הוצאה: פן, ידיעות ספרים
תרגום: רחל פן
שנה:2025
311 עמודים
מארי ומשפחתה מנסים להתאושש ממות הבת בתאונה טרגית. הם מחליטים לעבור להתגורר במקום חדש ונטול זכרונות וכאבים. אך לפני כן הם נאלצים לעבור זמנית לאחוזה המשפחתית שמארי קיבלה בירושה, כדי למכור אותה, ובכסף שיקבלו יתחילו חיים חדשים.
הבעיות מתחילות כשמארי מגלה כי בשטח האחוזה קיימת בקתה ובה מתגוררת אישה בשם דווינה, הטוענת שקיבלה את השטח במתנה מסבה של מארי. וכל עוד היא מתגוררת שם, לא ניתן למכור את האחוזה.
בין מארי לדווינה מתפתח עימות, שגורם לפילוג גם בקרב בני המשפחה שלה, וגם מול התושבים המקומיים, עד שהם מגיעים לנקודת שיא שבה הגורל הוא זה שקובע.
הסיפור מסופר מנקודת המבט של כל הדמויות הנ"ל, כשכל פרק מסופר מנקודת מבט אחרת - מארי, דווינה, בעלה של מארי, וכל אחד מילדיה. כל אחד חווה את הסיפור הזה באופן שונה, לכל אחד יש תפיסה שונה של הסיטואציות.
באופן אישי היה לי קצת קשה להתחבר לפרקים של מארי האמא. משהו בהתנהלות שלה קצת יצר אנטי כלפיה.
משפחתה של מארי הגיעה לאחוזה כמשפחה שבורה, אבל כמשפחה מלוכדת ואוהבת, ההתנהלות שלהם מול דווינה גורמת להפרת האיזון ולפילוג משפחתי, מה שמעורר מתח והרבה כאב.
כאב האובדן של הבת מלווה את הספר כמעט לכל אורכו, והוא בעצם הטריגר לכל ההתפתחויות במישרין או בעקיפין. זאת תחושה שאף אחד לא רוצה לחוות ומאוד עצוב לקרוא על כך.
הספר מאוד זורם לקריאה, הפרקים יחסית קצרים, הבאת ה"קולות" השונים בפרקים השונים מכניסה עניין לספר, ובסה"כ אפשר לומר שנהניתי לקרוא אותו.
בשורה אחת: "אושר הוא לא דבר שצריך לרדוף אחריו, הוא נמצא איתך כל הזמן, בכל מקום שתבחרי להסתכל." (עמוד 101)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה