הוצאה: שולחן כתיבה, מטר
שנה:2025
166 עמודים
הדרך להיות רופא רצופה הרבה מהמורות.
שבע שנות לימודים, סטאז' והתמחות עומדים בדרך של הרופא כדי לקבל את המומחיות הנכספת.
בתוך כל זה נכללות כמובן תורנויות אינסופיות של יותר מ-24 שעות, עומס מטופלים וחוסר כח אדם, ועם כל הקושי צריך ללמוד לקבל תוך שניות החלטות מצילות חיים. (או שלא :( )
כרמל, שעבר את המסע הזה בדרכו להיות רופא, מתאר את קורותיו כסטאז'ר בבית חולים ישראלי. הוא מתאר את המשמרות הארוכות, הלחצים והחרדות לדעת מה לעשות בזמן הנכון ובמקום הנכון, לדעת לתמרן בין כמות חולים לא תמיד הגיונית, להיות נחמד אבל גם אסרטיבי, לדעת לומר את המילים הנכונות אבל בעיקר לדעת לתת את הטיפול הנכון.
כרמל כתב סוג של יומן מסע, שנכתב בדם, יזע ודמעות (תרתי משמע). יש בו סיטואציות משעשעות ומנגד גם סיטואציות כואבות או מאתגרות.
בין לבין כרמל מספר את סיפור ההיכרות והאהבה שלו ללאה, שגם היא למדה רפואה. גם בסיפור הזה היו להם אתגרים שאותם כרמל מתאר בספר.
הספר כתוב בשפה קולחת, הוא אותנטי ומתאר מגוון סצנות שגרתיות מהיומיום בבית החולים, ואין בו רגע משעמם, הוא גם לא ארוך במיוחד ואפשר לסיים אותו בכמה שעות.
הדבר היחיד שקצת הפריע לי זה הקפיצות בין העבר לעתיד, לא תמיד בסדר כרונולוגי.
באופן אישי אני מאוד אוהבת ספרים על רופאים ועל בתי חולים ולכן נהניתי ממנו, אבל לדעתי כולם יכולים ליהנות ממנו.
בשורה אחת: "אנחנו לא יודעים להכיל כאב בלי לחפש מיד לנקום." (עמוד 76)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה