הוצאה: כתר
תרגום: מיכל אילן
שנה: 2023
293 עמודים
"...אסור לתת לחיים להתחבא מאחורי הפחד. אלה רק דמיונות, המצאות של המוח שלנו. הם כבדים מדי המשאות האלה שלעולם לא נישא." (עמוד 149).
החיים כהורה מלווים בשני נקודות ציון עיקריות (וכמובן כל מה שבדרך). הנקודה הראשונה היא הרגע בו נולדים הילדים ומשנים את כל חיינו, והשניה היא הרגע בו הילדים גדלים ועוזבים את הבית כאנשים בוגרים.
באמצעות דמותן של לילי ואליז אנו חווים את שתי נקודות הציון הנ"ל.
לילי - אמא הורמונלית, אחרי לידה שקרתה טרם זמנה. היא מבלה את ימיה בפגיה לצד ביתה הפגית המחוברת למכשירים, כשהיא אכולת רגשי אשמה וחרדה לגורלה של ביתה. ברקע היא מתמודדת עם ההורים של בעלה שהחליטו "להתנחל" אצלה בבית, כביכול כדי לעזור, אבל יש להם מה לומר על כל דבר, ובעלה לעומת זאת שותק.
אליז - גרושה שבנה ובתה בגרו עזבו את הבית. היא מוצאת את עצמה חווה את תסמונת ה"קן המתרוקן" - היא חוזרת לבית ריק, וחוץ מהכלב המכוער של בנה שדורש יחס, היא מרגישה בודדה ומרוקנת. לאט לאט היא מוצאת לעצמה תחביבים ועיסוקים שאחד מהם הוא ללכת לחבק תינוקות בפגיה.
"יום אחד כבר לא תצפי שאנשים יעשו אותך מאושרת. תוכלי להעניק לעצמך את המתנה הזאת. " (עמוד 104)
כמו את ספריה הקודמים של וירז'יני גם את הספר הזה אהבתי. יש לסופרת יכולת להציג רגעים בחיים באופן רגיש ונוגע ללב. היא מכניסה במילים שמתארות לכאורה שגרה, מנעד של רגשות החל מכאב, לחץ, עצב ועד לשמחה והתרגשות. היא משלבת רצינות והומור מה שהופך את הספר לעוד יותר מיוחד.
הפרקים בספר קצרים ותמציתיים, והדפים עוברים מהר. הספר מלא בתובנות מעניינות והוא מעורר נקודות למחשבה, ובקיצור כיף לקרוא אותם.
בשורה אחת: "לא צריך לעקוף את המכשולים, צריך לזנק מעליהם בשתי הרגליים ולהיעזר בהם כדי לעוף." (עמוד 267)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה