הוצאה: כנרת, מורה, דביר
שנה: 2024
399 עמודים
"עדיף גב עקום ולב ישר, מגב ישר ולב עקום." (עמוד 34)
הספר הזה עבר סבב אצלי בבית עד שסופסוף הגיע לידיים שלי, וגם אחרי יש כבר רשימת המתנה שמחכה לו, וכנראה שלא סתם...
יודה טייב נולד למשפחת פשע המתגוררת בשכונת התקווה, מי שנולד למשפחה כזאת גורלו נגזר עליו, ואי אפשר להתחמק מהגורל הזה.
אבל יודה הוא בן הזקונים, ואמא שלו נשבעה כשנולד, שהוא לא יהיה חלק מה"עסק המשפחתי" , ושהוא לא יראה בית מעצר.
ואמא של יודה היא ראש השבט, ומה שהיא אומרת זה קדוש.
ואיכשהו אחרי שהפך לתלמיד מצטיין, למפקד בצבא ולאיש חינוך, בסוף הוא מוצא את עצמו במעצר... מה השתבש פה?
אנגלמן טווה עלילה על שכונת פשע, על המעמדות, החוקים שלהם, על סמים ופרוטקשיין ועם כמה שזה נשמע מרתיע, הספר כל כך מעניין ומרתק שאי אפשר להפסיק לקרוא אותו.
מעבר לפשע יש פה סיפור על כוח רצון, על משפחה, על בחירות שאנחנו עושים בחיים. אין רגע משעמם בספר והוא חושף אותנו לעוד חלקים בעם שלנו, שאולי נדרש לעשות בהם שינוי מהיסוד.
כמו ספריו הקודמים של אנגלמן גם הספר הזה כתוב טוב, הוא שוזר אמרות שפר ומשפטי חוכמה, לעיתים בשפה מליצית, לעיתים בשפת רחוב מותאמת, וזה היופי שבו.
בשורה אחת: "לא משנה מה עושים אחרים, לא משנה אם צוחקים עליך, אתה - תהיה אתה, זה מה שרוצה אלוקים." (עמוד 12).
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי
