הוצאה: תכלת
תרגום: שלי גרוס
שנה: 2018
254 עמודים
אחרי שסיימתי את הספר, הבנתי שזהו ספר שיצא לאור בשנות ה-70, ובשנת 2018 יצא במהדורה חדשה.. מסתבר שהכמיהה להתחתן ולהקים "משפחה לתפארת", בעיקר של הנשים, כאז גם היום…
שילה לוין היא יהודיה אמריקאית מבית טוב. מגיל אפס חינכו אותה שהדבר החשוב ביותר בחיים פחות או יותר זה להתחתן.
בהגיעה לגיל 31 שילה מוצאת עצמה, למרבה האכזבה, עדיין רווקה, בודדה וללא אופק… ואז היא מחליטה לעשות מעשה ולשים קץ לחייה.
בעודה מתכננת לפרטי פרטים את תכנית ההתאבדות היא מחליטה לכתוב מכתב ההתאבדות, וזה בעצם מהות הספר.
המכתב- הספר מתאר את מסע חייה ממגוריה עוד בבית ההורים, המעבר למעונות הסטודנטים ועד למגוריה עם שותפות לדירה בדירת רווקים טיפוסית, ומה בעצם הוביל בסופו של דבר להחלטתה הגורלית..
הספר מצחיק וציני, שילה מתריסה על העולם ועל המקורבים לה. היא מספרת על תלאותיה עם גברים, על המאבק הנואש שיישארו איתה כדי שלא תהיה לבד, כי כמו שאמה נהגה לומר: "לא שופכים מים מלוכלכים עד שיש מים נקיים…"
על המאבק ,כמו רוב הנשים הטיפוסיות, בירידה במשקל, על חיפוש עבודה, על מסיבות וחיי הוללות..
שילה מעוררת רחמים ברצון שלה בסך הכל לעמוד בציפיות של הוריה וסביבתה, להתחתן ולהקים משפחה. היא עושה כל כך הרבה השתדלויות והתפשרויות אך לא מצליחה למצוא את האחד..
הספר אינו ספר עם עומק והשפה לא ממש נקייה (בלשון המעטה), אבל הוא מצחיק והוא בעצם מהווה פארודיה לחיי הרווקה הנואשת המחפשת חתן…
אם אתם מחפשים לצחוק קצת זה עונה על הציפיות. ספר חמוד ולא מעבר…
בדירוג סמיילי: 😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה