תרגום: שי סנדיק
שנה: 2020
380 עמודים
מקריאה של ספרים על אירלנד למדתי כי האירים ידועים כאנשים חמים, מסבירי פנים ושמחים, דוקא בספר הזה הרגשתי קור, בדידות וריחוק.
אליזבת חוזרת לבית אמה פטרישיה באירלנד לאחר מותה. היא לא בטוחה שהיא יודעת מה היא מחפשת בבית הישן, אם בכלל, ואולי היא פשוט מגיעה כדי לסגור מעגל ולהיפרד מבית ילדותה.
כאשר היא מרוקנת את ארונה של אימה היא מוצאת ערימת מכתבים רומנטיים שנשלחו ככל הנראה מגבר/אביה עוד טרם נולדה.
מתוך סקרנות היא מחליטה לנסות להתחקות אחר תולדותיה של אימה ושלה, ולהבין את פשרם של המכתבים.
מסע החיפוש מעורר גילויים מפתיעים ומצמררים.
במקביל אליזבת צריכה להתמודד בשלט רחוק עם הצרות שמארגן בנה המתבגר בן ה-17, אי שם מעבר לאוקיינוס.
הגילויים וההתמודדות גורמים לאליזבת לחשוב על שבריריות החיים, על משפחתה הקטנה, על אהבה, על חברות ועל עצמה.
את הספר המרתק הזה סיימתי ביום, מרגע שהתחלתי לא הצלחתי להפסיק לקרוא אותו.
הוא שונה לחלוטין מספרי לסה הקודמים שקראתי, שהם יותר ליריים או מחולקים לסיפורים קצרים.
זהו סיפור דרמה מעט אפל על בדידות, על ויתור, על עצב ועל הרבה מאוד כאב, עד שנראה שהכאב עובר בירושה מדור לדור.
הספר מסופר מנקודת המבט של אליזבת, כשברקע מסופר גם סיפורה העצוב של האם פטרישה.
בסיום קריאת הספר נותרתי מהורהרת, הספר מעודד אותנו לשים לב לסובבים אותנו ולהיות ערניים, כי לפעמים אדישות או חוסר תשומת לב הם מתכון לאסון.
בשורה אחת: ספר שהוא פשוט מציאה.
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה