הוצאה: כנרת, זמורה, דביר
תרגום: ארז וולק
שנה: 2025
256 עמודים
מילו הוא ילד בן 11 שמעולם לא דיבר. הוריו שהתחתנו מאהבה גדולה, התגרשו והוא בעיקר מתגורר עם אימו ולנטין.
באחד הימים כאשר מילו צופה בטלוויזיה, משודרת תכנית על יוון, מה שגורם לו לפרוץ בבכי לא צפוי ולדבר בשטף של מילים לא ברור. כל נסיון להבין אותו עולה בתוהו.
כעבור מספר דקות, מילו חוזר להתנהג כרגיל, כאילו כלום לא קרה.
הבעיה היא שאף אחד לא מאמין לולנטין, גם לא אביו של מילו. היחידה שמאמינה לה היא חברתה הטובה ז'ן.
אבל כאשר מילו נתקל בתמונות של העיר סלוניקי, התקרית הזאת שוב חוזרת על עצמה. והפעם ולנטין לא מוותרת ומחליטה לברר את הנושא לעומק.
אני מוכרחה להודות שמעולם לא קראתי ספרי שואה אודות יוון בכלל וסלוניקי בפרט, ומין צירוף מקרים שכזה גרם לכך שקראתי שני ספרים ברצף בנושא. (הראשון היה "השקרן הקטן").
אמנם הספר הזה מוגדר כרומן היסטורי, אך בפועל רוב הספר מתרחש בתקופה הנוכחית, והחלק ההיסטורי יחסית קטן (למרות שהוא משמעותי לעלילה), ולכן גם מי שאינו חובב את הז'אנר ההיסטורי יהנה ממנו.
ולנטין היא דוגמא לאמא לביאה הנלחמת על בנה, ומנסה לעשות הכל כדי לעזור לו ולשפר את חייו המאתגרים כילד אילם. היא מאמינה בו ללא תנאי, ובעיני היא ראויה להערכה.
הספר יחסית קצר, כתוב מעניין ומביא סיפור שונה (גם אם הוא קצת דמיוני). לדעתי היתה חסרה קצת הרחבה בחלק ההיסטורי, מה שיכל להוסיף עוד נדבך לעלילה.
ואגב, גם בעלי קרא וממליץ :)
בשורה אחת: "בכל מקרה, החיים לוקחים אותך לאן שהם רוצים. האמת שאין לנו מילה בעניין. זה מה שזה." (עמוד 43).
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה