הוצאה: סימנים. ידיעות ספרים
תרגום: יואב כ"ץ
שנה: 2021
359 עמודים
"אף אחד לא רוצה להיות עם קונכייה. תהיי הפנינה." (עמוד 213)
לאחרונה יצא לי לקרוא מספר ספרים הפותחים בחגיגת יומולדת, המהווה נקודת מפנה בחיי הדמויות.
גם הספר הזה פותח בחגיגת יומולדת 42 של סופי בלום, סופי חוגגת עם בעלה ושני זוגות החברים הכי טובים, שהם עבורה כמו משפחה.
ברגע של שעשוע וחיפוש רכילות עסיסית, מתגלה כי בעלה של סופי הוא אחד הבוגדים הכי גדולים בעיר.
בעיני כולם הזוגיות של סופי וגייב הייתה מושלמת - גייב גם נראה טוב וגם בעל מושלם, ולכן כשסופי מגלה זאת עולמה מיטלטל.
היא מחליטה לברוח לכמה ימים לבתה הלומדת בפריז, ומשם היא נוסעת לכפר ציורי בפרובנס לבדה כדי להתאוורר ולגלות עצמה מחדש.
מהות הספר הזה היא בגידה, זה הנושא העיקרי בספר והוא בא לידי ביטוי בווריאציות ובסיטואציות שונות. אני הרגשתי באיזשהו שלב כי יש תחושה שהספר מנסה להעביר מסר של "אין אמונה באהבת אמת", "כולם בוגדים", ואם לא בגדת אולי אתה לא קיים?! לי אישית זה מאוד כאב וצרם.
הספר כתוב בשפה קולחת, הוא קריא ומעניין וסיימתי אותו ביממה.
הוא מוכיח לנו שלפעמים אסור לקחת את השגרה כמובנת מאליה וצריך לדעת לעצור מדי פעם, להעריך את הקיים ולהשקיע כדי לא להגיע למקומות האלה.
אהבתי את התהליך שעושה סופי, את השינויים שחלים בה, אך הייתי בהחלט מוותרת על כמה סיטואציות מיניות בספר שבעיני היו מיותרות ולא תרמו להתפתחות העלילה.
בשורה אחת: אל תיקחו שום דבר כמובן מאליו, אי אפשר לדעת מה צופן לו המחר.
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה