תרגום: יוסי טל
שנה: 2021
449 עמודים
"החיים, כל חיים, נמשכים מעט מאוד. אבל אם הצלחת להיות מאושרת, לפחות לרגע אחד, היה שווה לחיות אותם" (עמוד 316)
במקום הנורא מכל - אושוויץ, התקיים מחנה משפחות בתוך המחנה הגדול, שם מתקיים מעין בית ספר לילדים.
בבית הספר הצליחו באורח פלא להסתיר 8 ספרים, בנוסף לספרים הכתובים היו גם כמה מורים שימשו כ"ספרים מהלכים" באמצעותם הצליחו להסיח את דעתם של הילדים, ללמד אותם ולקיים סוג של שגרה.
אם הספרים היו מתגלים המשמעות היתה גזר דין מוות. ובכל זאת נערה צנומה ואמיצה בשם דיטה, מחליטה לקבל על עצמה את תפקיד הספרנית. היא שומרת על הספרים כעל בבת עיניה, מחביאה אותם, תופרת כיסים נסתרים בבגדיה, משקמת אותם במידת האפשר.
גם כאשר מנגלה מאיים עליה ומתחיל לרדוף אותה, היא לא מוותרת על תפקידה ומנסה לעשות הכל כדי לשמור על הספרים ועל השפיות.
הספר מבוסס על סיפור אמיתי, ובזכותו הכרתי עוד נדבך שלא הכרתי בסיפורו של מחנה אושוויץ - את סיפורו של בלוק/מחנה המשפחות ואת העובדה שהיו גם ילדים באושוויץ, לפחות לתקופה מסוימת.
זהו ספר שואה על כל המשתמע מכך. יש בספר קטעים קשים לקריאה, יש בו קטעים קורעי לב ומצמררים, ובתוך כל החושך יש גם כמה רגעים של אור.
מובא בספר סיפורם של אנשים אמיצים, ראויים להערכה, גיבורים אמיתיים שניסו לשמור על שפיות ושגרה גם במקום הכי לא שפוי שיש, תוך סיכון עצמי גבוה ופחד מוות. אנשים שניסו בדרכם הייחודית ובעצם השמירה על חיי הרוח, למרוד בנאצים השנואים.
בתחילת הספר הקריאה בו היתה לי איטית, כשקראתי אותו הייתי צריכה הרבה הפסקות , עד לשליש האחרון שלו שממנו לא הצלחתי להתנתק עד לסוף, ובו גם שפכתי הרבה דמעות!
הספר נגע לליבי על אף העובדה שלקח לי כמעט שבוע לקרוא אותו, ואהבתי את האפילוג בסופו שהציג את הדמויות העיקריות בספר וסיפר מה עלה בגורלן ובכך היה סוג של סגירת מעגל.
בעיני מעבר לקריאה המרתקת, זהו ספר שחייבים לקרוא, ולו בכדי להכיר את ההיסטוריה הנוראית הזאת ולדאוג שלא תחזור.
בשורה אחת: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" (מסכת אבות)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀
הספר כתוב נפלא והסיפור נוגע ללב.
השבמחק