הוצאה: כתר
תרגום: מיכל אילן
שנה: 2025
328 עמודים
חמש שנים עברו מאז שהאחיות אמה ואגאת נפגשו. עכשיו לאחר מות סבתן הן מחליטות להיפגש יחד לשבוע, לבלות בבית סבתן , רגע לפני מכירתו, זכר לימים עברו.
מדי שנה אמה ואגאת היו מבלות כל קיץ בבית הזה עם הסבא והסבתא שלהם, ולאחר מכן רק עם סבתן. כשהן נפגשות הן יושבות יחד ומעלות זיכרונות מסבתן האהובה, מהאוכל המיוחד שלה, מהשחיה או הגלישה באוקיינוס, מהטיולים באזור, ומכל הידע שסבתן לימדה אותן.
מאז ומתמיד אמה, האחות הגדולה, הייתה האחראית, הבוגרת, המסורה והמגוננת, ואילו אגאת הייתה המבולגנת, המבולבלת, זאת שהחיים שלה לא תמיד מסתדרים.
כשהן שוב יחד הן צוחקות וכואבות, פותחות את הפצעים הישנים ואת הלב. הן מדברות ומתקרבות מחדש, ועדיין נראה שיש נושאים שקשה לדבר עליהם.
איכשהו יצא שזה הספר השני שאני קוראת על אחיות. אבל הוא בהחלט שונה מקודמו. וגם כאן נהניתי לקרוא על הקשר המיוחד והעוצמתי בין אמה ואגאת.
הספר מלא בתובנות על החיים , והוא מדגיש את הדברים הקטנים, הפשוטים, הלעיתים בנאליים שצריך להעריך ולהודות עליהם.
מכירים את הספרים האלה שכאשר מסיימים אותם מרגישים שהנשימה נעצרה? שאתם פשוט מוקסמים מהם? למען האמת (לצערי) אין הרבה ספרים כאלה. אבל כך הרגשתי כשסיימתי אותו, וסיימתי אותו בבכי.
הספר כתוב כ"כ טוב, ככה שהדפים פשוט חולפים במהירות. הוא נוגע בכ"כ הרבה רגשות והוא לא תמיד קל לקריאה, אבל הוא פשוט נכנס ללב, ונהניתי ממנו מאוד.
ממליצה בחום!
הערה: יש בו כמה טריגרים כמו אלימות והתמודדות נפשית.
בשורה אחת: "אין הרבה דברים חזקים יותר מהקשר בין אח לאחות, לא משנה מה, אי אפשר להיפטר מילדות משותפת סתם ככה, היא נדבקת ולא מרפה." (עמוד 45)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה