אגם טום / אן פאצ'ט

הוצאה: עם עובד
תרגום: קטיה בנוביץ'
שנה: 2024
300 עמודים

לחוות הדובדבנים המשפחתית חוזרות שלושת הבנות הבוגרות של המשפחה. לארה שמחה על האיחוד המשפחתי, ויחד עם בעלה הם נהנים שוב להיות מוקפים בבנותיהם.

העבודה בחווה מרובה והזמן קצר, הבנות מתגייסות גם הן לקטיף הדובדנים, שצריך להיעשות תוך זמן מוגבל, וכל זאת בתנאי שלארה תשתף אותן בסיפורה אודות התקופה שטרום נישואיה.

בצעירותה לארה היתה שחקנית עם פוטנציאל גדול, היא ניהלה רומן עם שחקן מפורסם בשם פיטר דיוק.
ללארה זאת היתה תקופה קסומה ומסובכת גם יחד. והתקופה הזאת השפיעה על כל חייה.
בנותיה הסקרניות צמאות לשמוע והן לא מרפות ורוצות לדעת את כל הפרטים.

על הספר הזה קיבלתי המלצה חמה, והתחלתי לקרוא אותו בהתלהבות, ואולי לכן קצת התאכזבתי.

ההתחלה של הספר היתה לי קצת מסורבלת, לקח לי זמן להבין את הקפיצות בין העבר להווה ומה בעצם קורה. 
בהמשך הספר זרם יותר והסקרנות כמובן גרמה לי להמשיך לקרוא אותו.

אהבתי את המשפחתיות בספר, נהניתי לקרוא על מערכות היחסים של לארה עם בנותיה, השונות כ"כ אחת מהשניה, על האהבה והזוגיות שלה, ובכלל על החיים המתנהלים בחווה.
לעומת החיים כשחקנים כוכבי קולנוע השונים מאוד ולעיתים מלווים בשקרים וצביעות.

לסיכום: מדובר בספר זורם לקריאה, עם עלילה שהיא ברובה מעניינת, והוא גם קצר באופן יחסי, כך שסיימתי אותו יחסית מהר.

בשורה אחת (או קצת יותר) : "אי אפשר להסביר את האמת הפשוטה הזאת לגבי החיים: שוכחים את רובם. הדברים הכואבים שהייתם בטוחים שלעולם לא תשכחו? עכשיו אתם בכלל לא בטוחים שהתרחשו, ואילו החלקים המסעירים, האושר עוצר הנשימה, הכל נשבר לרסיסים ונהפך למשהו אחר. הזכרונות מתחלפים בשמחות אחרות ובצער גדול יותר, ולמרבה התדהמה גם הדברים האלו נדחקים הצידה." ( עמודים 114-115)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀 וחצי

זאת המנוחה שלך / עידן גרינברג

הוצאה: כנרת, זמורה, דביר
שנה: 2024
366 עמודים

כשתמי בשן, כוהנת היוגה הגדולה של ישראל מתה, רבים ממעריציה ותלמידיה מתאבלים עליה.

תמי הותירה אחריה בעל, בן פסח ובת מירה. אלן ומירה ממשיכים את דרכה ופועלה, אבל פסח היה בנתק ממנה בשנה וחצי האחרונות והוא נשאר עם המון שאלות וצוואה קצת מוזרה, ואין מי שיענה.

פסח מחליט לכתוב מיילים לאמא שלו, הוא שופך את ליבו ושואל שאלות, והפלא ופלא היא עונה. ולא סתם עונה אלא גם מטילה עליו משימה - לארגן ערב מושקע ורב משתתפים ביום השנה למותה, עם הסברים מדוייקים מאוד על איך הערב יתנהל ומה תהיה התוכנית שלו.

זהו סיפור על משפחה, ועל יחסים לא תמיד תקינים, ובמיוחד על יחסי אם- בן.
הסיפור מסופר מנקודת המבט של פסח.
בסופו של דבר פסח אהב את אימו והיא כמובן אהבה אותו, אבל היחסים ביניהם הפכו למורכבים עם השנים בעקבות כל מיני תקריות.
בהתכתבות שלו עם אימו נחשפים כל מיני סודות מהעבר, מה שמשפיע לא רק על פסח, אלא על כל המשפחה.

הסיפור כמובן בדיוני, שהרי לא נתקלתי בינתיים באפשרות להתכתב עם המתים (הלוואי), אבל הוא מסופר בצורה כל כך הגיונית, שלא מורגש שמדובר בסיפור דמיוני.

הכתיבה של הספר טובה וקולחת, אך משהו בעלילת הספר לא זרם לי והרגשתי שהוא נמרח לי יותר מדי.
יש גם כמה התרחשויות בספר שקצת צרמו לי, ובכלל מערכות היחסים שם קצת משובשות ואולי אפילו מכעיסות.

לסיכום, הרגשתי שהיה פוטנציאל לספר, אבל משהו התפספס אולי בגלל שיש התעסקות בפרטים ובמסביב ופחות בעיקר.

חובבי ספרים על מערכות יחסים ומשפחות ייהנו.

בשורה אחת: "באהבה אין דבר כזה יותר מדי!" (עמוד 131)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀

אמן הפורצלן מדכאו / שרה פרית'י

הוצאה: תכלת
תרגום: עדינה קפלן
שנה: 2024
335 עמודים

מקס הוא אדריכל יהודי צעיר ובטינה היא ציירת מוכשרת ממוצא גרמני, השניים נפגשים בשנת 1929 ומתאהבים אחד בשניה. הם עוברים יחד לגור בברלין כדי להתפתח ולהתפרסם כל אחר בתחומו.

הבעיות מתחילות כשהמשטר הנאצי האכזרי עולה לשלטון. השתלשלות של כל מיני מקרים מובילה לכך שמקס נעצר ונשלח למחנה הריכוז דכאו. למזלו, בעקבות כישרונו האומנותי הוא מגיע לעבוד בבית חרושת לפורצלן.

בטינה מנסה לאתר את אהובה שנעלם לה, והיא רוצה לעשות הכל כדי להציל אותו ולעזור לו, ובסופו של דבר לגרום לאיחוד שלהם מחדש.

לסירוגין, מסופר סיפורה של קלרה , ביתה של בטינה, שבשנת 1993 מחליטה לנסות לאתר מי הוא אביה, ומה הסוד שאימה שמרה כל השנים.

זהו רומן היסטורי מרגש המתרחש ברובו בתקופת השואה, על אהבה בלתי אפשרית בין יהודי לגרמניה כנגד כל הסיכויים. 
למקס ובטינה יש אהבה חזקה, שניהם צעירים, עם נפש של אומן שחולמים להצליח ולהתפרסם, אך המציאות האכזרית כופה עליהם ניתוק וצער רב.

עצוב לקרוא עד כמה השלטון הנאצי היה אכזרי והטיל את אימתו על כל האזרחים, ולא רק יהודים (כמובן שביהודים הוא גם התעלל פיזית ונפשית). אנשים נאלצו לקבל החלטות קשות (לעיתים בניגוד לרצונם) כדי להגן על עצמם.

מחנה הריכוז דכאו היה מחנה נוראי, בדומה למחנות האחרים שהוקמו באותה התקופה. למקס היה הרבה מזל בכך שקיבל עבודה יחסית קלה בבית החרושת, עבודה שהוא גם הצליח קצת ליהנות ממנה.

לסיכום, מדובר בעוד ספר מעניין שמלמד על עוד פרק היסטורי שלא הכרתי בתקופת השואה. ספר שיש בו אהבה ענקית אבל גם הרבה כאב וצער.
רומנים היסטוריים מהסוג הזה הם אלה שאני מעדיפה לקרוא ולכן נהניתי ממנו.

בשורה אחת: "בסופו של דבר כל מה שאנחנו מותירים מאחורינו הוא אמנות ואהבה." (עמוד 323).

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

 

הלביאות מטהראן / מרג'אן כמאלי

הוצאה: ידיעות ספרים
תרגום: דנה אלעזר - הלוי
שנה: 2024
365 עמודים

אביה של אלי מת באופן פתאומי בהיותה בת שבע, בעקבות זאת היא ואימה נאלצות לעזוב את הבית היפה שלהן ולעבור לשכונה פחות מוצלחת בעיר.

אלי לא מכירה שם אף אחד, אימה לא מסכימה שתשחק עם ילדי השכונה,  והיא מרגישה מאוד בודדה. 
למזלה של אלי ביום הראשון של הלימודים, מתחברת אליה ילדה דעתנית ומלאת שמחת חיים בשם הומא.

אלי והומא הופכות כמעט לבלתי נפרדות - הן משחקות יחד, לומדות יחד לבשל ע"י אימה של הומא, מסתובבות בבזאר הצבעוני וחולמות על עתיד טוב למדינה שלהם.

אבל ברגע שמתאפשר לאימה של אלי לחזור לחיים הקודמים היא מיד עוזבת את השכונה הפחות מוצלחת, ולוקחת את אלי יחד איתה. אלי והומא נאלצות להיפרד.
רק שנים לאחר מכן הומא ואלי נפגשות בשנית.

החברות של אלי והומא עוברת הרבה גלגולים ומבחנים לאורך הספר. על רקע ההיסטוריה והתהפוכות המדיניות באיראן, לעיתים חברותן מוטלת בספק.
השילוב של אלי השקולה והמחושבת לעומת הומא הדעתנית, מלאת שמחת החיים שחולמת להפוך את העולם לטוב יותר, יוצר חברות מיוחדת ויחד הן משלימות אחת את השניה.

אתחיל ואומר שהספר הזה בעיני הרבה יותר מוצלח מהקודם. הוא מעניין, מסקרן ומחכים.
הוא עוסק בחברות אמת אבל גם בבגידה. הוא מספר לנו על תרבות שיש בה יופי, אבל המשטר והשלטון הרסו אותה. הוא עוסק בסוגים שונים של משפחות, ביחסי אמהות ובנות, במעמדות ובקונפליקטים.

מומלץ!

בשורה אחת: "אפילו אנשים שאוהבים אותך יכולים להרוס לך את החיים... אפילו אלה שאת סומכת עליהם יותר מכל." (עמוד 148) 

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

אתה נמצא כאן / דיוויד ניקולס

הוצאה: כנרת,זמורה, דביר
תרגום: שאול לוין
שנה: 2024
346  עמודים

זהו סיפור על שני אנשים בודדים, כשכל אחד מתמודד עם הבדידות בדרכו המיוחדת.

מייקל הוא מורה. אשתו עזבה אותו, והוא מתקשה להתמודד עם החוסר שלה. הוא יוצא לטיולים והליכות לבדו, כדי לא לשקוע בבית לבד.

מרני היא בחורה מאוד שנונה, שהתגרשה לפני כמה שנים לאחר נישואים כושלים. היא מתגוררת לבדה בלונדון, וכיוון שהיא גם עובדת מהבית היא בקושי יוצאת.

חברה משותפת מציעה להם לצאת לטיול יחד. טיול מחוף לחוף. טיול שאמור להימשך 10 ימים מהחוף המערבי ועד החוף המזרחי של בריטניה.

מייקל ומרני מבלים המון שעת יחד. בתחילה הם חלק מקבוצה, אך לאט לאט אנשים נושרים. הם מתיידדים עד שבסוף מגיע הרגע שהם צריכים להיפרד.

בין מייקל למרני נוצרת חברות מקסימה, נינוחה וללא מניירות. הם מנהלים שיחות עומק, צוחקים יחד ופשוט נהנים אחד מחברת השניה - וזה ממש כיף לקרוא על חברות כזאת.

הספר מנוהל כמסע ומחולק לימי המסע, כשכל יום מחולק לשני פרקים - אחד מנקודת המבט של מרני, ואחד מנקודת המבט של מייקל. אהבתי את שתי נקודות המבט שהשלימו את הסיפור כל אחת מכיוונה.

נהניתי מאוד מקריאת הספר, ובכלל אני אוהבת לקרוא על מערכות יחסים שנרקמות בין בני אדם.
הספר מאוד זורם , אם כי לעיתים קצת דילגתי על פירוט המסע והמקומות  (אולי כי אני לא מכירה,אז זה פחות דיבר אלי).
ולהפתעתי רק לאחר הקריאה שמתי לב שהוא נכתב ע"י גבר, משום מה הייתי בטוחה שנכתב ע"י אישה - הסופר מביא את נקודת המבט של מרני בצורה מושלמת.

הספר הזה מראה לנו שלפעמים הדברים הטובים בחיים נמצאים ממש מתחת לאף שלנו, ועם חוסר תשומת לב אנחנו עלולים לפספס אותם.

לסיכום - צאו למסע ותתחילו ליהנות.

בשורה אחת: "אומרים שיש יופי בסדקים, סדקים הם האופן שבו האור נכנס פנימה. אבל חשוב יותר, הם האופן שבו הנוזל יוצא החוצה. אף אחד לא רוצה ספל מטפטף." (עמוד 83)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

חנות ספרים מול האגם / ג'ני קולגן

הוצאה: הכורסא, מודן
תרגום:ניצן לפידות
שנה: 2024
446 עמודים

"מצבי רוח לספרים השתנו כמו מזג האויר. לפעמים אנשים מחפשים משהו עמוק לשקוע בו, עולם אחר בתכלית. לפעמים הם מחפשים שעשוע. לפעמים הם פשוט רוצים לקרוא על משהו נורא ואיום שקרה למישהו אחר. חלק מלהיות אדם קורא הוא העובדה שמצב הרוח מכתיב איזה ספר רוצים לקחת ליד"... (עמוד 226)

זואי מגדלת לבד את בנה בן הארבע, אבא שלו בתמונה רק כשמתחשק לו.
הם מתגוררים בלונדון, בדירה קטנה ורועשת, וזואי בקושי מצליחה לסגור את החודש וכורעת תחת נטל התשלומים.

למזלה של זואי, דודתו של בנה (אחות האב) נחלצת לעזרתה ומוצאת לה עבודה כאופר בטירה רחוקה בסקוטלנד, על גדות הנהר, ובין לבין היא גם תוכל להתפרנס ממכירת ספרים בחנות ספרים על גלגלים.

כשזואי מגיעה עם בנה לסקוטלנד היא נדהמת מיופיה, ומהשקט שלה. אך כשהיא מגיעה לטירה המדוברת - היא מגלה שהמקום מתפורר, האבא בקושי מתפקד, הילדים הושעו מבית הספר וחיים בעיקר על טוסטים, והם דואגים להזכיר לה כל הזמן שהיא מטפלת מספר 7, כשכל קודמותיה ברחו...

הספר הזה הגיע לי בדיוק בזמן. הוא כמו סוכריה מתוקה- הוא קליל וזורם, והדפים עפים, הוא גם קצת רומנטי וקיטש, אבל באופן מתוק שכיף לקרוא.

זואי היא כמו קוסמת, היא מגיעה למקום שנמצא בשפל, אבל לא מוכנה לוותר לא לעצמה ולא לילדים, והיא מסרבת להיות המטפלת הבאה שתפרוש, במיוחד כשהיא יודעת שאין לה הרבה ברירות.

אהבתי את השילוב של שני התפקידים של זואי גם ההתעסקות בספרים וגם הטיפול בילדים. באמצעות הספרים היא מצליחה להגיע להרבה אנשים ולהתחבר לקהילה, מה שכמובן יכול לסייע לה גם עם הטיפול בילדים. (ולי באופן אישי יש חולשה לספרים על ספרים).

לסיכום - מדובר בספר טוב שמחמם את הלב ומתאים ליום סגריר, אבל לא רק.

בשורה אחת: "יש החלטות שפשוט כופות את עצמן. אחרות מתגנבות בשקט בלי שמרגישים. אבל יש החלטות שאפשר להגיד בדיוק מתי הן התקבלו." (עמוד 406)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

 

מעכשיו מאושרים / אליאב אברהם

הוצאה עצמית
שנה: 2023
68 עמודים

לכולנו יש חלום להיות מאושרים ולחיות באידיאל של אושר תמידי.
אבל כולנו נולדנו במציאות שהטביעה בנו דפוסי חשיבה, בהרבה סיטואציות יש לנו נטייה לתת פרשנות שגויה, וכל זה כמובן לא תורם לאושר שלנו.

אליאב אברהם בחר לכתוב על מספר עקרונות חשובים שאמורים לעורר אותנו לחשוב, ואולי להצליח לשנות דפוסים שפוגעים באושר שלנו.
לטענתו, החיים הם שיעור תמידי ומכל דבר אפשר ללמוד - מהעבר, מטעויות של אחרים וכמובן מטעויות של עצמנו.

הספר מחולק ל13 פרקים, כשכל פרק מביא עקרון חשוב שעשוי להשפיע על האושר שלנו, במובן החיובי כמובן. כשבסוף כל פרק יש תרגיל שמומלץ לעשות כדי להפנים את הכתוב, וכמובן כדי לתרגל את האושר.

הספר הוא בסה"כ ספרון, לא מאוד גדול ולא מאוד ארוך שמביא טיפים טובים ומעשיים כשהפרק האחרון מסכם את כל הפרקים.

ספר עם תובנות מעניינות ! מומלץ!

בשורה אחת: "היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם." (מהטמה גנדי, עמוד 61 בספר).

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

מועדון בריאר / קייט קווין

הוצאה: אריה ניר, מודן
תרגום: שי סנדיק
שנה: 2024
472 עמודים

בית בריארוד הוא פנסיון לנשים הממוקם בוושינגטון בשנות החמישים של המאה הקודמת. בעלת הבית משכירה חדרים לנשים בלבד - ואין אישור לגברים להיכנס.

הנשים המתגוררות שם נפגשות לרוב רק בתור למקלחת, כל אחת מכונסת בעצמה ובחייה ואין קשר ביניהן.גם על ארוחות הבוקר התפלות שמוגשות שם הן מעדיפות לוותר. 

עד שמגיעה דיירת חדשה לדירה בעליית הגג - גרייס מארץ'. גרייס מתחילה מנהג חדש - מידי יום חמישי היא מזמינה את כל הדיירות וגם את ילדיה של בעלת הבית לארוחה חגיגית, כשכל פעם תורה של אחת הדיירות לבשל. הארוחות האלה מקרבות בין הבנות ומכניסות חיים לבית.

נראה כי כמעט כולן אוהבות את גרייס, יש בה משהו נעים, והנשים מוצאות בה חברה טובה ואוזן קשבת. וכך נחשפים אט אט הסיפורים שעומדים מאחורי כל אחת מהדיירות.

עד שיום אחד מתרחש רצח בבית. ומשנה את הכל.

הספר מחולק ל2: בחלק מהפרקים מתוארת תעלומת הרצח והנסיון לפענח אותה, ולסירוגין הפרקים האחרים מחולקים לפי שמות הדיירות ומביאים את סיפורן -
פליס האנגליה - שמצטיירת כאם המושלמת לביתה התינוקת אנג'לה.
נורה - שמנסה להתנתק ממשפחתה שמנצלת אותה ומתאהבת בגנגסטר,
ביאטריס - שחקנית בייסבול לשעבר שמרגישה תסכול מכך שכבר אין בה צורך,
ריקה - המבוגרת מבינהן, שברחה מברלין בתקופת המלחמה,
קלייר - שמנסה לחסוך כל סנט כדי להגשים את חלומה לרכוש בית משלה,
ארלין - התככנית, שמנסה לסכסך ולא מצליחה להתחבר לאף אחת.
וגרייס- הדמות שכולם אוהבים ופותחים את ליבם בפניה, אך לא ברור מה הסודות שהיא מסתירה.

בכל אחד מהפרקים משולב גם מתכון המאפיין את הדמות עליה מסופר אותו הפרק.

כמו בספריה הקודמים גם כאן קווין משלבת היסטוריה, דרמה ורומנטיקה. הספר מושקע מאוד ומציג הרבה נושאים שהיו רלוונטים בשנות החמישים - גזענות, קומיניזם, מעמד האישה, ליגות הבייסבול לנשים, וכן נושאים שרלוונטים עד היום - יחסים בין גברים לנשים, עולם הפשע, יחסים חד מיניים וכו'.

הספר מרתק לקריאה, וכל אחד מהסיפורים על הנשים הוא עולם ומלואו והוא מעניין בפני עצמו. יש דגש על הכוח הנשי בספר, ומעניין לקרוא אצל כל אחת את הזוית שלה, ואיך זה בא לידי ביטוי אצלה.

קווין כמובן מוכשרת והספר מעניין, ובכל זאת היו כמה דברים שהפריעו לי :
* ריבוי הדמויות - יש בספר המון דמויות, וכולן חשובות, וכדאי לזכור את כולן כדי להבין את העלילה, אבל באיזשהו שלב הרגשתי שאני הולכת לאיבוד, לא זכרתי מי זו מי, ומה הסיפור של כל אחת, והייתי צריכה כל פעם לרענן את זכרוני.
* הרגשתי שקווין מנסה להכניס את כל העולם בספר אחד. המון נושאים עולים בספר, שכולם חשובים וכולם מעניינים, וזה נתן לי תחושה של "תפסת מרובה, לא תפסת".

אבל מי שחובב את ספרי קייט קווין כמוני יהנה כמובן. (רק שידרש לקצת סבלנות והרבה ריכוז).

בשורה אחת: "אושר...זו בחירה לא פחות מכל דבר אחר. או שתבחרי לכעוס, ואם תמשיכי לכעוס מספיק זמן, הכעס יהפוך לנוח כמו חלוק ישן. אבל בסופו של דבר, את תביני שיש לך רק את החלוק הישן הזה, ואין שום דבר בארון הבגדים שעולה עלייך. ובמצב כזה, את פשוט תחכי להחליף את החלוק בתכריכים - כך אני תמיד חשבתי, לכל הפחות." (עמוד 175)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

 

תלתן הארגמן / רות רנרט

הוצאה: מנדלי מוכר ספרים בע"מ
שנה: 2024
342 עמודים

תקופת ערב מלחמת לבנון הראשונה, מונא היא בחורה נוצריה, צעירה שמנסה ליהנות מהחיים יחד עם בן זוגה העשיר. כאשר אביו המאפיונר מטיל וטו על היחסים בינהם, משפחתה של מונא מחליטה לגרש אותה מלבנון.

מונא מגורשת לישראל, למנזר ביפו. החוקים במנזר נוקשים מאוד, אם המנזר שתלטנית ומטילה אימה, ומונא שרוצה לשמוח ולבלות, מרגישה כלואה.

הספר משתרע על פני תקופה של כחמש שנים, במהלכן מונא עוברת בין כמה מנזרים, היא חווה טרגדיות, היא מחפשת אהבה, פוגשת אנשים מעניינים ונחשפת לסודות וסיפורים.

זהו ספר על מסע עצמי של בחורה צעירה שעוברת הרבה תלאות בדרך. היא מנסה לשכוח את אהבתה הראשונה, למצוא אהבה חדשה ומנגד גם לשמור על מעמדה במנזר ולא להסתבך. היא יוצרת חברויות חדשות ולעיתים גם נפגעת.

בספר יש הרבה מוטיבים שקשורים בנצרות - ההווי במנזר, התרבות, התפילות , הוא עוסק גם ביחסים בין ערבים ליהודים, והפריע לי שהוא לא תמיד מוציא את היהודים טוב.

יש בו תחושת תסכול שנובעת מכך שבחורה כמו מונא נמצאת במקום שאינו מתאים לה, תחת דיכוי של הרצונות והצרכים שלה, ולמרות שמונא בדרכה מנסה למרוד היא עדיין חוששת לאבד את מקומה ולהישאר חסרת כל.

לספר יש עלילה מעניינת, עם הרבה פיתולים.  הדת הנוצרית מוצגת בספר לא תמיד בצורה מחחמיאה. בנוסף, יש בו הרבה תיאורים על מערכות יחסים (דו וחד מיניים) מלאי תיאורים (בעיני לעיתים יותר מדי מפורטים), ולי זה קצת פגם בהנאה.

לקח לי באופו יחסי הרבה זמן לקרוא אותו, כנראה כי הפריעה לי הירידה לפרטים שלעיתים הכבידה על הספר, ולדעתי יש כאן קצת פספוס. 

בנוסף, היתה תחושה בספר שעיקר העלילה מתרחשת דוקא בחלק האחרון של הספר שאז קורים המון דברים , ועד אז העלילה מתרחשת במקום אחד - במנזר ביפו,.

לסיכום - חובבי ספרים היסטורים, שאוהבים לקרוא על הנצרות וגם קצת על יחסי ערבים-יהודים יהנו מהספר.

בשורה אחת: "החיים שלנו בנויים מעגלים מעגלים, וכדי לנוע קדימה יש לסגור את אלה שנותרו פתוחים ולהיפטר מדואליות, קונפליקטים ודפוסים מעכבים. אם לא תעשי זאת תודעתך לא תבחין באין סוף האפשרויות שייקרו בדרכה".  (עמוד 143)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀

 

הנערה הגרמניה / ארמנדו לוקאס קוראה

הוצאה: מטר
תרגום: כנרת היגינס-דוידי
שנה: 2024
368 עמודים

האנה ואנה הן 2 נערות בנות 12. כל אחת מהן גדלה בדור אחר. לכל אחת מהן טרגדיה משלה. ובסוף מבינים גם את החיבור ביניהן.

בשנת 1939 האנה מתגוררת עם הוריה בברלין. השלטון הנאצי שולט, וכל יום כמעט מתווספות גזרות על היהודים. הם כבר לא רצויים, רכושם מופקע, והם מפחדים ללכת ברחובות. 
כשהוריה של האנה שומעים על האוניה סנט לואיס המפליגה לקובה ומבטיחה את חירותם של נוסעיה, הם מחליטים לרכוש כרטיסים ולברוח.

בניו יורק, בשנת 2014, אנה מקבלת חבילה מסתורית מקרובת משפחה של אביה שנפטר ואותו לא זכתה להכיר. אימה מחליטה לנסוע יחד איתה לקובה לקרובת המשפחה המסתורית כדי להכיר את ההיסטוריה של משפחתה.

זהו רומן היסטורי המבוסס על סיפור אמיתי המתרחש בזמן מלחמת העולם השניה, ולא רבים שמעו עליו. 

סיפורה של האנה בעצם מוביל את העלילה, ולדעתי הוא הסיפור המרכזי. להאנה ואנה יש הרבה מין המשותף, שתיהן יודעות כאב מהו, שתיהן בנות יחידות וסיפורן של שתיהן מסופר באותו הגיל.

זהו סיפור על הרצון לשרוד ועל יצר החיים הגובר על הכל. על חלומות גדולים וקטנים. הוריה של האנה רוצים להימלט מהתופת ולהציל את משפחתם מגורל אכזר. השייט באוניה מתחיל כהנאה, אך בסופו של דבר מסתיים בטרגדיה וכאב לב.

אמנם הספר מתרחש בתקופת מלחמת העולם השניה, אבל הוא אינו עוסק ממש בשואה (למי שחושש מתיאורים קשים). הוא מתחיל בברלין בימיה הקשים, ממשיך בהפלגה בספינת התענוגות, ומסתיים בהרבה עצב וכאב.

תחושת הבריחה, חוסר הוודאות והכמיהה לבית ויציבות משפחתית מאוד בולטים בספר. ההתרחשויות השפיעו לנצח על כל חייהם של גיבורי הספר הנוגעים בדבר. זה נוגע ללב וגורם לנו כקוראים להעריך ולהודות על הדברים הפשוטים והשגרתיים לכאורה שיש לנו ביומיום.

מדובר בספר מרתק ועצוב גם יחד, יש בו עוצמה, גבורה ואומץ. לאורך כל הספר יש תקווה ורצון ל  "happy end". אך יש בו גם הרבה כאב, החמצה ושיברון לב. 

אני ממליצה.

בשורה אחת: "אנחנו לא יכולים כל החיים להתחיל מחדש. דור עובר, משמידים אותנו. אנחנו מתחילים מחדש, ושוב משמידים אותנו. האם זה גורלנו?" (עמוד 153)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

 

מקווה שאת בטוב / נטלי סו

הוצאה: פן, ידיעות ספרים
תרגום: רחל פן
שנה: 2024
415 עמודים

אילו היה מתאפשר לכם לדעת מה הקולגות במקום העבודה שלכם חושבים עליכם הייתם רוצים?

לג'ולין זה קרה.
ג'ולין היא בחורה מתבודדת, שדואגת לא להתיידד עם שותפיה למשרד. היא פשוט עושה את העבודה שלה, שומרת על פרופיל נמוך, וחוזרת הביתה.
אבל יום אחד קורית טעות טכנית המאפשרת לג'ולין לראות מיילים והתכתבויות של הקולגות שלה במשרד.

בהתחלה ג'ולין מופתעת ואפילו מנסה להתריע, היא לא מעוניינת להיחשף לעניינים האישיים, לבעיות משפחתיות ולצרות בחיי הנישואין של שותפיה למשרד, אבל לאט לאט היא מבינה שיש בידיה מקור כוח. ואם בהתחלה דובר בעניינים אישיים, בהמשך היא נחשפית גם לענייני המשרד וההנהלה, והיא מגלה שגל קיצוצים עומד להגיע למשרד, וכמה עובדים כנראה יצטרכו ללכת הביתה....

ג'ולין מנסה לנצל את המעמד, ובאמצעות כל התגליות שלה היא מנסה לדאוג לטובתה האישית, ולעשות כל מה שצריך כדי לשמור על מקומה.

ג'ולין היא בחורה שנראית קצת מוזרה, קצת חרדתית , לא חברותית במיוחד, אבל כשמכירים אותה היא מפתיעה לטובה - היא שנונה, חכמה ומקסימה. וכיף לקרוא על הדמות שלה בספר.

הספר התחיל בצעדים קלילים כספר חמוד עם רעיון מקסים, בשלב מסוים התעייפתי מלקרוא על הפוליטוקות והתככים במשרד שפחות או יותר חזרו על עצמם, אבל, וזה אבל גדול, קצת אחרי מחצית הספר, הספר קיבל תפנית - קרו בו דרמות, והיו בו סיטואציות משעשעות שבהן מצאתי את עצמי צוחקת בקול! ובשלב הזה הדפים כבר עברו במהירות :)

עוד משהו שנחשפים אליו בספר - זאת התרבות הפרסית. ג'ולין היא בת למשפחה איראנית עם גינונים, מאכלים ומנהגים, עם אמא לחוצת חתונה שרוצה להתגאות בבת שלה, ובעיקר עם הרבה "דודות". אין ספק שכל זה מוסיף הרבה פלפל לסיפור.

לסיכום מדובר בספר חמוד שעם קצת סבלנות בהתחלה, אפשר להגיע לחלק הכיפי שלו.

בשורה אחת: "מישהו בקהל הזה עלול להגיד משהו רע עלי מאחורי גבי. בקרוב אני אעשה משהו, היכנשהו, מתוך קטנוניות, מישהו עלול לשמור סוד ממני, וזה עלול להכאיב כשאגלה. אבל מעניינים אותי יותר החלקים שאנשים רוצים להראות לי. וברגע זה, זה כל מה שאני רואה." (עמוד 415)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

ניסים קטנים / אן בות'

הוצאה: תכלת
תרגום: דנה טל
שנה: 2024
304 עמודים

שלוש נזירות קשישות מתגוררות במנזר לאחר שרוב חברותיהן כבר הלכו לעולמן. מצבו הפיזי דורש שיפוץ, והגודל שלו קצת גדול מדי בשביל שלוש.

הבעיה היא שהכסף הולך ואוזל, ומצב המנזר לא הולך ומשתפר. ועם כל הכבוד לניסים, הן מבינות שבשביל להציל את המצב הן צריכות נס ממש גדול.

אחת הנזירות שמאמינה ומייחלת לנס ממלאת כרטיס לוטו, ולמרבה הפלא הכרטיס שלה אכן זוכה. סכום הזכיה הוא 20 אלף פאונד - לא סכום עתק, לא סכום שיציל את המנזר, אבל סכום שבהחלט יכול לעזור לפחות להתחלה.

הנזירות מבינות שהן תוכלנה לתקן את הגג, ואז גם מגיעה הזדמנות עבורן לנסוע לאיטליה ושם הן מקוות ומייחלות למצוא את הפתרון או הנס שיציל אותן.

אין ספק שמדובר בשלוש נזירות חמודות, לעיתים משעשעות ולעיתים מעצבנות, שמנסות להעלות את המורל אחת של השניה ולשמור על אופטימיות. ברקע יש כמובן גם את הכומר ואת הבישוף אבל הנזירות הן אלה ש"גונבות את ההצגה".

זהו ספר עם פוטנציאל גדול, אך לדעתי משהו התפספס . העלילה היתה קצת טרחנית, לא ממוקדת, עם המון פרטים ודמויות שלא ממש רלוונטיות לסיפור. הסיפור לא מאוד זורם, ולעיתים קצת כבד.

יש בו נגיעות על אהבה, על חברות, על מערכות יחסים והרבה אמונה ואופטימיות.

לסיכום: ספר שיתאים לחובבי ספרי נזירות, אבל צריך לקרוא אותו עם סבלנות.

בשורה אחת: "עשי כמיטב יכולתך, ואלוקים יעשה את השאר." (עמוד 45)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀

הסוררות / אמיליה הארט

הוצאה: כנרת,זמורה,דביר
תרגום: תם פררו
שנה: 2024
351 עמודים

"הרבה דברים נראים שונה מרחוק. האמת כמוה ככיעור: צריך רק להתקרב כדי לראות אותה." (עמוד 180) 

שלוש נשים, שלוש מאות שונות, כל אישה וסיפורה, כל אחת בנקודת השפל בחייה.

2019 - קייט בורחת מלונדון מבעלה האלים, אל בקתה ישנה שקיבלה בירושה מדודתה. הבקתה מוקפת גינת פרא ורוחשת חרקים. בית דודתה אפוף מסתורין, וקייט מרגישה שטמון בו סוד גדול מהעבר של דודתה.

1619 - אלת'ה מואשמת בכישוף. היא כלואה בזמן המשפט, וכל זאת כי היא יודעת לרקוח תרופות מעולם הטבע, כפי שאימה לימדה אותה. אנשי העיירה עולים להעיד, ואלת'ה המפוחדת מייחלת לחפותה, אך כבר לא מאמינה לאף אחד.

1942 - ויולט היתומה מאם, מסתובבת באחוזת הוריה ומנסה לגלות פרטים אודות אימה, ששמועות מסתוריות סובבות אודותיה. על רקע מלחמת העולם השניה, אביה השתלטן כמעט ולא מאפשר לה לצאת מהבית, הדבר היחיד שמצליח לשמח אותה זה הקסם של הטבע וחבריה החרקים.

זהו רומן שהוא שילוב של היסטוריה והווה. סיפור רב דורי על שלוש נשים שחוות שבר בחייהן, שמעמדן נרמס על ידי גברים מסיבות שונות, והן מנסות להילחם ולצמוח מכך.

זו פעם ראשונה שיוצא לי לקרוא ספר על שלוש תקופות זמן שונות (יש המון ספרים על שתי תקופות), וקצת נרתעתי מחשש שיהיה עומס דמויות ובלבול בעלילות, אבל אני חייבת לציין שהספר מאוד קולח, אין עומס של דמויות והפרקים לא מאוד ארוכים, כך שהדפים רצים.

הספר הוא חגיגה של הטבע, ואני לא מכירה הרבה אנשים שנהנים מהיכרות עם חרקים וכדו', וזה מדהים בעיני שדוקא הנשים בספר הן אלה שמתקשרות איתם.
יש בספר שילוב של אמת ובדיה, ואם כי בדרך כלל אני פחות אוהבת ספרים דמיוניים, בספר הזה החלק הדמיוני השתלב טוב בעלילה (אולי כן הייתי מוותרת על חלק אחד).

לסיכום: ספרים על עידן המכשפות תמיד סיקרנו אותי, והספר הזה מביא סיפור משולב ומעניין על הנושא ועל נושאים נוספים חשובים ומרתקים.

בשורה אחת: "מראה עיניים הוא דבר מוזר. לפעמים אנחנו רואות את מה שעומד לנגד עינינו. ולפעמים אנחנו רואות את מה שכבר קרה, או עומד לקרות". ( עמוד 341)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

הלב של לב / אפרת לווי

הוצאה: אגם
איורים: קטיה שירייבה
שנה: 2024
36 עמודים

לב הוא גור פילים - הוא גדול וכבד, יש לו חדק ארוך ואוזניים בצורת לב, והוא אוהב לשאול המון שאלות.

ללב יש גם הרבה חברים - ציפור, דב, היפפוטם, נמר, וחמישה אפרוחים שאותם הוא אוהב קצת יותר.

באחד הימים, יום שהתחיל מושלם, כל החברים שיחקו, עד שפתאום השמש נעלמה. כל החברים ברחו והלכו להסתתר ורק האפרוחים הקטנטנים לא הצליחו.

ואז לב החליט לעשות מעשה - באוזן שמאל הוא חיבק אותם חיבוק גדול, ובאוזן השניה הוא סוכך כמו מטריה, וכך הוא נשאר ונשאר עד שהגשם נגמר.

לב הרגיש שעשה מעשה טוב וליבו עלה על גדותיו, כל הדרך הביתה קיפץ ודילג, ולאמא פילה הכריז בגאווה - יש לי אוזני לב כי אני פיל אוהב.

איזה ספר מתוק, מאוייר בצבעים שמחים, חיים וצבעוניים. 

הספר מיועד לפעוטות וגיל הגן - יש בו די הרבה מלל בכל עמוד, ויש בו עלילה. הוא כתוב בחרוזים והוא מעביר מסר על חברות, על עשיית טוב ועל תחושת הסיפוק הנלווית לכך.
על הדרך גם מכירים כל מיני בעלי חיים, ובעיקר את האפרוחים.

בשורה אחת: "אמא למה יש לי אוזני לב?
                    כי אתה אוהב את כולם..."

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀

מי אמר מו? / מיכל חזון

הוצאה: אגם
איורים: רמי טל
שנה: 2024
32 עמודים

העכבר הקטן יוצא לחפש מי אמר מו? 
הוא יוצא לגינה ושואל את החתול, בין השיחים הוא שואל את הקוקיה, אח"כ הוא יוצא לחצר ושואל את התרנגול, וביער שואל את הינשוף.

ככה העכבר עובר מבע"ח לבע"ח עד שהוא מגלה בסוף מי אומר מו...

זהו ספר פעוטות חמוד, קצר וקולע, שבאמצעותו ניתן ללמד את הילדים על הקולות שבעלי החיים משמיעים, ואיזה קול אופייני לכל אחד. 
בכל עמוד יש מעט מלל כך שהוא ממש מתאים לקטנטנים, והוא כמובן מלווה גם באיורים צבעוניים ויפים.

ספר שמתאים גם לקריאה וגם לפעילות עם הילדים.

בשורה אחת: "כי המווו שלי הוא פשוט מווושלם".

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

 

הצייר מוונציה / דמיאן דיבן

הוצאה: כתר
תרגום: סיוון מדר
שנה: 2024
343 עמודים

"אם עץ מתחיל ליפול, רוץ לעברו, לא הלאה ממנו. כי כשאתה מתעמת עם סכנה ישירות, אתה שולט טוב יותר בסיכויים שלך להינצל." (עמוד 291)

ג'ורג'ונה ברברלי המכונה "ז'ורז'ו", הוא צייר המתגורר בונציה במאה ה-15. יש לו סדנה ושוליות, וחלום להתפרסם בזכות ציוריו ולהשאיר את חותמו בעולם.

בינתיים הוא שקוע בחובות ומנסה למצוא דרכים לצאת מהם. כשהוא שומע על סוחר חדש בשם יאקוב פוגר שמגיע לעיר, וברשותו פיגמנט חדש לצבע שטרם נראה כמוהו, הוא מחליט לעשות הכל כדי להגיע אליו ולהשיג אותו.

בסופו של דבר נקרית בפניו ההזדמנות לצייר דיוקן של אישתו של פוגר - סיביל. והוא ממש מקווה שזה מה שיקרב אותו לפוגר ולצבע הנחשק. אך ככל שהעלילה מתקדמת הוא מוצא את עצמו בפרשה מסובכת, לא יודע למי ולמה להאמין, והאם בסופו של דבר יזכה בתהילה שאליה הוא מייחל.

הדבר הראשון שמשך אותי בספר הזה זאת הכריכה שלו - הצבעים החיים והחדים שלה ממש מושכים את העין, גם השם שלו וזה שהוא מתויג כרומן היסטורי , הוסיפו כמובן לרצון לקרוא אותו.

הספר מתרחש בסמטאות ונציה ומתאר את העיר ואת ההווי שבה בהתאם לתקופה - ריח המים, ההצפות , הגשמים שמקשים על ההתנהלות בעיר, הנשפים והמסיבות, האמנות, הפערים הסוציו אקונומיים, הכנסיות והדת הנוצרית שמאוד נוכחת בספר.

בסופו של דבר לא מדובר ברומן היסטורי שיגרתי. ההתחלה היתה מעניינת, אך ההמשך היה קצת כבד ואפילו שקלתי לנטוש, ובסופו של דבר סיימתי אותו כי הייתי סקרנית לדעת מה יקרה.
הייתי מגדירה את הספר כרומן מתח היסטורי, קצת אפל - מי שאוהב את הסגנון, אני מאמינה שיהנה מהספר.

בשורה אחת: "התחלת ציור חדש לגמרי היא תמיד תהליך לא נוח....זה כמו להיכנס לים קר. אתה מהסס, אתה מצטמרר מולו, אבל אם לא תעשה את הצעדים הראשונים לעולם לא תוכל לשחות. או לחוות את העונג של האוקיינוס. " (עמוד 185)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀

הנשף של מגדלת הדבורים / סוזן ויגס

הוצאה: הכורסא, מודן
תרגום: ניצן לפידות
שנה: 2024
337 עמודים

"החיים יכולים להיות הסחת דעת מדהימה." (עמוד 28)

איזבל רוצה להגשים חלום, היא רוצה להפוך את בית ילדותה לבית ספר לבישול - מקום פסטורלי משופע כוורות דבורים ומטע תפוחים - מקום שמתאים גם ללמוד וגם להירגע.

תוך כדי הקמת בית הספר וסיוע בארגון החתונה של אחותה, מגיע למקום עיתונאי בשם קורמק אוניל כדי לראיין את סבה של איזבל ולכתוב את הביוגרפיה שלו, בדגש על חייו בתקופת המלחמה בדנמרק.
קורמק מקפיד תמיד להישאר אובייקטיבי ולא מעורב, אבל עם האוכל שאיזבל מכינה והקסם של המקום אי אפשר להישאר אדישים.

בין לבין מגיעים עוד אנשים למקום הקסום הזה - אם לחתונה ואם לפרויקט של איזבל. האנשים בשילוב סודות שצפים ועולים מין העבר, מכניסים עניין לספר.

איזבל חיה את המטבח ואת המקום. כשקוראים את הספר אפשר ממש לדמיין את התבשילים והמאפים שהיא מכינה, ולחוש את היופי של המקום הזה.- הייתי שמחה ללמוד שם בישול :)

את הספר קראתי בתקופת החגים, וכיוון שמוטיב הדבש חוזר בו הרבה, זה בדיוק התאים. ובכלל יש בו אוירה של חופש ושלווה, קצת רומנטיקה והרבה חלומות.

זהו ספר דרמה מתוק, קצת קיטש, המשלב גם קצת היסטוריה (אבל זה ממש לא העיקר), הוא זורם וכיפי לקריאה, ויש בו גם כמה תובנות מעניינות.
ספר שנחמד להעביר איתו סופ"ש או סתם ערב חורפי...

בשןרה אחת: " זיכרונות הם כמו סדרה של דלתות נעולות, וברגע שמצליחים לפתוח אחת מהן, היא מובילה לדלת אחרת ולעוד אחת וכך הלאה. החלק הקשה הוא למצוא את המפתח למנעול הראשון ולהיכנס." (עמוד 93) 

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

מתעוררת / ענבר נצר

הוצאה: סער
שנה: 2024
303 עמודים

הילה ואורן יוצאים מטיפול זוגי כשהילה מיואשת. אחרי כמעט 20 שנות נישואים כל מה שהיא רוצה זה להתגרש. היא מרגישה שהנישואים שלהם עלו על שרטון. האהבה והשמחה אבדו מזמן, ונשארו רק זיכרון, והדבר היחיד שמשותף להם הוא שתי בנותיהן האהובות.

הם יוצאים מהקלינקה ומתפצלים כל אחד לדרכו. תוך כדי נסיעה הילה מעדכנת את חבריה בטלפון, ולאחר מכן היא נוסעת מלאת מחשבות, מהורהרת,ואז  קורה משהו שמשנה את חייה.

מכאן ואילך הילה עוברת מסע - תהליך ארוך עם עצמה ועם הסובבים אותה. טלטלה הופכת את עולמה וגורמת לה לעשות חשבון נפש בכל התחומים - זוגיות, ילדים, אהבה ואמון. היא נדרשת לקבל החלטות (שלא תמיד נטיתי להסכים איתם), אבל בסוף היא בוחרת לא לוותר.

נדמה שהמשבר הראשון גורר איתו רצף של התמודדויות עבור הילה, והיא מבינה שהיא חייבת להישאר חזקה בשביל כולם.

הכתיבה של הספר טובה, הוא מאוד זורם ומעניין, ואפילו מעורר מחשבה, וגורם לנו להעריך את הדברים הפשוטים ואת השגרה בחיים. 

לי באופן קשה היה קצת קשה לקרוא על בתי חולים וכו' בתקופה זו של חיי, ככה שקראתי אותו בהפסקות, אבל הוא בהחלט היה שווה את המאמץ.

קצת הפריע לי שהיו מעט חוסר התאמות בתאריכים בספר, אבל זה כנראה משהו שרק אני שמתי לב אליו...

בשורה אחת: "כל אמא מאושרת כמו הילד הכי פחות מאושר שלה." (משפט של רונה רמון, עמוד 105 בספר).

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

הצלילים שהשארת מאחור / ליה לואיס

הוצאה: אריה ניר; מודן
תרגום: שי סנדיק
שנה: 2024
335 עמודים

נטלי מנסה להשתקם ממותו הפתאומי של בעלה האהוב. שנתיים וחצי חלפו והיא עדיין מחכה לו שיחזור. החברות מנסות להכיר לה בחורים חדשים, להוציא אותה להתאוורר, אבל היא מתגעגעת לכל הטוב שהיה לה.

הדבר היחיד שמצליח קצת לשמח אותה זה הפסנתר שממוקם בתחנת הרכבת בלונדון. היא יושבת ומנגנת בכל פעם שהיא עוברת שם.
עד שיום אחד מישהו משאיר שם תווים עם שיר שהיה אהוב על בעלה, ואח"כ עוד שיר ועוד שיר, ולכל שיר יש קשר לעבר שלה.

נטלי מנסה לחקור ולגלות מי הוא אותו אלמוני מסתורי המשאיר לה תווים, והמסע הזה מוביל אותה לגילויים חדשים.

אהבתי את דמותה של נטלי - היא אמיתית עם עצמה, יודעת לשים גבולות, ועוברת תהליך לא פשוט בדרך לשיקום.

אמנם  הספר עוסק בטרגדיה ואובדן, אבל הוא מראה שיש תקווה, ויש אפשרות להתחיל מחדש. ועם כל הכאב שנשאר - אפשר וצריך להמשיך בחיים ולא לשקוע באבל!

זהו ספר שכולו אסקפיזם טהור. ספר מקסים, מתוק וקיטש אמיתי, הוא הגיע אלי בדיוק בזמן כהסחת דעת טובה. הוא שנון, לעיתים משעשע ופשוט כיף לקרוא אותו.

בשורה אחת: "שינוי זה דבר חיובי. החיים לא קורים בלי שינוי." (עמוד 58)

בדירוג סמיילי:😀😀😀😀 וחצי

כשמועכים אותי / בריאנה קרזו

הוצאה: מטר
תרגום: נעמי בן-גור
שנה: 2023
38 עמודים

מעיכות, לצערנו, הן חלק מהחיים, אי אפשר להימנע מהן. הן קורות בכל גיל.

זהו סיפור על ערימת חול שהופכת לארמון ובסוף היום נמעכת שוב לערימת חול.
ולמחרת שוב בונים ממנה ארמון , והיא בטוחה שאם רק תיזהר יותר היא תנצל, אבל אז שוב היא נמעכת...

כך זה חוזר על עצמו מדי יום, עד שלבסוף היא מתייאשת, נמאס לה לנסות ולקוות...

עד שיום אחד היא פוגשת ערימת חול דומה, שגם חווה מעיכה בפעם הראשונה. היא מנסה לעודד אותה, ומבינה שיותר קל לעבור את זה ביחד!

כשהתחלתי לקרוא את הספר לקח לי כמה עמודים להבין מה ה'פואנטה' שלו. אבל כשסיימתי אותו הבנתי כמה הרעיון הזה גאוני.

דרך משל על ערימות חול שחוות מעיכה ותסכול הילדים לומדים על משברים ומבינים שכדאי לשתף, לחלוק ולעודד אחד את השני.

בספר אין הרבה מלל, אבל במעט מילים הוא מעביר מסר חשוב. הוא מלווה באיורים, בעיקר איורי חול וחיתוכי נייר שעושים אפקט של תלת מימד ומוסיפים לספר.

בשורה אחת: "אני כאן. אתה לא צריך להיות בזה לבד." (מתוך הספר)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

סיפורו של דוסטרא / שירה לוי

הוצאה: אגם
איורים: איתמר גולן
שנה: 2024

דוסטרא הוא יצור די מוזר ודי בודד, אין לו חברים והוא גם לא מדבר.

לעיתים הוא מתנהג די מוזר - נועל ערדליים על הידיים, מלטף את ראשו עם כפות הרגליים.
ביום הוא ישן, בלילה מתעורר, ולא מבין למה אף אחד לא ער.

יום אחד דוסטרא חלם חלום, בחלומו היו המון דוסטראים, מכל הסוגים, גם טובים וגם רעים. וכשכמה דוסטראים החלו לריב ולומר מילים לא יפות, דוסטרא ניסה ביניהם להפריד - ופתאום יצאה לו מילה מהפה, ואח"כ עוד מילה ועוד אחת, ופתאום כולם השתתקו והמריבה נפסקה.

כשדוסטרא הקיץ מהחלום, הוא גילה עולם יפה יותר, ופתאום הוא הצליח גם לדבר...

זהו ספר חמוד על דמות בדיונית בשם דוסטרא. בין השורות אנחנו מבינים שדוסטרא היה בודד מאוד, וגם קצת חסר ביטחון. והחלום שחלם שינה את חייו. 

מדוסטרא לומדים שאפשר לעשות שינוי אם רק חולמים ורוצים, וזה מסר מאוד חשוב לילדים!

לילדים יש נטיה לאהוב ולהתחבר לדמויות דמיוניות ולכן אני מאמינה שהם יאהבו, ולעיתים גם יזדהו עם דמותו של דוסטרא.

הספר כתוב בחרוזים, וזה משהו שאני מאוד אוהבת בספרי ילדים, והציורים צבעוניים ומשעשעים ומוסיפים כמובן עניין וכיף.

בשורה אחת: "בין צליל למילה התגלגל הוא ושר, מדבר כמו כולם ומרגיש מאושר."

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

שומרת הספרים החבויים / מדלן מרטין

הוצאה: מודן
תרגום: סיון מדר
שנה: 2024
384 עמודים

"במלחמה יש אנשים רעים, אבל יש גם אנשים טובי לב. השאלה היא באילו אנשים אנחנו בוחרים להקיף את עצמנו." (עמוד 99)

זופיה ויאנינה הן חברות ילדות, אוהבות אחת את השניה בלב ובנפש, ויש להן אהבה משותפת לספרים.

כשהגרמנים מתחילים להפציץ את פולין, זופיה ויאנקה מתנדבות כמובן לסייע בהצלת הספריות והספרים. 
כשיאנינה אינה מורשית עוד לעבוד, זופיה עסוקה בהסתרת ספרים שנאסרו ע"י המשטר הנאצי, בהמשך היא מצטרפת למחתרת, ובינתיים יאנינה מנסה להקים ספריה סודית בגטו.

שנים קשות עוברות על ורשה ותושביה, ובין היתר על זופיה ויאנינה. אימת האקציות מרחפת על יהודי הגטו, ובין היתר על יאנינה ומשפחתה, אך הן אינן מוותרות וכל אחת נלחמת עד כמה שהיא יכולה.

זהו רומן היסטורי על מלחמת העולם השניה, הפעם על פולין. הוא מביא סיפור על חברות אמת מרגשת, חוצת דתות ומלאה באומץ לב.
זופיה ויאנקה הופכות ממתבגרות לנשים אמיצות, לוחמות צדק, ומלאות רצון להלחם ולהציל חיים.

אז אמנם מדובר בספר מעניין, במיוחד כי זה הז'אנר שאני הכי אוהבת, אבל בכל זאת לקח לי יותר משבוע לקרוא אותו, אולי כי הוא לא מאוד זורם, ולעיתים הרגשתי שהוא קצת מלאה בפרטים.

דבר נוסף שקצת הפריע לי, זה שבספר מנסים להציג את רוב הפולנים כידידותיים ליהודים, ככאלה שרוצים לעזור ולהציל, כשלפי מה שאני יודעת רק מעטים אכן היו כאלה לצערנו.

בשורה אחת: "ספרים טובים, כמו שקיעות מרהיבות או נופים עוצרי נשימה, נעים יותר לחלוק עם מישהו. אין בעולם הנאה רבה יותר מהנאה משותפת מספר, דיון מפורט בתוכנו ושחזור העלילה ביחד." ( עמוד 286)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

ברגע אחד / סוזן רדפרן

הוצאה: פן, ידיעות ספרים
תרגום: רחל פן
שנה: 2024
349 עמודים

"כל אחד מטפל באירועים טראומתיים בדרכו, ולפעמים הם לא באמת משקרים כשהם מספרים את זה בצורה שונה ממה שזה היה, אלא יותר זוכרים את זה באופן שמאפשר להם לחיות עם זה קצת יותר בקלות." (עמוד 256)

משפחה וחברים יוצאים לחופשת חורף משותפת. תאונה קטלנית משליכה את כולם לתהום. מכאן מתחיל מסע הישרדות המצריך קבלת החלטות קשות והתמודדות עם דילמות מוסריות.

הספר מסופר מנקודת המבט המיוחדת של פין בת ה-16, שממנה לומדים על כולם.
כל אחד מהמשתתפים חווה התמודדות, קושי וכאב, וכל אחד מהם בוחר להתנהג באופן שונה.

להחלטות שמתקבלות יש השפעה מיידית אבל לא רק, לחלק מההחלטות יש גם השפעה לטווח הרחוק, חלקן מלוות ברגשי אשמה, חלקן טראגיות, ומאידך חלקן גם הצילו חיים.

לטרגדיות יש נטיה לעיתים להשפיע על משפחות, על זוגות ועל האנשים הקרובים בצורה שלילית. אבל לעיתים צריך להגיע לשיא השפל כדי להתחיל לעלות למעלה.

את הספר הזה סיימתי יחסית מהר, הייתי מרותקת אליו. זהו ספר המשלב דרמה ומתח עם קונפליקטים אנושיים, ומדהים לראות איך כל בנאדם מתנהג באופן שונה בסיטואציות מסוימות, ואיך לעיתים אנשים משתנים או חושפים את פרצופם האמיתי במצבי קיצון. (כמובן שלא תמיד אפשר לשפוט).

התלבטתי מאוד אם לתת לספר הזה 5 כוכבים, כי מאוד נהנתי ממנו. אבל כן היו כמה נקודות שקצת הפריעו לי (ממש בקטנה):
ראשית, בתחילת הספר הסיפור קצת מבולגן ויש בו ריבוי דמויות, מה שיכול ליצור קצת רתיעה למי שאוהב התחלות כאלה שישר שואבות לספר.
שנית, היו כמה נושאים בספר שנשארו לדעתי לא לגמרי סגורים, אז יכול להיות שזה במכוון, אבל לי זה קצת הפריע.

לסיכום, על אף הנ"ל, אני ממליצה בחום על הספר הזה, פשוט להיות סבלניים בהתחלה :)

בשורה אחת: "כל מסע מתחיל בצעד קטן. תוציאו מהראש 'לא יכולה'. הפחד הוא שעוצר אתכן. האומץ דוחף אתכן קדימה." (עמוד 290)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

ילד שמש / חן מלצר

הוצאה: ספרי ניב
איורים: חוליה פיליפונה ארז
שנה: 2024
42 עמודים

בארי הוא ילד מקסים, אהוב וחייכן, שראשו מלא תלתי זהב - ולכן מכונה בפי כל שמש.

בארי אוהב לאכול פירות, ירקות וגם ממתקים, אבל לבארי יש בעיה, או כמו שאמא אומרת: " בארי, אתה כל יכול, אבל לא הכל אתה יכול לאכול".
הוא צריך להיזהר ולהישמר מכל מיני מאכלים שעלולים לגרום לו להתקף אלרגיה מסכן חיים - אם זה אפונה או גלידה חלבית, או בוטנים, ובכלל כל מאכל שיש בו את האלרגנים.

ואם בטעות הוא נוגע או טועם זה משפיע עליו, והוא נדרש לקבל טיפול מיידי - אם זה טיפות או זריקה ולעיתים יש צורך אפילו להזמין אמבולנס.

לאורך הספר אמא ואבא של בארי מנסים להקליל לו את המצב - להסביר, לעודד, להגן וכמובן למצוא פתרונות חלופיים.

והכי משמח את בארי, שחבריו מזמינים אותו למסיבה, ודואגים לכך שגם הוא יוכל להשתתף.

בשנים האחרונות נראה כי יש עליה בכמות הילדים הסובלים מאלרגיות, שחלקן מסכנות חיים, הספר הזה בא לעורר מודעות לילדים האלה בקרב ילדים (וגם מבוגרים). הוא מותאם לילדים הן בשפה והן בעיצוב הכולל ציורים שמחים וצבעוניים.
ובסופו יש אפילו משחק, מתכון לעוגת התחשבות והסבר מקצועי על האלרגיה.

חן כתבה את הספר הזה מתוך סיפורה האישי, כאם לילד אלרגי, ומתוך הצורך שלו ושל הסביבה לקבל תשובות.

מעבר לכך שהספר מקסים וכיף לקריאה, מדובר בספר חשוב, חיוני שחובה שיהיה בכל גן/ כיתה.

בשורה אחת: "לכל מזון יש תחליף, את החבר תמיד נעדיף"..

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀

נצחי / ליסה סקוטוליני

הוצאה: כנרת, זמורה, דביר
תרגום: שאול לוין
שנה: 2024
527 עמודים

השלישיה - מרקו אליזבטה וסנדרו גדלו יחד והפכו להיות החברים הכי טובים.

מרקו - בחור אתלטי, בן למשפחת רוכבי אופניים מקצוענים, שחולם להצליח ולהגן על איטליה.
אליזבטה - בחורה יפיפיה שחולמת לכתוב ספר.
וסנדרו - בחור יהודי, מתמטיקאי מחונן, בן לאבא עו"ד ואמא רופאה.

תקופת הילדות ברומא, עברה עליהם בנעימים, מלאת חוויות והנאות משותפות, אך ככל שהם מתבגרים מתפתח משולש אהבה בעייתי - סנדרו ומרקו מאוהבים באליזבטה, ואליזבטה מאוהבת בשניהם ומתקשה לבחור.

בשנת 1937 החיים ברומא משתנים. הפשיזם עולה לשלטון בראשות מוסלני. מעמדם של היהודים מידרדר ומוטלים עליהם הרבה הגבלות ואיסורים. המצב הזה מעמיד את חברותם של השלושה במבחן.

חששתי שעניין הפוליטיקה יהיה הנושא המרכזי בספר, אך לשמחתי זה לא ממש ככה, הספר כתוב בצורה מרתקת והוא מעניין מאוד לקריאה.
התלאות וההתמודדויות שעוברות על כל אחד מהם ביחד ולחוד, מעשירים את העלילה, כך שאין בה רגע משעמם.

הספר מביא זוויות שלא הכרתי על איטליה בתקופת המלחמה, על סוגי האנשים ומגוון ההתמודדויות שלהם באותה תקופה.
יש סיפור אהבה אבל גם בגידה כואבת, יש בו חברות אמיצה וטרגדיות כואבות, ובעיקר התמודדות עם מציאות קשה בכל הגזרות.

לחובבי הרומנים ההיסטורים מדובר בספר מצויין, כזה שכיף לחזור אליו אחרי יום עבודה.

* הערה - הוא עוסק בתקופת המלחמה, אך לא במחנות.  

בשורה אחת: "אנשים חלשים יש בשפע, אנשים חזקים עומדים בפרץ." (עמוד 303)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

פינוקי הולך לשוק / אריק היל

הוצאה: שוקן
תרגום: יעל קליפר
שנה: 2024
8 עמודים

כמו כל ספרי פינוקי הקודמים גם הספר הזה הוא ספר שקוסם ומהווה אטרקציה לכל פעוט וילד.

פינוקי יוצא לשוק עם סבא, הם מסתובבים בין דוכני השוק.
אבל פינוקי חולם על העוגה שיקנו, ואז הוא נעלם לסבא, וסבא מחפש אותו בין הדוכנים.

בכל עמוד סבא מחפש את פינוקי בדוכן אחר, ובכל עמוד יש חלונית הצצה שמראה מי מתחבא מאחוריה, עד שבסוף סבא מוצא את פינוקי.

ספר איטראקטיבי צבעוני ושמח, כזה שישעשע כל פעוט.

בשורה אחת: "אני לא יכול לחכות עד שנאכל את הקינוח" (מתוך הספר)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀

זה לא הזמן לפאניקה / קווין וילסון

הוצאה: עם עובד
תרגום: שירי שפירא
שנה: 2024
241 עמודים

כשפרנקי מקבלת טלפון ממאזי, עיתונאית, מבקרת אמנות,  שמחזירה אותה שנים אחורה, לגיל העשרה, זה מציף בה זכרונות ומערער את עולמה.

פרנקי נשואה באושר, אמא לילדה פעוטה וסופרת מצליחה  וסה"כ חיה חיים רגילים ומשעממים.

בשנות נעוריה (שנות התשעים של המאה הקודמת) פרנקי לא היתה מקובלת חברתית, היא היתה בת יחידה אחרי שלישיית בנים די מופרעת.

באחד הקייצים בעוד אחיה מטגנים המבורגרים למחייתם ואמה בעבודה, כשכבר נמאס לה מהלבד ומהשקט היא פוגשת את זיק. נער שהגיע להתגורר בעיירה עם אימו למשך הקיץ, ואינו מכיר אף אחד.

בין שניהם מתפתחת חברות, שניהם מוכשרים - זיק בציור ופרנקי בכתיבה, ויחד הם יוצרים כרזה אנונימית, שהופכת לוירלית בכל רחבי ארה"ב ויוצרת מהומה גדולה.

כעת, שיחת הטלפון של מאזי מאלצת את פרנקי לחזור שנים אחרוה ולנסות לסגור את החשבונות שנשארו פתוחים.

הספר מסופר בשפה קולחת, אך מביא סיפור די מוזר ולכן מצד אחד הוא נקרא מהר, אך מצד שני הרגשתי לכל אורך הספר שאני מנסה לחפש את המסר או הפואנטה ולא מצליחה למצוא.

לפרנקי יש סוג מסוים של חרדה חברתית, וזה נפלא לקרוא איך התגברה עליה לאורך השנים והקימה משפחה. גם החברות התמימה בין זיק לפרנקי היא מתוקה וכיף לקרוא עליה. אבל שאר ההתרחשויות בספר כמו למשל תחרות האבטיח בתחילת הספר, ההתנהגות של האמא בחלק מההתרחשויות, וההתפתחות של העלילה גרמו לי לתהות למה התכוון המשורר או ליתר דיוק המחברת?!

לסיכום - מדובר בספר חמוד, קצת מעורר תהיה, שיתאים למי שאוהב ספרים שלא קורה בהם יותר מדי.

בשורה אחת: "העניין הוא כזה, חמודה שלי, אם את אוהבת משהו, את לא יכולה לחשוב יותר מדי על מה נדרש בשביל לעשות אותו או באילו נסיבות הוא נוצר. את פשוט צריכה, לא יודעת, לאהוב את הדבר כמו שהוא. ואז זה רק בשבילך..." (עמוד 134)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀

החיים שגנבתי / ניקולה סקוט

הוצאה: תכלת
תרגום: שלומית אבירם כנען
שנה: 2024
318 עמודים

איזבל ואגנס היו חברות טובות. איזבל היא ממשפחה טובה מהמעמד העליון, ואגנס עבדה אצלה כמשרתת. הבדל המעמדות לא הפריע להן להיות חברות נפש.

אסון חורץ את גורן, וכשאיזבל גוססת מול עיניה של אגנס, היא נותנת לה במתנה את זהותה ואת ברכת הדרך.

אגנס הופכת לאיזבל. והיא מחליטה ללכת ללמוד רפואה במקום אליו איזבל התקבלה.
רוב הסטודנטים שלומדים איתה הם גברים, והנשים במיעוט. ולא רק שהן במיעוט הן גם לרוב מקבלות יחס מופלה לרעה. אבל אגנס/איזבל לא מוותרת על חלומה להיות רופאה, ולמרות כל ההשפלות והיחס היא ממשיכה לעשות כל מה שצריך כדי לקבל את התואר הנכסף.

הבעיה היא שעל ליבה של אגנס מעיב הסוד שהיא נושאת איתה. וכשמתחילים להגיע כל מיני איתותים מהעבר המאיימים לחשוף את סודה היא יודעת שטעות אחת עשויה להרוס את חייה, ואולי את האהבה החדשה שמצאה.

אגנס היא דמות הנחושה להצליח, קשה לשפוט אותה על ההתחזות וההחלטות שקיבלה היות ובנסיבות חייה כבחורה חסרת אמצעים לא היה לה הרבה סיכוי. הדמות של איזבל (בעלת הייחוס והמעמד) נותנת לה סיכוי לממש את עצמה, והיא יודעת שהיא חייבת להוכיח לעצמה ולחברתה המתה שהיא יכולה להצליח ולהיות רופאה. 

את ספריה הקודמים של ניקולה סקוט פחות אהבתי, הם היו נחמדים ולא מעבר. הספר הזה מביא סיפור מעניין, הוא זורם ומעלה סוגיות חשובות על מעמד האישה בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, ועל החיים בשקר, בגניבת זהות ומה ההשלכות של זה.

לסיכום מדובר בספר חמוד על דילמה מוסרית, עם תובנות מענייניות.

בשורה אחת: "אף פעם אל תסתכלי להשראה בפרצוף... אם תתנהגי כאילו כלום לא קורה, היא תמיד תתקרב בשקט בשקט עד אלייך. יש לה מין תכונה משונה כזאת." (עמוד 197)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

האורח המסתורי / ניטה פרוס

הוצאה: כנרה, זמורה, דביר
תרגום: רנה ורבין
שנה: 2024
271 עמודים

"...אם אין משהו טוב להגיד, עדיף לא להגיד שום דבר בכלל." (עמוד 46)

את הספר החדרנית אהבתי מאוד, ולכן כשראיתי שיצא לו ספר המשך, היה ברור לי שארצה ואשמח לקרוא אותו.

מאז הספר הראשון שבו מולי החלה לעבוד כחדרנית, היא התקדמה להיות החדרנית הראשית במלון ריג'נסי גרנד, יש לה צוות של חדרניות שעובדות איתה, היא מתייחסת לעבודתה כאל אמנות, ואפילו יש לה ספר עם חוקי החדרנית, העיקר שהכל יהיה מושלם והאורחים יהיו מרוצים.

באחד הימים מתקיים אירוע מתוקשר במלון, במרכז האירוע אמורה להיות הצהרה של אחד הסופרים המפורסמים, אך לפתע פתאום הסופר הזה מתמוטט ומת במקום.

הבלשית סטארק, אויבתה של מולי משכבר הימים, מבינה שמדובר בזירת רצח, ויש גם כמה חשודים, והיא כמובן ישר יוצאת לחקירה בכל הגזרות. ובינתיים מולי מבינה שסודות מעברה עשויים אולי לפתור את התעלומה , ואולי דוקא היא תצליח לעזור.

כמו הספר הקודם גם הספר הזה הוגדר כמותחן, כשלדעתי הוא בעצם יותר דרמה וברקע יש תעלומת רצח. אבל גם אנשים כמוני שאינם חובבי המותחנים יכולים בהחלט ליהנות מהספר הזה.

מולי היא בחורה יוצאת דופן, עם תפיסת מציאות ועולם מיוחדת משלה.
בספר נחשפים לעבר של מולי, לסיפורים על הסבתא המיוחדת מאוד שלה שגידלה אותה, לקשיים ולחוויות שעברה ושהשפיעו עליה ועל חייה.
אי אפשר שלא לאהוב את מולי וגם את סבתה, ולהתמוגג ולהתרגש מהקשר המיוחד שהיה להן.

מדובר בספר קולח, זורם ומקסים שסיימתי ביום לקרוא, והלוואי ויצא לו ספר המשך :)

בשורה אחת: "אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, את האומץ לשנות את אשר ביכולתי לשנותם, ואת התבונה להבדיל ביניהם." (עמוד 140, ועוד כמה פעמים לאורך הספר, המקור לא ידוע)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי
 

שומרת הסיפורים / סאלי פייג'

הוצאה: כתר
תרגום: דנה אלעזר - הלוי
שנה: 2024
328 עמודים

"היא מאמינה שסיפורים צריכים להיות מבוססים על החיים האמיתיים, מפני שהם משכנעים אותה שגם דברים מפתיעים יכולים לקרות, שגם בקרב אנשים רגילים לגמרי יכולים להתגלות כוחות אדירים וטובי לב, ושמשום כך תמיד יש תקווה." (עמוד 71)

לג'אניס יש תחביב קצת לא מוכר - היא אוספת סיפורים: היא מקשיבה לסיפורים של אחרים וחלקם גם מספרים לה אותם. היא עובדת כמנקה במספר בתים, ולכל בית יש את הסיפור שלו, למשל - זמר טנור שהיו לו חיים לא קלים, אם יחידנית שהתאלמנה ועשתה הסבה למקצוע מפתיע, ויש גם את נהג האוטובוס, שג'אניס בטוחה שהוא מורה לגאוגרפיה לשעבר, ששם לב אליה ומסתכל עליה כשהיא לא שמה לב.

כשג'אניס מגיעה לעבוד בבית חדש - ביתה של הקשישה גברת בי, ג'אנס רוצה לשמוע את הסיפור שלה, אבל גברת בי לא מוותרת לה, היא רוצה שגם ג'אניס תספר לה את הסיפור שלה.
לג'אניס שעד היום רק שמעה ואספה סיפורים של אחרים, קשה מאוד לשתף, לטענתה אין לה סיפור משלה. אבל לאט לאט נרקמת ידידות בין השתיים, וג'אניס מקבלת אומץ, מתחילה לספר וגם מחליטה לעשות שינויים בחייה.

בהתחלה טעיתי לחשוב כי מדובר ברומן היסטורי, הכריכה והשם של הספר די מטעים, אבל לאט לאט הבנתי כי מדובר בספר עם עלילה מודרנית, דרמטית ואפילו קצת רומנטית.

זהו סיפור על אישה מקסימה, לא מאוד צעירה, שחוותה כל מיני דברים בחייה. אישה שעוברת תהליך לאורך הספר - מאישה מופנמת, חסרת ביטחון לאישה אמיצה שבוחרת בעצמה ובוחרת בטוב. 

הספר כתוב טוב , הוא מאוד זורם ומהנה לקריאה.ויש בו גם כמה קטעים שממש ריגשו אותי. מומלץ!

בשורה אחת: "אולי לפעמים מהות החיים היא דווקא לא עצם העובדה שיש לנו סיפור; אולי המהות היא היכולת למצוא רגע אחד מושלם." (עמוד 96).

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

 

הנשים / כריסטין האנה

הוצאה: מודן
תרגום: כנרת היגיניס-דוידי
שנה: 2024
492 עמודים

"כזו היתה דרכה של וייטנאם אנשים באו, שירתו את תקופת הסבב, והלכו. בני ובנות המזל, כמו  אתל. טסו הביתה בחתיכה אחת. היו שרצו מסיבות פרידה ואחרים רצו לחמוק בשקט." (עמוד 128)

פרנקי גדלה כילדה טובה בבית טוב עם הורים שדאגו לכל מה שהיא צריכה ואח שהיה החבר הכי טוב שלה. כשבגרה החליטה ללכת ללמוד סיעוד, וכשאחיה נשלח להילחם בוייטנאם היא מחליטה ללכת בעקבותיו ולהתגייס.

היא מצטרפת לחיל האחיות ונשלחת הישר ללב המערכה.
כשפרנקי מגיעה לויטנאם היא מגלה ששום דבר לא הכין אותה למה שקורה שם - פציעות אנושות, איברים קטועים, אר"נים (אירועים רבי נפגעים), וימים שלמים של עבודה שאינה נגמרת בטיפול בפצועים שלא מפסיקים להגיע.

גם תנאי השטח בויטנאם לא היו מוצלחים במיוחד - את המים אסור היה לשתות מהברז, מזג האויר היה לעיתים מאתגר - שיטפונות / מונסונים / בוץ ואבק, ובין לבין מתרוצצות חולדות.

למזלה של פרנקי - שתי שותפותיה לחדר הופכות לחברותיה הטובות ביותר ויחד הן תומכות אחת בשניה, מעודדות צוחקות ובוכות, והופכות לחברות לחיים. פרנקי מפתחת גם מערכת יחסים עם הרופא המנתח - ג'יימי, שהופך לחבר טוב, תומך ומעודד.

כשפרנקי מסיימת את השרות, היא חוזרת לאמריקה ושם היא מגלה שאנשים מאוד חשדנים כלפי יוצאי המלחמה, ושאף אחד לא מאמין לה ששירתה בוייטנאם - "כי לא היו נשים בוייטנאם". היא מנסה להתמודד עם העוינות הזאת, ולאט לאט מבינה שעדיף להסתיר, אבל הזכרונות והסיוטים ממשיכים לרדוף אותה ולהשפיע על חייה.

מלחמה כמו מלחמה זה משהו שמלא בסבל - הרבה אובדן וצער וכאב, וגם הרבה אחרי שהיא נגמרת יש רבים שממשיכים לסבול. 

כך גם פרנקי, יוצאת למלמה מלאת מוטיבציה, חדורת מטרה ועם הרבה אומץ, בפועל היא מגלה כמה מלחמה היא סיוט, לעיתים היא נדרשת לכל תעצומות הנפש כדי להמשיך ולעבור עוד יום, וגם אחרי שהיא כבר משתחררת המלחמה עדיין רודפת אותה ומשפיעה על חייה, בתקופה שעדיין לא היתה מודעות לפוסט טראומה.

זהו ספר שהוא סוג של מסע התבגרות של בחורה צעירה שמתבגרת במהירות בעקבות מה שהיא עוברת. היא עוברת כל כך הרבה חוויות לאורך הספר, ואין בו רגע משעמם. 

כריסטין האנה היא סופרת מוכשרת הלוקחת פיסות היסטוריה והופכת אותם לסיפור מרתק, היא טווה עלילה מסועפת ומעלה נושאים רגישים  וחשובים, והכי חשוב בסוף היא דואגת לסגור את כל הקצוות.
אז אמנם הספר קצת ארוך, אבל אי אפשר שלא ליהנות ממנו!

בשורה אחת: "נשים יכולות להיות גיבורות".

בדירוג סמיילי:😀😀😀😀😀

הכנרת מאושוויץ / אלי מידווד

הוצאה: מטר
תרגום: עידית שורר
שנה: 2024
392 עמודים

"כל כלי נגינה יהיה טוב בידיים של מוכשרות". (עמוד 32)

כשאלמה מגיעה לאושוויץ היא מגלה לאט לאט שהיא הגיעה למקום בו כל יום הוא מאבק הישרדות על החיים. תנאי הקיום נוראיים, הרעב מציק, אנשים נעלמים ומסביבה מגדלי שמירה, גדרות חשמליים וארובות שפולטות עשן, פיח וריח נוראי, ובעיקר אין לאן לברוח.

כשמפקדת מחנה הנשים מגלה שאלמה היא בת למשפחת מוזיקאים מפורסמת מוינה, היא מחליטה למנות אותה לאחראית על תזמורת הנשים של אושוויץ, שמטרתה היא לשעשע ולהנעים את זמנם של הנאצים (ימ"ש).

בתחילה אלמה נרתעת - אין לה שום רצון לשעשע או לשמח נאצי, בטח שלא אחרי התופת שהיא רואה וחווה שם. אבל כשהיא מבינה שכך תוכל להציל את חייהן של הנשים בתזמורת (אלה השייכות לתזמורת ואלה שהיא תוסיף) היא מחליטה ללכת על זה בכל הבוח.

אלמה מגנה על צוות הנשים שלה בכל הדרכים שהיא רק יכולה, לא תמיד הן מבינות את התנהגותה, אבל היא תמיד שמה את הרצון לשמור אותן בחיים בראש סדרי העיפויות שלה.

במשך הזמן, אלמה פוגשת את מיקלוש - פסנתרן ומוזיקאי מחונן ומוכשר. מיקלוש מסייע לאלמה עם התזמורת שלה וביניהם מתפתחת מערכת יחסים והם מנסים איכשהו למצוא אהבה גם במקום הארור הזה.

סיפורה של אלמה חודר לנימי הנפש הכי עדינים, הוא נוגע ללב, מרגש ועצוב. אלמה היא אישה חזקה, אמיצה, סוג של "אמא לביאה" עבור הנשים שלה. היא לא חוששת לדרוש, במובן מסויים גם ללגלג, ולעמוד על שלה גם בפני המפקדים הכי אימתניים ושטניים במחנה, ואיכשהו כולם מעריכים אותה, שלא לומר אוהבים אותה, בזכות זה.

זהו ספר לא קל לקריאה, הוא מתאר את סיפורי מחנה אושוויץ הזוועתיים ללא צנזורה, ובכל זאת לא הצלחתי להפסיק לקרוא אותו, הוא פשוט מרתק והדפים שלו עפים, וכמובן שיש הרבה מה ללמוד ממנו ומדמותה של אלמה הגיבורה.

בשורה אחת: "אני נותן הכל, כי הנתינה היא שהופכת אדם לאנושי. כל עוד אני יכול לתת משהו, אני מרגיש שהיום שלי לא התבזבז לחינם. " (עמוד 246)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀