תרגום: דקלה פרידמן
שנה: 2021
360 עמודים
את הספר "המקעקע מאושוויץ" בחרתי לספר השנה שלי לשנת 2019, וחיכיתי בקוצר רוח לצאתו של הספר הזה.
גם כאן הסופרת בחרה לכתוב על סיפור אמיתי שהתרחש במקומות הכי אפלים.
זהו סיפורה של צילקה ששרדה את אושוויץ- הגיהנום עלי אדמות, אך מיד בתום המלחמה היא נשפטת ונאשמת בשיתוף פעולה עם האויב ע"י הרוסים, ונשלחת למאסר של 15 שנה בגולאג וורקוטה המבודד והאכזרי.
צילקה שחשבה שכבר חוותה את הגרוע מכל, שלא יודעת מהיכן תשאב כוחות, מצליחה באופן מפתיע ובדרך נס לשרוד עם מזון דל, קור מקפיא , איומים וסבל רב.
בזכות תושייתה היא מקבלת עבודה בבית החולים של המחנה, מה שמשפר את תנאי עבודתה, ואת תנאי מחייתה.
לאורך כל הדרך נקרות בדרכה של צילקה הזדמנויות שונות לדאוג לעצמה, אך היא בוחרת תמיד להעמיד את חברותיה במקום הראשון, בכל הזדמנות שיש לה לעזור למי מהן היא מיד נרתמת לכך.
היא אמיצה, מלאת תושיה, מסורה ובעלת חוש הישרדות מיוחד.
עיקר הספר מספר את סיפורה של צילקה בגולאג, אך הוא מביא קטעי זכרונות מתקופת מאסרה באושוויץ, וגעגועים לילדותה ולמשפחתה.
להת'ר מוריס יש כשרון לכתוב את הסיפור כך שאין בו רגע משעמם, הוא מרתק, שואב וקשה להפסיק לקרוא אותו.
הסיפור מובא מנקודת המבט של צילקה באופן כואב, אנושי, אולי אפילו על-אנושי, ונוגע ללב.
גם הפעם מוריס לא איכזבה, ואין ספק שגם הספר הזה הוא סיפור הצלחה.
בעיני זהו ספר חובה כקודמו.
בשורה אחת: כדי לשרוד סבל ארוך וכמעט אינסופי, צריך לפרוט אותו ליחידות של ימים - כל יום שעובר הוא בבחינת ניצחון.
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה