הוצאה: תכלת
תרגום: שלומית אבירם כנען
שנה: 2024
318 עמודים
איזבל ואגנס היו חברות טובות. איזבל היא ממשפחה טובה מהמעמד העליון, ואגנס עבדה אצלה כמשרתת. הבדל המעמדות לא הפריע להן להיות חברות נפש.
אסון חורץ את גורן, וכשאיזבל גוססת מול עיניה של אגנס, היא נותנת לה במתנה את זהותה ואת ברכת הדרך.
אגנס הופכת לאיזבל. והיא מחליטה ללכת ללמוד רפואה במקום אליו איזבל התקבלה.
רוב הסטודנטים שלומדים איתה הם גברים, והנשים במיעוט. ולא רק שהן במיעוט הן גם לרוב מקבלות יחס מופלה לרעה. אבל אגנס/איזבל לא מוותרת על חלומה להיות רופאה, ולמרות כל ההשפלות והיחס היא ממשיכה לעשות כל מה שצריך כדי לקבל את התואר הנכסף.
הבעיה היא שעל ליבה של אגנס מעיב הסוד שהיא נושאת איתה. וכשמתחילים להגיע כל מיני איתותים מהעבר המאיימים לחשוף את סודה היא יודעת שטעות אחת עשויה להרוס את חייה, ואולי את האהבה החדשה שמצאה.
אגנס היא דמות הנחושה להצליח, קשה לשפוט אותה על ההתחזות וההחלטות שקיבלה היות ובנסיבות חייה כבחורה חסרת אמצעים לא היה לה הרבה סיכוי. הדמות של איזבל (בעלת הייחוס והמעמד) נותנת לה סיכוי לממש את עצמה, והיא יודעת שהיא חייבת להוכיח לעצמה ולחברתה המתה שהיא יכולה להצליח ולהיות רופאה.
את ספריה הקודמים של ניקולה סקוט פחות אהבתי, הם היו נחמדים ולא מעבר. הספר הזה מביא סיפור מעניין, הוא זורם ומעלה סוגיות חשובות על מעמד האישה בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, ועל החיים בשקר, בגניבת זהות ומה ההשלכות של זה.
לסיכום מדובר בספר חמוד על דילמה מוסרית, עם תובנות מענייניות.
בשורה אחת: "אף פעם אל תסתכלי להשראה בפרצוף... אם תתנהגי כאילו כלום לא קורה, היא תמיד תתקרב בשקט בשקט עד אלייך. יש לה מין תכונה משונה כזאת." (עמוד 197)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה