הלבד הגדול / כריסטין האנה

הוצאה: מודן

תרגום: כנרת היגינס־דוידי

שנה: 2019

440 עמודים

 אנשים חושבים שהם יודעים מה זה פרא. זו מילה שהם אומרים כל חייהם. משתמשים בה כדי לתאר בעלי חיים,שיער, ילדים סוררים. באלסקה לומדים את המשמעות האמיתית של המילה (עמוד 346-7)

כשאביה של לני חזר מהשבי בויטנאם, הוא חזר שונה. מאז שחזר הנפש שלו לא מוצאת מנוחה. כל כמה חודשים הוא מחפש התחלה חדשה, והם לא מצליחים למצוא מגורי קבע.

לני בת ה-13 מנסה להסתגל לחיי הנדודים, לזה שהיא תמיד "עוף מוזר" ואין לה חברים, שאין יציבות בחייה. היציבות הכי גדולה שלה זאת אמה – יחד הן צמד חמד.

יום אחד אביה מקבל ירושה של בית באלסקה משותפו לשבי, שלא שרד, ושוב הוא מחליט לצאת לדרך חדשה. באופטימיות רבה הם אוספים את מטלטליהם ויוצאים למצוא לעצמם חיים חדשים.

אלסקה היא מדינה מלאה יופי אך מנגד היא גם פראית ומסוכנת. הם מגיעים בקיץ, אז באלסקה כמעט ואין חושך, בתחילה הכל נראה ורוד, אך נדמה שכולם מזהירים אותם להיערך לחורף ולכל סכנותיו האורבות.
כאשר מגיע החורף ,החושך רב על האור, והצדדים האפלים של אביה של לני נחשפים במלוא עצמתם.
נדמה כי האויב הרע, האלים, הבלתי יציב נמצא איתן בתוך הבית. כל יום הוא מלחמת הישרדות, לפעמים הן הולכות כשקופות, על קצות האצבעות, כדי שלא יתעוררו השדים האפלים של האב.

"מישהו אמר לי פעם שאלסקה לא בונה אופי, היא חושפת אותו. האמת העצובה היא שהחושך באלסקה חשף את החושך בנפשו של אבי…
אלסקה – החושך והקור והבידוד – חדרו לאבי במובן נוראי, עיוותו אותו מבפנים, הפכו אותו לאחת מחיות הפרא הרבות שמאכלסות את המדינה הזאת" (עמוד 437)

היחסים הבלתי מעורערים בין לני לאמה קורה מדהימים, נדמה כי הן מבינות אחת את השנייה ללא מילים. הן חיות ומגנות אחת על השנייה ומבינות כי הן צוות בלתי מנוצח במיוחד בהישרדות היומיומית מול אביה.
מה שהן עוברות הוא סבל בלתי יאומן, התעללות מתמשכת. אני רוצה להאמין כי אם זה היה קורה היום אביה של לני היה מקבל טיפול הולם לפוסט טראומה שלו בעקבות השבי, מה שבשנות ה-70 היה כנראה פחות מקובל, וגם היחס מבחינת החוק שונה היום מאשר בעבר.

במיומנות מיוחדת כריסטין טווה עלילה מרתקת, מרגשת ועצמתית. התיאורים כמעט מוחשיים, עוצמת הרגשות בספר חודרת ללב.
נשאבתי  לספר מתחילתו והרגשתי כי אני נמצאת עם לני ומשפחתה באלסקה.
גיליתי בשנית את הכישרון של הסופרת הזאת, שגם את סיפרה הראשון "הזמיר" אהבתי במיוחד.

לסיכום – הכינו הרבה טישו וצאו למסע מרתק באלסקה הפראית!

בדירוג סמיילי:😀😀😀😀😀