הוצאה: מודן
תרגום: ענת שפיצן
שנה: גרסה מחודשת 2022
181 עמודים
"אם תהיי פעם בת 80, תביני שבגיל הזה חשים כעלים בשלהי ספטמבר. אור היום קצר יותר והעץ מתחיל לאט לאט למצות את חומרי המזון שבתוכו. הוא שואב חנקן, כלורופיל ופרוטאינים מתוך הגזע, ואיתם נעלם גם הצבע הירוק, מתפוגגת הגמישות, אנחנו עדיין נותרים תלויים למעלה, אבל יודעים שלא נותר לנו עוד זמן רב..." (עמוד 20)
גיבורת הספר היא אישה מבוגרת, סבתא, שנסיבות החיים אילצו אותה לגדל את נכדתה ולהיות לה לאם. אך כשנכדתה גדלה היא מחליטה לעזוב הכול מאחור ולעבור להתגורר מעבר לים.
היא נותרת לבדה מאחור, וכעבור זמן מה מצבה הבריאותי נפגע. היא רוצה לכתוב לנכדתה אך לא רוצה להרוס את תוכניותיה, היא יודעת שאם תדע על מצבה היא תחזור.
ולכן היא מחליטה לכתוב מכתבים לנכדתה, אותם היא לא שולחת, אלא רק שומרת במגירה לבוא העת.
במכתבים היא מספרת לה על ילדותה, על הוריה הקרים והנוקשים, על הרצון לאהבה ולבן זוג מתאים לה מבחינה רגשית ושכלית (בקשה שלא התאימה לתקופה), ועל הסוד הגדול של חייה.
הזיקנה לצערנו היא דבר עצוב ולעיתים בודד, וזה מומחש בספר הזה הכתוב מהלב. רצונה של הקשישה הוא לתת לנכדתה את החופש לבחור את העתיד שלה וליהנות, ומנגד מתוארים הגעגועים והקושי להישאר לבד מאחור.
לעיתים קשה לצעירים להבין שגם המבוגרים היו פעם צעירים, גם הם חוו אהבה וכאב, טרגדיות והנאות שעיצבו את אישיותם והעניקו להם חוכמת חיים.
זהו ספר קצר יחסית, נוגע ללב, נוגה וקצת מלנכולי. יש תחושה בספר ש"רב הנסתר על הגלוי" - מוצג לנו רק צד אחד (היה מסקרן לשמוע גם את הצד של הנכדה), והסוף שלו פתוח.
לסיכום זה ספר נחמד, אבל לא ספר חובה.
בשורה אחת: "...החיים אינם מירוץ אלא משחק קליעה למטרה: אין חשיבות לחיסכון בזמן, אבל חשוב למצוא את המרכז..." (עמוד 27)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה