הוצאה: מודן
תרגום: צילה אלעזר
שנה" 2025
320 עמודים
לשרה גליקמן היה כבר בילדותה כישרון מיוחדת לשדך שידוכים ולקשר בין "נשמות תאומות". הבעיה היא שבשנות ה-20 של המאה הקודמת בניו יורק, לא היה מקובל שיש דבר כזה שדכנית ממין נקבה.
ולכן כאשר שרה עושה מספר שידוכים, קמה עליה חבורת השדכנים היהודים בניו יורק ועושה הכל כדי לגרום לה להפסיק "להתעסק בעניינים לא לה".
רק כאשר שרה בעצמה מתבגרת, היא תובעת את מקומה ודורשת לקבל את ההכרה שלה בעיסוק הזה, על אף היותה אישה, ודוקא בשל הצלחותיה, שאותם הם מסרבים להכיר.
בשנות ה-90 של המאה הקודמת, כאשר שרה הולכת לעולמה, היא מורישה לנכדתה אבי, את כל יומני השידוכים שלה ובהם רשומים כל השידוכים שעשתה לאורך השנים.
אבי היא עורכת דין מצליחה העוסקת דוקא בענייני גירושין, והיא מנסה להבין מה פשר ה"ירושה" הזאת שסבתה השאירה לה.
ככל שאבי קוראת יותר את היומנים, היא מבינה עד כמה הקריירה המשגשת שלה היא בעצם שטחית ואולי גם קצת עצובה ,ואז היא עומדת בפני דילמה אמיתית.
הספר מחולק לשני סיפורים המסופרים לסירוגן - סיפורה של שרה וסיפורה אבי, והם כמובן קשורים אחד בשני.
אתחיל דוקא מהכריכה הצבעונית והמהממת, שמושכת את העין ועושה חשק לקרוא את הספר הזה. גם שם הספר סיקרן אותי, ולעומת זאת, דוקא לאחר קריאת התקציר קצת חששתי.
מדובר בעצם ברומן היסטורי על נושא מקורי ויהודי מאוד, שלדעתי לא כתבו עליו לפני. אמנם לכאורה מדובר בסיפור שמשלב קצת דמיון, ולמרות שבד"כ אני פחות אוהבת דמיוני, הפעם נהניתי מאוד.
במיוחד נהניתי לקרוא את החלק של סבתא שרה, על התעוזה שלה, על הרצון לשמח אנשים, ועל כך שלא נרתעה ממוסכמות שלכאורה כבר לא רלוונטיות.
ובכלל יש לי חיבה יתרה על ספרים שעוסקים ביחסי סבתות -נכדות.
לסיכום - מדובר בספר יהודי מקסים המשלב היסטוריה עם קצת רומנטיקה. כדאי לקרוא!
בשורה אחת: הלב גדול דיו להחזיק עצב ואהבה כאחד." (עמוד 32)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה