הוצאה: ידיעות אחרונות. ספרי חמד
תרגום: יעל צובארי
שנה: 2019
422 עמודים
את שני ספריו הקודמים של פרדריק בקמן – "איש ושמו אובה" ו"סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה" ,קראתי והם שונים לחלוטין מהספר הזה. הקודמים משעשים וציניים, והספר הזה שנכתב עליו בין היתר שהוא מצחיק לא ממש עונה על ההגדרה הזאת – זה ספר רציני לחלוטין.
אי אפשר לחיות בעיירה הזאת, אפשר רק לשרוד אותה (עמוד 190)
אי שם ממוקמת עיירה כמעט שכוחת אל ששמה "עיר הדובים". תכלית קיומה של העיירה הוא טיפוח נבחרות ההוקי קרח המשחקות בה של הילדים ושל הבוגרים.
הספר מספר את סיפורם של תושבי העיירה הקטנה ערב משחק ההוקי החשוב (חצי גמר) לו כולם מחכים- כל העיר שוקקת וגועשת מהמתח וחולמת על הניצחון שיעורר את העיירה המנומנמת ויעשה לה קצת יח"צ, וכך אולי יגשימו את החלום להקים בית ספר להוקי והעיר תהפוך לעיר תיירותית.
העיירה מורכבת מ-2 חלקים על פי המעמד הסוציו אקונומי- ה"תחתית" וה"גבעה" – כשמם כן הם: בגבעה גרים בעלי המאה ולא סתם נאמר- "בעלי המאה הם בעלי הדעה"..
מטבעה של עיירה קטנה כולם מכירים את כולם לטוב ולרע. יש בה יחסי אהבה ויחסי שנאה ויחסים מורכבים יותר…
הספר מתמקד בשחקני ההוקי המתבגרים -ביחסים ביניהם, בצרות של גיל ההתבגרות, במאמנים שלהם ובמשפחות המתגוררות בעיירה. עושה רושם שהסופר רצה להתייחס כמעט לכל הדמויות המתגוררות בעיירה – לדעתי זה יוצר עומס רב, וקצת קשה לעקוב.
עד אמצע הספר הסופר מציג את הדמויות ומתאר את ההכנות וההתרגשות לקראת משחק ההוקי, אני מודה שהתיאורים היו מייגעים ולולא התחייבתי לסקירת הספר אני מניחה שהייתי נוטשת אותו.
לאורך כל המחצית הראשונה של הספר יש הכנה ורמזים שמתריעים על אירוע טראומתי שעומד להתרחש ולשנות את העיירה. לדעתי היה אפשר לתמצת את החלק הזה לפחות בחצי… כשהאירוע העצוב אכן קורה העלילה מתחילה להתפתח והספר הופך למסקרן ומעניין יותר.
הבעיה בעיירות קטנות בהן כולם מכירים את כולם שיש נטייה לא להאמין כשמשהו רע קורה, ובמיוחד ש"הרע" בסיפור הוא אחד מבני הטיפוחים של העיירה . אף אחד לא מעוניין "לכבס את הכביסה המלוכלכת", מעדיפים להשתיק ולגונן על הצד הפוגע, וכך לצערנו, הצד הצודק לא תמיד מנצח. המסע שצריך לעבור הצד הצודק בהוכחת צדקתו הוא קשה ושובר נפשית, זה כרוך בסבל של השפלה ונידוי, כשחלומו הוא שהצדק יצא לאור, ושלא יהיו נפגעים נוספים…
לאור המודעות שעלתה לאחרונה לנושא על כמה ילדים יכולים להיות רעים, וכמה ההורים צריכים להיות מעורבים ולעקוב – חרם, מעמדות, אלימות, ילדים שנותרו בשוליים החברתיים וכו', מצאתי את הספר הזה ממש אקטואלי.
לסיכום
יש בספר המון תובנות על החיים, על ההורות, על חברות ונאמנות ובעיקר על הוקי. לא התחברתי אליו מהרגע הראשון ולדעתי היה אפשר להתחיל את הספר מאמצעו פחות או יותר. הוא בהחלט מעורר מחשבה על תפקידנו ומעורבותינו כהורים בחייהם החברתיים של ילדינו ובעיקר של המתבגרים. על כמה צריך להיות עירניים וקשובים ובעיקר עד כמה לא תמיד מה שקורה להם תלוי בנו.
אז אם יש לכם סבלנות כדאי לחכות לחלקו השני של הספר, ואם לא אפשר בהחלט לוותר.
בדירוג סמיילי: 😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה