הוצאה: הכורסא, מודן
תרגום כנרת היגנס-דוידי
שנה: 2026
436 עמודים
"אל תיתני לאחרים לקחת ממך סיפורים טובים כדי להרגיש יותר טוב עם עצמם." (עמוד 236)
1939, מלחמת העולם השניה מגיעה גם ללונדון. במבצע המכונה "החלילן מהמלין", מחליטים לפנות את ילדי לונדון לכפרים מרוחקים, כדי להצילם מסכנת הפצצות הבליץ.
בין הילדים המפונים נמצאות הייזל ואחותה הקטנה פלורה. הן עוזבות את אימן ומגיעות לכפר קטן ופסטורלי, שם הן מאומצות ע"י משפחה מקסימה של אמא ובן.
הייזל ופלורה מעבירות את ימיהן בנעימים, הן יוצאות לטיולים בכפר, משחקות בחיק הטבע, ובעיקר ממציאות סיפורים על ארץ קסומה בשם ויספרווד - אליה הן מפליגות על כנפי הדמיון. ארץ שהן ממלאות באגדות, והיא מהווה עבורן סוג של מפלט.
באחד הימים במהלך משחק, פלורה נעלמת באופן מסתורי. המשטרה עורכת חיפושים וחקירות, אך לבסוף מגיעה למסקנה שהיא טבעה בנהר.
כ-20 שנה מאוחר יותר, בעת שהייזל עובדת בחנות ספרים, מגיע לחנות ספר שמספר על העולם הדמיוני שלה ושל פלורה , ספר על ויספרווד. הייזל ,שיודעת שמלבדה ומלבד אחותה, איש לא הכיר את ויספרווד, מנסה להבין האם מדובר בצירוף מקרים או שאולי יש כאן תקווה קלושה ופלורה עדיין בחיים.
החיים של הייזל משתנים בעקבות הספר, העבר צף ומאיים להשפיע על עבודתה החדשה, על הזוגיות שלה ועוד.
אין ספק שמדובר בספר מיוחד עם סיפור מיוחד. הוא לא רומן היסטורי הארד קור, כיוון שזה לא החלק העיקרי שבו. כך שגם למי שחושש מרומנים על תקופת מלחמת העולם , אין מה לדאוג.
אני אוהבת לקרוא סיפורים על אחיות, אני חושבת שיש קשר מיוחד בין אחיות , ומי שיודעת לנצל את המתנה הזאת - תרוויח. גם גם היחסים בין הייזל לפלורה מיוחדים מאוד. מדהים לקרוא איך הייזל מגוננת על פלורה אחותה הקטנה, ואיך באמצעות דמיון היא מצליחה להריע אותה, ויחד הן מפליגות למקומות רחוקים ומעניינים, ובעצם לאן שהן רוצות..
על הספר הזה נכתבו הרבה ביקורת טובות, והוא אכן ספר מתוק, ואפילו רומנטיקה יש בו. אבל לי הוא היה קצת איטי, ולקח לי זמן לקרוא אותו. (יכול להיות שגם המלחמה הוציאה אותי קצת מריכוז). בסופו של דבר הסיפור עצמו היה מעניין, והסתקרנתי לדעת מה הסוף, ולכן כמובן המשכתי לקרוא אותו, אבל לדעתי היה אפשר בהחלט לקצר אותו.
בשורה אחת: "לפעמים אנחנו צריכים לפגוש את הדרקונים שלנו.. ואין שום אביר שיציל אותנו." (עמוד 148).
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה