הוצאה: ספרי ניב
שנה: 2020
61 עמודים
אפרת מספרת לנו את סיפור ילדותה בקיבוץ.
בשנות ילדותה המוקדמות היא גדלה עם אימה כבת יחידה, כי אביה פשוט נעלם. (היא לא יודעת מה עלה בגורלו, כי אז לא נהגו לדבר על סודות).
בכל יום הייתה מחכה לרגעי השיא שהן שעות אחר הצהריים אותן הייתה מבלה יחד עם אימה - זמן איכות מהנה וקסום.
ובכל יום הייתה נעצבת כשנגמר הזמן והיה עליה לשוב לבית הילדים ולישון שם.
בספר הזה, שנכון יותר לומר שהוא ספרון, אנו נחשפים לעולמה של ילדה בקיבוץ, עם הכיף ועם הקושי. לי מאוד צרמה הפרידה הכפויה בין ההורה לילדיו מדי ערב, שהייתה נהוגה אז, רגעים שמתוארים כרגעים כאובים.
את הספר הזה, שכריכתו מקסימה, סיימתי פחות או יותר בחצי שעה. הוא מאוד קצר ויחסית אין בו הרבה סיפורים.
הוא כתוב בשפה יפה, אך כשסיימתי הרגשתי שרב הנסתר על הגלוי, ויותר לא סופר בו מאשר סופר.
בשורה אחת: החיים בקיבוץ יכולים להיות גן עדן אבל יכולים גם לגרום להרבה צער.
בדירוג סמיילי: 😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה