מחול ואפר / איימי הרמון

 הוצאה: א(ה)בות

תרגום: דפנה לוי

שנה:2017

384 עמודים

חול ואפר .מרכיבי הזכוכית – יופי כזה שנוצר מלא כלום (עמוד 240)

מהיום שבו הגיע אנג'לו ביאנקו לגור עם סביו וסבתו בפירנצה, חייה של אווה – בת שבע רוזלי השתנו,נפשה נקשרה בנפשו.
אנג'לו ואווה גדלים כאחים לכל דבר. שניהם יתומים מאם, אווה גדלה עם אביה ואנג'לו עם סבו וסבתו.  אע"פ כן ישנה תהום ביניהם – הוא נוצרי קתולי והיא יהודיה.
אנג'לו שבשל סיבוך בלידתו נאלצו לכרות את רגלו יועד להיות כומר – חיי קדושה בחסות הכנסיה, חיים ללא מאמץ פיזי כדי שחלילה לא יהפוך לנטל על איש.
לאווה יש 2 אהבות בחייה : הכינור המלווה אותה לכל מקום , ואנג'לו שבוחר בכנסיה ולא באהבה. לאורך כל הספר אווה כותבת יומן, וקטעים ממנו שזורים בספר.

ברקע מתחילים להגביל את היהודים, מפטרים אותם, מונעים מהם ללמוד באקדמיה ולהשתמש בשירותי ציבור, ככל שעובר הזמן ההגבלות מחמירות . בשנת 1943 רוב היהודים מגורשים, ואינם חוזרים.. השמועות  מדברות על מחנות עבודה וגרוע מכך השמדה המונית.

אנג'לו ,שהוסמך לכומר, עזב את משפחתו ועבר להתגורר ברומא, מחליט באומץ לב ובמסירות נפש, לסייע להסתיר ולהבריח משפחות ובודדים, והכל מתוך הבטחה לאביה של אווה. מטרתו העיקרית היא כמובן לגונן ולהציל את אווה ,אך אווה איננה מסוגלת לשבת בחוסר מעש ורק להסתתר, ובדרכה שלה גם מחליטה לסייע.

הספר הוא כמובן רומן היסטורי על יהודי איטליה בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשהמיקוד הוא סיפור האהבה של אווה לאנג'לו. שניהם אנשים אמיצים, מסורים, לוחמי אמת, מלאי רגש. בקלות ניתן להזדהות איתם: אנג'לו המקריב את עצמו לדת ולמוסר, מבטל עצמו למען האחר- כקוראת לעתים זה נתפס בעיני כלא הגיוני ולא הוגן, ואווה הנלחמת על האהבה וחווה אכזבה, ייאוש, בגידה, אבל גם בשארית התקווה האחרונה היא נלחמת.
וזה משפט שלדעתי מאוד מאפיין אותה:

משום מה התקווה היא היחידה המסוגלת לעמוד בפני הפחד, והתקווה היא המאפשרת את הנשימה הבאה, את הצעד הבא, את פעולת המחאה הקטנה הבאה, גם אם המחאה הזאת היא פשוט להישאר בחיים. (עמוד 314)

הספר קולח, התיאורים חיים, בכיתי והתרגשתי. . יש קטעים קורעי לב, תיאורים מצמררים של התעללות ומוות של חפים מפשע.
ישנם הרבה משפטי מפתח ותובנות בספר שהתחשק לי למרקר. כמו למשל:

הם יכולים לקחת את הבתים שלנו, את הרכוש שלנו, את המשפחות שלנו, את החיים שלנו… אבל הם לא יכולים לקחת את הכישרונות שלנו. הם לא יכולים לקחת את הידע שלנו ואת הזיכרונות שלנו או הנפש שלנו. אין כבלים במוזיקה. המוזיקה היא הדלת, והנפש נמלטת באמצעות המנגינה…וכל מי שמאזין, יוצא לחופשי… (עמוד 67)

אהבתי את הצורה היפה בה מוצגת היהדות, את האזכור של מנהגים ומצוות עם הסבר מעניין מלווה. ומנגד אי אפשר שלא להוקיר תודה לכל אותם כמרים ונזירות שסיכנו את חייהם באותה תקופה חשוכה, והצילו אלפי יהודים!
מה שקצת הפריע לי זה מעט שגיאות תחביריות שהיו בספר, כנראה פוספסו בהגהה הלשונית.
לסיכום- לא הייתי מוותרת על הספר הזה!

בדירוג סמיילי:😀😀😀😀 וחצי