הוצאה: כתר
תרגום: צילה אלעזר
שנה: 2018
356 עמודים
חבורה קטנה של אנשים שרוחם נחושה, שניזונה מאמונה עזה בשליחותה, יכולה לשנות את מהלך ההיסטוריה (מהטאמה גנדי). כאלה היו אירנה וכל חבריה, וזהו סיפורם. (עמודים 283-284)
ראיתי המלצות על הספר הזה כבר לפני המון זמן, וכאשר השאלתי אותו מהספרייה חיפשתי עיתוי מתאים כדי לקרוא אותו.. בסופו של דבר יצא שהעיתוי המתאים ביותר הוא השבוע בו חל יום השואה.
"כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם ומלואו…"
סיפורה של אירנה סנדלר הוא סיפור מטלטל על אומץ לב מופלא, ולא הצלחתי להבין איך לא שמעתי עליו עד היום…
אירנה נולדה בורשה, אך בגיל שנתיים בעקבות שעלת חריפה היא עוברת עם הוריה לגור בכפר אוטובצק שנחשב כאתר מרפא. אביה שהיה רופא פתח שם מרפאה לתושבי האזור, ועיקר תושבי האזור שנעזרו בו היו יהודים. כך יצא שאירנה גדלה בין יהודים, הכירה את תרבותם ואף למדה לדבר יידיש.
אביה גידלה על ערכי הדמוקרטיה ושוויון הזכויות לכל אדם באשר הוא, וזה ככל הנראה מה שהשפיע על האידאלים ועל העתיד שלה.
לאחר מותו מטיפוס אימה נאלצת לסגור את המרפאה והן עוברות לגור בפיוטרקוב ליד ורשה, ולאחר נישואיה למייטק סנדלר הם עוברים להתגורר בורשה.
היא למדה תואר ראשון במשפטים, מה שהיה נחשב נדיר לאישה באותה תקופה. את התואר השני החליטה, לאחר נישואיה, ללמוד בתחום של עבודה סוציאלית, בכדי להמשיך את דרכו של אביה ומתוך אמונה באדם באשר הוא אדם.
באוניברסיטה היא חוברת לד"ר רדלינסקה שעמדה בראש התנועה לזכויות האזרח, הופכת לסטודנטית שלה ואף מתחילה לעבוד באחד המרכזים שלה למען האם והילד – עבור אמהות לא נשואות.
כבר בעת לימודיה באקדמיה, כשרבים מחבריה הסטודנטים הם יהודים, החלו רוחות אנטישמיות נושבות, אך אירנה סירבה לשתוק והתנגדה כבר אז לכל ההגבלות והחוקים שניתנו נגד היהודים.
בעיצומה של המלחמה ובעת החמרת הגזרות האנטישמיות, הועברו כל יהודי העיר לאזור מרוכז סגור ומסוגר – הגטו היהודי.
המצב בגטו היה רע: רעב, צפיפות, מחלות וכתוצאה מכך מוות. בתחילה הופלו לטובה היהודים ה"יעילים" עם רישיונות העבודה, אך עם התקדמות המלחמה הגזירות החריפו, ואף אישור לא הצליח לסייע או להציל חיים.
כשהחלו המשלוחים למחנות כמו טרבלינקה חלחלה ההכרה שמהגטו ליהודים יש רק אפשרות יציאה אחת, וכולם חלמו לברוח ממנה.
אירנה קיבלה אישור מיוחד מתוקף תפקידה להיכנס ולצאת מהגטו באופן חופשי, ולכן יכלה לבקר את חבריה היהודים ואת מאהבה היהודי אדם, ובהמשך לעזור בכל מה שצריך.
בתחילת המצור על הגטו הצליחה אירנה להבריח תרופות ולסייע לבית החולים המקומי היהודי, ובהמשך הזמן החלה להבריח ילדים אל מחוץ לגטו בכדי להציל את חייהם. סביבה נרקמה רשת של אנשים טובים שכל מטרתם הייתה להבריח את הילדים ולמצוא להם מקומות מסתור- אם במנזרים, בבתים, בכפרים וכו'.
הרשת היתה חדורת מטרה- להציל כמה שיותר! היצירתיות לא ידעה גבולות – הילדים ולעיתים גם המבוגרים הוברחו בדרכים שונות, דרך מערכת הביוב, דרך אמבולנסים, דרך פתחים נסתרים והכל תוך סכנת חיים יומיומית כשאימת הגסטפו השנוא מרחפת מעל.
זאת היתה תקופה נוראית, לא היה ניתן לתת אמון באיש, קשה היה להכניס אנשים בסוד העניינים, ולעיתים לא הייתה ברירה והיה צורך בלקיחת סיכונים גדולים…
בספר מוזכר גם סיפורו של יאנוש קורצ'אק המחנך הדגול ובית היתומים שלו, מרד גטו ורשה, הסתרת היהודים בגן החיות של ורשה ועוד אירועים ואנשים מוכרים יותר ופחות.
אירנה עמדה במידה מסוימת בראש הרשת, היא לא נחה לרגע, מחשבותיה היו נתונות כל כולן למטרה להספיק להציל כמה שיותר לפני שיהיה מאוחר מדי.. היא עבדה בשעות לא שעות, תוך סיכון עצמי שאין לתאר..
אירנה שבעידן של מוות נרחב הקדישה את חייה להצלת יהודים (עמוד 213)
נפעמתי! אישה מהסוג הזה היא אולי מהבודדות בדורה, אישה שמסרה את נפשה, נאסרה ועונתה והמשיכה כל העת להאמין בצדק בכל ליבה! בזכותה ובזכות אנשי הרשת ניצלו כ2500 ילדים! והכל תחת עינם הפקוחה של הגרמנים. אירנה הקפידה לתעד כל ילד וילדה שעברו דרכה, ולו בשביל הסיכוי הקלוש שאולי יגיע יום אחד מישהו לחפשם – שמם המקורי, מקום ודרך איסופם ואפילו מה לבשו ביום הברחתם…
אין לי ספק שאחרי מותה פתחו בשבילה את שערי גן עדן וקיבלו אותה ואת אנשי הרשת בחיבוק אוהב ובכבוד רב..
הספר הוא ספר עיון/ביוגרפיה יותר מאשר רומן היסטורי, הוא מבוסס על עובדות וראיונות עם אנשים . אף על פי כן לא הייתי מוותרת עליו, חשוב להכיר את סיפורה של אירנה ואנשיה שהקדישו את חייהם להצלת יהודים ללא שום תמורה.
בשורה אחת: מרגש לקרוא על אנשים שכל הווייתם הייתה טוב!
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה