הוצאה: ידיעות אחרונות
תרגום: דלית כהן
שנה: 2023
414 עמודים
כשסאם מסיימת אימון כושר היא לוקחת בטעות תיק יוקרתי לא שלה, עם נעליים יוקרתיות שאינן שלה. את הטעות הזאת היא מגלה רק כשהיא יוצאת מהמכון ורצה כדי להספיק להגיע בזמן לעבודה.
כל החיים שלה כמעט מורכבים מריצות וממלחמות קיומיות להוכיח את עצמה בעבודה ולפרנס את משפחתה הקטנה - את בעלה המובטל ואת ביתה המתבגרת, ובעיקר לשרוד עוד יום.
ולכן באותו היום, כשהיא ממהרת ורוצה להחליף את נעליה לאחר האימון, אין לה זמן, היא נאלצת לנעול את הנעליים היקרות שמצאה, וכשהיא נועלת אותן היא מגלה שהן נוסכות בה בטחון שלא הכירה...
לעומת זאת, כשנישה מסיימת את האימון ומחפשת את התיק שלה, היא מגלה שמישהו החליף את התיק היוקרתי שלה בתיק שהוא חיקוי זול שלו.
נישה היא בחורה אליטיסטית ומתנשאת שמגיעה מהמעמד הגבוה, היא נשואה לבעל עשיר מאוד, היא רגילה שכל העולם פרוש לפניה, וכל גחמה שלה נענית.
הבעיה היא שמרגע שהיא יוצאת מהמכון, בעלה מפסיק לענות לה בטלפון, היא מוצאת את עצמה חסומה בכרטיס אשראי, לא יכולה לחזור למלון בו היא מתאכסנת, וכך היא נתקעת עם נעליים משומשות וקצת פחות יוקרתיות שהיא מוצאת בתיק המוחלף, ובעצם היא מבינה שהיא חסרת כל...
רצף של התרחשויות מרחיק את התיקים והנעליים מבעליהן המקוריות, עד שבסוף שתי הנשים נפגשות למפגש טעון וסוער שיוביל כל אחת לחשבון נפש ולשינוי.
מאז תחילת המלחמה, זה הספר הראשון שהצליח להוציא ממשבר הקריאה שהייתי בו.
זה לא שלא קראתי בכלל, אבל הקריאה היתה בקצב איטי, חסרת ריכוז ונמשכה זמן רב. הספר הזה פשוט שאב אותי אליו במתיקות שלו ונהניתי ממנו ומהאסקפיזם שלו.
בשונה מספריה הקודמים של ג'וג'ו מויס, העוסקים בדרמות או מתנהלים סביב תקופה היסטורית, הספר הזה הוא קליל, שנון, לעיתים משעשע ובעיקר מהנה כמו סוכריה מתוקה.
נהניתי ממנו מאוד, ואני ממליצה במיוחד למי שרוצה קצת להתנתק לכמה שעות.
בשורה אחת: "...אבל אם את לא יכולה לשנות את המצב שלך, אז אין לך ממש ברירה. את יכולה לשנות רק את דעתך עליו." (עמוד 168)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה