תרגום: רחל פן
שנה: 2020
272 עמודים
אומר בכנות שמראהו של הספר והתקציר שלו לא משכו אותי במיוחד, אבל איכשהו האינטואיציה שלי ואולי זה שמופיע על הכריכה שהוא מקום ראשון ברשימת רבי המכר, כן עודדו אותי לקרוא אותו ואני מאוד שמחה שעשיתי זאת.
אני כאן כדי להיזכר – בכל מה שהייתי ובכל מה שלעולם לא אשוב להיות (עמוד 34)
מוריס האניגן הוא קשיש אירי בן 84 שהתאלמן מאשתו לפני שנתיים. הספר פותח בתיאורו של מוריס היושב בבר במלון המקומי ומחליט להרים חמש כוסות עבור האנשים המשמעותיים והמשפיעים בחייו. למעשה באמצעות הדמויות האלה הוא מספר את סיפור חייו החושף את נפשו המיוסרת ואת סודותיו הכמוסים ביותר.
הספר הוא חשבון נפש של מוריס, המספר סיפור חיים נוגה, כואב ומרגש. ספר מלא געגועים, חרטה והשלמה עם כך שאת הנעשה אין להשיב. מוריס מצטייר כדמות אנושית, רגישה גם אם עשה הרבה טעויות בחייו. דווקא הדמות שלו המצטיירת כ"לא מושלמת" היא זאת שהופכת אותו לאנושי כל כך ונכנסת ללב.
זהו ספר הביכורים של הסופרת, והיא הצליחה לכתוב אותו באופן כל כך מקסים, הוא מעין שיר הלל לחיים עצמם הכוללים גם שמחה וגם כאב, גם אהבה וגם שנאה, עוני ועושר ועוד…
היא הצליחה לספר את דמותו של מוריס באופן כל כך אותנטי ורגיש ונדמה כי הספר נכתב אכן בגוף ראשון על ידי איש זקן המסכם את חייו ומתכונן לסופם.
בשורה אחת: הזקנה מחכה לכולנו מעבר לפינה, צריך ללמוד לחיות את החיים במלוא העצמה ובלי להתחרט!
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה