הוצאה: אריה ניר, מודן
תרגום: נעה שביט
שנה: 2024
230 עמודים
אייזיק אדי מוצא את עצמו עומד על "גשר הכלבים המתאבדים" במזג אויר קר ובמצברוח מלנכולי, המים מתחת גועשים ושוצפים, ואז הוא מתחיל לצעוק, ולמרבה הפלא הוא שומע קול צרחה שעונה לו.
אייזיק נכנס ליער לחפש את מקור הקול, והוא מוצא להפתעתו ביצה גדולה ומוזרה שמתקשרת איתו, אמנם לא באותה השפה, אבל תקשורת היא תקשורת.
אייזיק מחליט לאסוף את הביצה ולקחת אותה אל ביתו, ואז לנסות להבין מה זה בכלל היצור הזה.
בשיא בדידותו של אייזק, בתקופה הקשה שעוברת עליו ובשיא השפל בחייו, הביצה מהווה חברה עבורו, והקשר איתה הופך משמעותי ומשפיע על כל חייו.
אני מודה שהכריכה הצבעונית והשמחה של הספר גרמה לי לחשוב כי מדובר בספר קליל ונחמד, ועם השם המיוחד חשבתי שאפילו מדובר בספר משעשע, אך בסופו של דבר הבנתי שזה לא ממש ככה.
מדובר בספר מאוד מלנכולי ועצוב, על בחור שעבר טרגדיה ושום דבר לא מצליח להוציא אותו מהדכדוך, עד שהוא פוגש את הביצה - יצור מוזר ומשונה, והם הופכים לחברים ושותפים.
באמצעות שילוב של מציאות ודמיון הספר מראה לנו מהי השפעתה של אהבה, ומהו כוחה של חברות ועד כמה היא יכולה להשפיע על חיינו.
בשורה אחת: "דברים טובים קורים רק לאנשים אחרים, לא? אז למה נראה שלו קורים רק דברים רעים?...החיים הם לא ספר ילדים." (עמוד 164)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה