ארבע מדברות ואחת שותקת / גבריאלה אביגור -רותם

הוצאה: כנרת, זמורה, דביר
שנה: 2020
301 עמודים

"חשבי מסלול מחדש, חשבת שאת יודעת, חשבת שאת רואה, חשבת שאת שומעת, אבל היית עיוורת וחירשת ומטופשת; אמרתי לך שיהיה כך ולא האמנת, כתב יהודה עמיחי, ואני, עם משוררים ועוגות גבינה לא מתווכחת" (עמוד 63)

כשתלמה חולה מאוד והרופאים מנבאים לה את הסוף, מתכנסות שלוש מחברותיה לסייע לה ולהקיף אותה בתמיכה, עזרה ודאגה.

במהלך התקופה הזאת כשהן חולקות חברות אמיצה וארוכת שנים, מלאה בחוויות משותפות, לאחר שנים של צמיחה וגידול משפחות, הן שותפות במסע הייסורים של חברתן, והן מעלות זכרונות מעברן המשותף.

הסיפור מסופר מנקודת המבט של גילדה/גולדה חברתה הקרובה ביותר של תלמה, ועם זאת התמימה מכולן, זאת שנעלמו מעיניה התרחשויות, זאת שהוסתרו ממנה הסודות, ובתקופה המאתגרת הזאת אט אט נחשפים ומתגלים דברים. 

גולדה מייצגת את הנאמנות העיוורת, את החברות האמיתית ללא מניירות, את הדבקות באמת. אהבתי את דמותה בספר, את הקול שהביעה, את הפשטות והאמת שלה.

הספר הזה הוא על החיים ועל המוות.
הוא מעלה תהיות חשובות ומעניינות, על סדרי עדיפויות, על דילמות, על התמודדויות, ועל היום שאחרי, ובעיקר על חוסר הוודאות שבו.

השפה בספר עשירה, מליצית ושזורה במשחקי מילים בדיוק כמו שאני אוהבת, ועם זאת הקריאה בו איטית, לעיתים יש תחושה אפילו של לאות מסויימת מרוב התיאורים בו, שהם לפרטי פרטים, ועל כן צריך להיאזר מעט בסבלנות בקריאה.

יש בו רגעים של צחוק, ורגעים של בכי (אמיתי, מכל הלב), רגעים של כאב, ורגעים של אירוניה, והוא פשוט מתאר את החיים עצמם כמו שהם. 

בשורה אחת: גם כדי למות בשקט צריך אהבה.

בדירוג סמיילי:😀😀😀😀