תרגום: אביגיל בורשטיין
שנה: 2021
278 עמודים
איש לא שואל היכן היתה. הם יודעים. איש לא שואל איך זה היה. הם לא רוצים לדעת. (עמוד 173)
שארלוט היא אלמנה המגדלת את ביתה הפעוטה לבדה בתקופת מלחמת העולם השנייה בפריז, היא מתפרנסת מחנות הספרים שבבעלותה.
עד כאן הספר מזכיר מאוד את הספר "כל הפרחים בפריז", אפילו לרגע תהיתי אם לא התבלבלתי ואני קוראת את אותו הספר... אך העלילה מתפתחת באופן שונה לחלוטין.
שארלוט מנסה לשרוד את התקופה הקשה, כל יום שעובר הוא נס, כל פירור אוכל הוא כמו זהב עבורה ועבור ביתה, העולם כולו בחרדה ואין אמון באיש.
כאשר ויוי התינוקת קודחת מחום שארלוט רוצה לעשות הכל כדי לעזור לה, אך לעזרה הזאת יש מחיר, והיא מלווה ברגשות אשם.
לסירוגין מסופר סיפורה של שארלוט כעבור כעשר שנים, בעודה חיה בארהב, היא וויוי משתקמות מהמלחמה ומנסות לחיות חיי נוחות ושגרה. שארלוט מנסה לשכוח את התקופה האפלה אך המציאות לא מאפשרת לה, והמחשבות לא מרפות.
זהו ספר עם עלילה מעניינת הכתוב בשפה קולחת, ונהניתי לקרוא אותו.
הוא מעלה קונפליקטים המתקיימים בשעות מלחמה, דילמות של הישרדות, שרק מי שהיה שם וחווה אותם יוכל אולי להבין.
מנגד עד כמה שנהניתי מהספר התאכזבתי מחלקו האחרון ומסופו. סיימתי אותו אפילו בתחושה שרימו אותי, מה שהשאיר לי קצת טעם מר (לא אפרט כדי לא לעשות ספויילר).
ובכל זאת חובבי הז'אנר יהנו.
בשורה אחת: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" (מסכת אבות)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה