי של האלמנה קליקו ואת סיפורה המודרני של נטלי. ולמרות שלכאורה אין קשר בין הסיפורים - אפשר למצוא קווי דמיון וללמוד הרבה משתיהן.
למרות שבדרך כלל בספרים המשלבים שני סיפורים (או יותר) של תקופות שונות יש עלילה אחת טובה יותר, במקרה של הספר הזה - אהבתי את שני הסיפורים, שכל אחד מהם מציג התמודדות אחרת.

אין בספר רגע משעמם, והוא מלא הפתעות ותפניות בעלילה, מה שבהחלט העשיר את הספר והוסיף להנאה.

לסיכום - ממליצה בחום, ולא רק לחובבי הז'אנר ההיסטורי!

בשורה אחת: "נצל את ההזמנות כשהיא מגיעה, מפני שבניגוד למזל הרע, היא לא תישאר זמן רב." (עמוד 37)

בדיורג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

הרגליים של מרלן דיטריך / רינה גרינולד

הוצאה: התחנה
שנה: 2026
208 עמודים

דפנה היא אישה אחרי לידה - עייפה, תשושה ומרוטה. 
לפני שילדה היא היתה קרייריסטית, היא חלמה להתקדם ולהצליח באקדמיה.
אבל מאז שנולד בנה שי - הימים והלילות מתערבבים, הכל סובב סביב שי - השינה, הארוחות שלו וגם היציאה לסיבוב בגינה.

דפנה מסתכלת, משתאה בכל האמהות האלה שחוזרות לעצמן - לחליפות המחוייטות שלהן, לעקבים ולקריירה, והיא לא מצליחה להבין איך אפשר "להפקיר" את התינקוות הקטנים בידי מטפלות זרות או משפחתונים עתירי ילדים.

היא נזכרת בתזה שלה אודות אותן נשים יהודיות שהתנדבו להילחם עם הצבא הבריטי, ודוקא אז היא מבינה טוב את המניע שלהן - קצת שקט מהילדים, מהבכי, מהאכלות ומעבודות הבית שאינן נגמרות לעולם.

אבל אז דפנה מגלה שגם לסבתה שמתה יש קשר לצבא הבריטי, והיא מחליטה לחקור את הסיפור הזה ולהבין לעומק את ההיסטוריה המשפחתית.

כשהתחלתי את הספר הוא הרגיש לי קצת כמו ספר המשך לספר "חדר המתנה", שגם שם יש אישה שמספרת על החודשים שאחרי לידת בנה - הקשיים, חוסר השינה, חוסר החשק לעשות דברים לעצמך.
אבל כמובן שהסיפור הוא שונה לגמרי.

מה שכן הכריכה, שם הספר והתקציר קצת מטעים לדעתי. אני ציפיתי לרומן היסטורי, ולעלילה שמשלבת סיפור אומץ וגבורה אודות הסבתא.
בפועל, הסיפור מתמקד בעיקר בהווה - בדפנה, ובקשיי האמהות, וסיפורה של הסבתא הוא מאוד שולי.
בנוסף, אני חושבת שמחברת הספר היתה צריכה לגרום לדפנה לגלות את הסיפור ה"אמיתי" אודות סבתה, ולא להמציא אותו או את חלקו - לי באופן אישי זה קצת קלקל.

בכל מקרה, הכתיבה של הספר מצוינת, והוא מאוד זורם לקריאה. הוא ספר מאוד נשי ולכן נראה לי שידבר דוקא לקהל הנשי, ואולי אפילו ספציפית לאמהות או לנשים לקראת אמהות.

בשורה אחת: "לא מורידים את הכוכבים. הכוכבים צריכים להישאר בשמיים. את בני האדם הם שורפים." (עמוד 8)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀

לחפש את ג'יין / הת'ר מרשל

הוצאה:עם עובד
תרגום:מונה גודאר
שנה:2025
384 עמודים

זהו ספר על שלוש נשים, בנקודות זמן שונות בהיסטוריה.

אוולין היתה מאורסת ועמדה להתחתן, אבל כשהארוס שלה מת באופן פתאומי, היא נשארת לבדה עם הריון מחוץ לנישואין, ועם הרבה "בושה".

בשנות השישים של המאה הקודמת, הפלה אינה חוקית,  וגם להביא ילד מחוץ לנישואין לא מקובל.
אז מה עושים?  משפחתה של אוולין מחליטה להכניס אותה למוסד בשם "סיינט אגנס". שם נשים לא נשואות שנכנסו להריון מתגוררות - ליתר דיוק - כלואות, עד לידת התינוק או התינוקת,  כשלאחר הלידה התינוק או התינוקת נלקחים משם לאימוץ. 
מיד לאחר מכן הן אמורות לשכוח מההריון, מהלידה ומהתינוק ולחזור לחיים הרגילים.

בשנת 2010, כשאנג'לה עובדת בחנות הספרים שלה, היא מוצאת מכתב שהיה מיועד לבחורה שהתגוררה מעל החנות,  ובו כתוב משהו שעשוי להשפיע על חייה של אותה הבחורה.

הסיפור שלישי הוא אודות ננסי - ננסי יודעת כל השנים שהוריה מסתירים ממנה סוד, וכאשר נקרית בפניה ההזדמנות, היא מחליטה לחטט בחדר השינה של הוריה - שם היא מגלה את הסוד שישנה את כל מה שהכירה.
בנוסף, היא מתנדבת ברשת גיין, ומסייעת לנשים שמעוניינות לבצע הפלה מכל מיני סיבות,  בתקופה בה הפלה אינה חוקית.

ככל שהספר מתקדם מתגלה הקשר בין הסיפורים ובין הנשים.

הספר הזה מתאר תהליך היסטורי בנוגע להתייחסות להפלה אצל נשים (מכל מיני סיבות - מוצדקות או לא) - בעבר ההפלה נחשבה כחטא באופן גורף, והיתה אסורה על החוק, ורק לאחר שנים של מלחמות והפגנות למען הנשים, הצליחו להוביל שינוי. אבל הדרך היתה ארוכה ולא פשוטה בכלל.

בעבר כשנשים נכנסו להריון לא רצוי, לעיתים כתוצאה מאונס, האשמה היתה תמיד רק כלפיהן, היחס אליהן היה נוראי, והתהליך שהן עברו והעובדה שאילצו אותן להיפרד מהתינוק שלהן שבר אותן נפשית .

שלושת הנשים ושלושת הסיפורים מעניינים, כל אחת מהן חווה אתגרים, קשיים וכאב בחייה, אבל שלושתן נשים אמיצות, חדורות מטרה ולוחמות צדק.

זהו רומן היסטורי מרתק, שמראה לנו עד כמה העולם יכול להשתנות, ועד כמה אסור להתייאש, גם כשנראה שאין סיכוי לשינוי.

בשורה אחת: "אם למדתי משהו מכל זה, למדתי לא לשמור סודות. הם מקננים בפנים כמו פצעים, וההחלמה מהם דורשת זמן רב עוד יותר לאחר שהנזק נעשה." (עמוד 335)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי