הוצאה: הכורסא
תרגום: תומר בן אהרון
שנה: 2020
320 עמודים
כשסיימתי לקרוא את הספר הזה הופתעתי מאוד שהוא מיועד לנוער! כאמא לילדים מתבגרים אין סיכוי שהייתי רוצה שהם יקראו את הספר הזה, אני כבן אדם בוגר הייתי מופתעת מהסגנון ומהשפה הבוטה שבו.
זהו סיפורו של וויל גרייסון, נער מתבגר שהחבר הכי טוב שלו הוא טייני- בחור ענק והומו. לוויל יש שני כללים מנחים בחייו: לא להתרגש מכלום, ולשתוק.
יש ביניהם יחסי חברות מיוחדים שבהחלט אפשר ללמוד מהם. וויל מסור לטייני ומגן עליו כשצריך, וטייני מתרפק עליו בשעת צרה, ובעיקר כשנשבר לו הלב אחרי עוד בחור שנפרד ממנו, מה שקורה בממוצע כל יום – יומיים.
וזהו גם סיפורו של וויל גרייסון, בן לאם חד הורית, מתבגר הסובל מדיכאון והומו, הוא נטול חברים להוציא ידידה אחת, וכל המשמעות לחייו סובבת סביב אהבתו לאייזיק – אותו הכיר בצ'אט וכל הרומן ביניהם מתנהל באופן וירטואלי.
צירוף מקרים מוזר ביותר מוביל את וויל גרייסון להיפגש עם וויל גרייסון, מה שנותן תפנית לעלילה.
הספר מעלה נקודות חשובות להתמודדות בגיל הנעורים – דיכאון, זהות מינית, חברות, אך לדעתי משהו התפספס והמסר לא הועבר כמו שצריך.
שיאו של הספר בא לידי ביטוי במחזמר שהופק בבית הספר. ותהיתי איך בית ספר מסכים להעלות מחזה ללא שום צנזורה, עם שפה בוטה ומסר שקצת היטשטש? בעיני זה קצת איבד מתחושת האמינות בסיפור.
את ספרו הקודם של ג'ון גרין "אשמת הכוכבים", קראתי והתרגשתי ממנו. כשסיימתי את הספר התפלאתי שהוא של אותו הסופר.
התחושה היא שלא קורה הרבה בספר, העלילה לא מצליחה להמריא, ובסופו של דבר נשארתי עם טעם מר.
בשורה אחת: לא כל הנוצץ- זהב, אמנם הכריכה מיוחדת ומושכת את העין, אבל העלילה מוטלת בספק – לשיקולכם!
בסולם סמיילי: 😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה