הוצאה: ידיעות ספרים
שנה: 2021
287 עמודים
" "זוכר את הדיל שלנו, כרם?" היא מתכוונת לדיל שלה עם עצמה. "אני סופגת את כל ההשלכות של אחות שהלך לה האח, וקצת הלכה לה גם האמא ועוד כל מה שבא עם זה, ואתה עוזר בשמים, זוכר?" " (עמוד 90)
לספר הזה הגעתי נטולת ציפיות, משהו בו הרתיע אותי - אולי הכריכה, אולי השם, ובסוף עם קצת דחיפה החלטתי לתת לו הזדמנות.
אורי ורעיה הם זוג צעיר, הורים לפעוטה קטנה, הם מתגוררים בהתנחלות מבודדת בה כולם מכירים את כולם, בה כל יציאה מחוץ ליישוב מלווה בחששות - האם נגיע בשלום ליעד והאם נצליח לחזור לשלום?
רעיה נושאת בליבה את מותו של אחיה התאום (שהיה גם חברו של אורי), המוות הטראגי שלו בנערותם, מלווה אותה לכל מקום ובכל מצב.
כשאורי חוזר ממבצע בעזה, בו איבד כמה חיילים טובים, הוא נושא בליבו את עול המוות שלהם, את רגעי האימה, את האבחנה הלא ברורה בין דם לדם.
המראות לא עוזבים אותו וסודקים את נשמתו.
מערכת היחסים של הזוג הצעיר והאוהב נאלצת להתמודד עם מצבים חדשים, עם שאלות, עם אתגרים. האידאלים שלהם מוטלים בספק, והם מחפשים מזור לנפשם הכואבת - כל אחד בדרכו, ונאלצים להתעמת עם שאלות קיומיות.
הסיפור מסופר מנקודת המבט של כל אחד מבני הזוג:
של רעיה - שלא מבינה מה השתנה אצל אורי שלה, ולמה היא כל כך רצתה שיחזור כבר מהצבא, וכשהוא חזר, היא מגלה שהוא חזר שונה.
ושל אורי - שבאמת חזר שונה, אבל כיוון שחזר בריא ושלם (לפחות גופנית), מצפים ממנו מיד לשוב לחיים כתיקונם, כאילו לא קרה כלום.
מה שאני הכי אוהבת כשאני קוראת ספרי מקור זאת השפה האותנטית והייחודית של הסופר.
בספר הזה המחברת הפליאה להפוך מילים לסיפור עם שפה עשירה, משחקי לשון ושנינות - אני הוקסמתי.
המחברת בחרה להעלות נושאים שאולי הם בגדר טאבו, וכמעט לא מדברים עליהם, במיוחד בקרב הדתיים, ובפרט המתנחלים. היא בחרה לא לצנזר ולספר לעולם שלא תמיד האידאלים שאנחנו גדלים עליהם - הם האידאלים שצריך למות עליהם.
הסיפור מעלה גם את נושא הפוסט טראומה הכל כך חשוב - את סיפורם של החיילים שנלחמו, וחזרו שלמים בגופם, אך שבורים בנפשם. נושא שהפך להיות מאוד אקטואלי בימים האחרונים.
אז בסופו של דבר אני שמחה שקראתי את הספר נהניתי ממנו, מהשפה הקולחת, וגם אם אין כאן עלילת מתח מרתקת שאי אפשר להפסיק לקרוא, יש בו הרבה תובנות ודברים מעניינים אחרים.
בשורה אחת: "אין שלם מלב שבור" (הרבי מקוצק)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀
