חפש בבלוג זה

יום שני, 7 בספטמבר 2020

חנות ספרים על גלגלים / ג'ני קולגן

 

הוצאה: הכורסא

תרגום: ניצן לפידות

שנה: 2019

351 עמודים

אחרי קריאה של כמה ספרים לא קלילים במיוחד, התחשק לי קצת הפוגה, והספר המתוק הזה הגיע לי בדיוק בזמן…

נינה היא תולעת ספרים אמיתית, ספרים הם חבריה הטובים ביותר והם ממלאים את חייה וגם את דירתה המשותפת עם סורינדר, שמאיימת עליה לפנות את הספרים לפני שהרצפה תקרוס מהעומס.

ביום בהיר אחד מודיעים לנינה כי סוגרים את הספרייה בה היא עובדת , ונינה מבינה כי היא מפוטרת.
בלי עבודה שהיא מאוד אוהבת, נינה מרגישה אבודה. היא מרגישה מעורערת ומתלבטת מה יהיה הצעד הבא שלה.

בעקבות סדנה שהיא נשלחת אליה המעודדת להגשים חלומות, היא מחליטה שאולי כדאי לה להגשים את חלומה ולהקים חנות ספרים מיוחדת –  ניידת.

מודעת פרסום בעיתון של מכונית מסחרית שבדיוק תתאים לדרישות החנות החלומית, מובילה אותה לבדוק את העניין, הבעיה היחידה היא שהמסחרית נמצאת בסקוטלנד.
נינה מחליטה לאזור אומץ, לעשות מעשה חסר תקדים בחייה- לנסוע לראות את המסחרית ולרכוש אותה.
היא מגיעה לסקוטלנד – ארץ מלאת נופים יפיפיים, שלווה ורוב גברי, שם היא מתאהבת גם במסחרית וגם במדינה.

ככל שהתכנית קורמת עור וגידים נראה כי נינה מתעוררת לחיים. הרבה קשיים נקרים בדרכה, הסביבה לא תמיד תומכת , לעיתים היא מגלה סימני שבירה ושוקלת לפרוש מהגשמת החלום, אך כנראה שהרצון הפנימי שלה חזק מהכל.

נדמה כי חנות הספרים של נינה מפיחה חיים לא רק בנינה אלא גם בתושבי הכפר המנומנם של סקוטלנד, שמזמן נסגרו בו הספריות וחנויות הספרים. נינה במומחיות רבה יודעת למצוא לכל אחד את הספר המתאים בדיוק בשבילו, ותוך כדי היא מנסה להשתלב בהווי הכפר ובאירועי התרבות, אך יותר מכל היא רוצה למצוא אהבה!

"היא התחילה עם מסחרית. אבל איכשהו המסחרית הכניסה לחייה הרבה מאוד דברים אחרים. ועכשיו היא רצתה את החיים האמיתיים שהרגישה שפספסה; את החיים שחשבה שאנשים אחרים חיו בשעה שהיא עצמה ישבה בשקט בפינה" (עמוד 311)

דמותה של נינה מקסימה וגם אם נדמה כי לפעמים היא חיה בעולם של דמיונות ופנטזיות, איכשהו בסוף הדמיון אצלה הופך למציאות ואי אפשר שלא לאהוב אותה ולקוות יחד איתה שתצליח לעזור לכולם, וגם למצוא אהבת אמת מתוקה ורומנטית.
הספר קליל וקולח, הנופים המתוארים בו עושים חשק לקחת את הטיסה הראשונה לסקוטלנד, תיאורי הפולקלור וההווי של התרבות הסקוטית גם תורמים לעניין בספר ואי אפשר שלא ליהנות ממנו.

בשורה אחת: אומרים שמשבר מייצר צמיחה – מסע צמיחה עצמי בתוך עולם של ספרים, כשברקע נופים מהממים והרבה שלווה.

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

לתפוס את החלום / סיגלי רוטנר שמאי


 הוצאה: סיפור והמשכים

שנה: 2020

200 עמודים


את סיגלי הכרתי לפני מספר שנים , מאז נפרדו דרכנו וכל אחת התקדמה לדרך חדשה. לאחרונה נודע לי באמצעות מכרה משותפת שסיגלי כתבה ספר, וכך נוצר הקשר והספר הגיע אלי.

בעקבות משבר שחוותה, החליטה סיגלי להוציא לאור את סיפורה האישי, המספר איך הצליחה לצמוח דווקא מהמקום השפל שהייתה בו, איך בכל נקודת שבר היא מצאה נקודת היאחזות שסייעה לה לשמור את הראש מעל המים ולהתחזק.

"אינני אדם שגונב חלומות, אני לוכדת אותם! כל עוד אעמוד על שתי רגליי, ארצה להישאר תמיד בצד הלוכד…." (עמוד 163).

סיגלי היא אישה קומפקטית, אבל כאילו כדי לחפות על גובהה היא מלאה באנרגיות שנדמה כי שייכות למספר אנשים יחד!

בגיל צעיר התייתמה סיגלי מהוריה, וכבת יחידה נותרה ללא תמיכה צמודה (חוץ ממשפחה מקרבה יותר רחוקה), ובכל זאת היא הקימה משפחה לתפארת, עם זוגיות יציבה ושלושה ילדים מקסימים. המשפחה הייתה בשבילה הכל והיא השקיעה בה את כל כולה.

באחד הלילות, בעוד בעלה ישן, היא גילתה משהו שטלטל את עולמה וגרם למשבר אמון בלתי הפיך בינה לבינו, והדרך לגירושין הייתה מצידה האפשרות היחידה.
תהליך הפרידה והגירושין הפר את האיזון במשפחה המקסימה, מכאן הכל הדרדר עד שסיגלי הגיעה  למצב כלכלי קשה ומייאש.

סיגלי בחרה לא לשקוע לתהומות הייאוש, לאורך כל הדרך היא המשיכה ועדיין ממשיכה להפגין נחישות ועוצמה, היא נופלת ממשבר למשבר, אך מכל משבר נדמה כי כוח עליון מכוון לאיזון ודואג להרים אותה למעלה.

לאורך הספר סיגלי משלבת שירים שחיברה וציורים שציירה, שהם גם כמובן מוסיפים ותורמים להמחשת  התחושות שעברו עליה.
מתוך המשבר היא החליטה להפוך בעצמה למאמנת אישית (קואוצ'רית) ולסייע גם לאחרים לנצח את הפחד וללכוד חלומות. היא עושה זאת גם באמצעות השירים והספר שכתבה.

התרגשתי מאוד מסיפורה הכואב והמחזק של סיגלי. קראתי על אישה חזקה, אמא לביאה, שבחרה לא ליפול לתהומות של כאב ודיכאון, אלא להאמין באמונה חזקה שמכל רע יוצא טוב, סיגלי בחרה לא לוותר לעצמה ולהמשיך לדבוק בצדקת דרכה.

הספר כתוב בשפה קולחת והוא מלא בתובנות לחיים גם אלה שסיגל כתבה וגם אלה שאני למדתי בין השורות.
בסופו של דבר הוא חידד לי בין היתר את התובנות הבאות:  כוחה של משפחה וחברות אמת לנצח ולגבור על הרבה קשיים, והידיעה שמשבר מוליד צמיחה ומכל רע יוצא בסוף טוב.

ממליצה לכל אדם לקרוא וללמוד מהסיפור, מהשירים וממשפטי החכמה השזורים בספר!

בשורה אחת: "הפחד הוא האויב הכי גדול של עצמך. אם תדע להתעלם ממנו תנצח מכשולים רבים" (סיגלי, עמוד 48)


בדירןג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

שירת סרטני הנהר / דליה אוונס


 הוצאה: כנרת זמורה דביר

תרגום: שאול לוין

שנה: 2020

365 עמודים


"מה ז'תומרת איפה שסרטני הנהר שרים? אמא היתה אומרת את זה. קאיה זכרה את אמא מעודדת אותה תמיד לחקור את ביצת החוף: "לכי הכי רחוק שאת יכולה – רחוק-רחוק לאיפה שסרטני הנהר שרים".
"זה פשוט אומר רחוק בתוך הטבע איפה שהיצורים עדיין חיים פרא, עדיין מתנהגים כמו יצורים"… (עמוד 115).

נדירים הספרים המטלטלים את הנפש בסערה, הספר הזה הוא בדיוק כזה! עד כמעט אמצע הלילה לא הצלחתי להניח אותו מידיי עד לסופו.

בגיל שש אימה של קאיה נוטשת אותה ואת אחיה ונעלמת בלי להותיר סימן, בעקבותיה נעלמים אחד-אחד גם אחיה הגדולים, וכך היא מוצאת את עצמה לבדה עם אביה השיכור רוב הזמן, בבקתת העץ ליד ביצת החוף.
עד שבסופו של דבר היא לגמרי לבדה, רעבה וחסרת פרוטה.

קאיה לא מפסיקה להאמין ולקוות שיום אחד אמה תחזור, אך בינתיים היא נאלצת לשרוד, היא לומדת את הטבע ואת בעלי החיים והיא מבינה כי האדם היחיד עליו היא יכולה לסמוך הוא רק על עצמה.

בשנת 1969, כאשר קאיה כבר מבוגרת בלמעלה מעשר שנים, נמצאה גופתו של צ'ייס ,שהיה דמות מוכרת בעיירה, זרוקה בביצה. כאשר מתחילים לחקור את הרצח החשדות מופנים נגד קאיה – ילדת הביצות, שמאז ומעולם נחשבה כעוף מוזר בעיירה, ואולי כי פשוט הכי קל להאשים אותה.

קאיה גדלה כחיית בר, היא נפצעת נפשית שוב ושוב, הלב שלה נפגע ונשבר, אך היא מלאת תקווה, עוצמה ורצון לשרוד. היא כמהה לחום וקרבה אך לא תמיד זוכה להם באופן הראוי, לא פעם היא נכווית, ובכל זאת מכל משבר היא לומדת וצומחת.

סיפורה של  קאיה הוא מסוג הסיפורים החודרים ללב ומכניסים אגרוף בבטן. החוויות שהיא עברה והאופן בו הסופרת הצליחה לתאר אותן לא נתנו לי מנוח והמשיכו ללוות אותי במחשבותיי גם אחרי שסיימתי אותו, וסיימתי אותו עם חבילת טישו צמודה!

דרך החיים של קאיה, ההסתפקות במועט, אומץ הלב, היכולת להשתלב בטבע ולהיות חלק ממנו הם נדירים, והספר הוא במידה מסוימת גם שיר הלל לטבע הפראי, המיוחד והאופייני לאזור הביצות.

כבר מהכריכה שלו אפשר להתאהב בספר הזה, וברגע שמתחילים לקרוא נכנסים למערבולת רגשות ואי אפשר להפסיק.
הוא מסוג הספרים הנדירים, ספר שאין דומה לו  ואסור לוותר עליו!

בשורה אחת: דעות קדומות יכולות לבנות ולהרוס חיים שלמים, צריך ללמוד לסנן אותם ולצמוח!

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀 מושלם!

אחות הסערה / לוסינדה ריילי

 

הוצאה: מודן

תרגום: 

שנה: 2020

544 עמודים


אני מודה כי זה קצת מרתיע להתחיל לקרוא סדרת ספרים המורכבת משבעה חלקים, כשכל אחד מהחלקים אורך בסביבות 500 עמודים, ובמיוחד שנכון לעכשיו תורגמו לעברית רק שניים.
בסופו של דבר יצא שאת החלק הראשון "שבע אחיות" קיבלתי, ואז כבר הסתקרנתי לגבי השני וכך מצאתי עצמי קוראת גם אותו.

זהו סיפורה של אלי האחות השנייה מבין ששת האחיות שאומצו על ידי פא סולט.  כל אחת מהאחיות אומצה כתינוקת מאזור אחר בעולם.
עם מותו של פא סולט כל האחיות מתקבצות לבית המשפחה, ומגלות כי הוא הוא השאיר לכל אחת מהן מכתב עם רמזים על עברה, למקרה שאי פעם תחליט לחקור את שורשיה.

אלי נמצאת בתקופת חיים שנראית מאושרת ומספקת, היא חלק מנבחרת שייט המתכננת להתחרות באולימפיאדה ומנהלת רומן עם אחד השייטים הכי מבוקשים, ולכן מעדיפה שלא לפתוח פצעים ישנים ולחפש את הלא נודע.
אז מתרחשת טרגדיה המטלטלת את עולמה והיא מחליטה לצאת למסע בעקבות ספר שהותיר לה אביה ואולי להתחקות אחר מוצאה.
בספר הזה מסופר סיפורה ההיסטורי של משפחת הלוורסן המורכבת מנגנים ומוזיקאים מחוננים, עיקר הספר מתרחש בנורווגיה, ואלי הסקרנית מחליטה לנסוע לנורווגיה ולהתחקות אודותיהם.

בתחילה תהיתי לעצמי מה כבר יכול להיות מעניין בסיפורה של שייטת החיה את חייה בעיקר על המים בין גברים אמיצים, מסוקסים וחזקים? אך אני מודה שהסיפור הצליח להפתיע אותי, אין בו רגע אחד משעמם – חייה של אלי מרתקים ורבי תהפוכות.
אלי עוברת תקופה קשה מאוד, מאתגרת ומטלטלת,  אך נדמה כי היא מתנהלת באנושיות רבה – כשצריך היא לוקחת לעצמה מנוחה ופסק זמן וכשהיא רוצה משהו היא שועטת במלוא המרץ כדי להשיגו.
גם הסיפור המסופר ברקע – אודות משפחת הלוורסון מוסיף דרמה ועניין לסיפורה של אלי עד לסגירת הקצוות בסוף הספר.

המסע שהיא עוברת בספר הוא מסע חיים, מלא בתגליות על הסביבה, אך בעיקר על עצמה. אי אפשר שלא לאהוב את דמותה של אלי.
העלילה שואבת ומעניינת, אם כי לטעמי היה ניתן לקצר מעט את הספר, ואף על פי כן, בעיני ספר זה עולה על קודמיו.
נדמה כי בניגוד לספריה הקודמים של לוסינדה ריילי המכילים עלילות רבות והרבה תסבוכות ודרמות, הספר הזה יותר ממוקד.

בשורה אחת: אין ספק כי "דם סמיך ממים", אך לפעמים כל מה שצריך זה פשוט חום ואהבה.

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

מי שהייתי פעם / טרייסי גרביס גרייבס


 הוצאה: כנרת זמורה דביר

תרגום: קטיה בנוביץ'

שנה: 2020

239 עמודים


אניקה סובלת מחרדה חברתית. היא מעדיפה לבלות בקריאת ספרים או במשחק שחמט, אבל כמה שפחות בחברת אנשים.

בתקופת לימודיה באוניברסיטה בזכות שותפתה לדירה, היא מצטרפת למועדון השחמט. באחד הימים  מצטרף גם ג'ונתן למועדון, ולאט לאט, בזהירות ומתוך הססנות רבה, מתחילה להירקם ידידות מופלאה שמובילה לסיפור אהבה טהור ואמיתי. אך אירוע מצער שמתרחש גורם להם להתנתק וכל אחד פונה לדרכו.

כעבור עשור הם נפגשים במקרה (או שלא) בשיקגו. ג'ונתן מנסה להתאושש מגירושים ואניקה חיה את חייה כמו שהיא אוהבת.
המפגש מחזיר אותם בגעגועים לעבר ומעורר שוב את כל הזיכרונות הטובים. אך בשביל לחדש את האהבה הם חייבים להתעמת גם עם הפרידה וגם עם מה שכואב.

זהו סיפור על החריג בחברה, זה שבולט בשונותו, זה שנוטים לצחוק עליו או לזלזל בו, ועל כמה טוב אפשר למצוא בו אם רק מחפשים.

אניקה בדמותה המיוחדת גורמת לקוראים להתאהב בה, בתמימות שלה, בניסיונות להוכיח שהיא יכולה לתפקד נורמלי בחברה, באהבה הטוטאלית שלה שבאה לידי ביטוי בדרכה הייחודית.
ומנגד מתוארת דמותו של ג'ונתן האצילי שבוחר להסתכל על הצדדים היפים של אניקה, לגונן עליה ולנטרל את רעשי הרקע ויחס הסביבה.

זהו סיפור אהבה מתוק ומיוחד שראוי ללמוד ממנו על קבלת האחר ועל אהבה ללא תנאי.

בשורה אחת: סננו רעשי רקע ולימדו ליהנות מהטוב שיש גם אם לפעמים הוא קצת מסתתר.

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי / ג'ואנה קאנון

 


הוצאה: ידיעות אחרונות חמד, תמיר סנדיק

תרגום: שי סנדיק

שנה: 2018

406 עמודים


אין הרבה ספרים העוסקים בנושא הזקנה, אולי כי כולנו מעדיפים להדחיק את הנושא ומסרבים להאמין שיום אחד נאבד מכוחותינו ויכולותינו, ואנו מעדיפים להמשיך לחלום להישאר צעירים לנצח!

זהו סיפורה של פלורונס, דיירת בדיור מוגן הנקרא "צ'רי טרי".  פלורנס היא חלק מחבורה של שלושה קשישים: ג'ק החבר שלה שממשיך להאמין לה לכל אורך הדרך ואלזי חברתה משכבר הימים שמכירה אותה הכי טוב מכולם.

באחד הימים מגיע דייר חדש לדיור המוגן הקורא לעצמו גבריאל פרייס, פלורנס מיד מזהה אותו כרוני בטלר, שטבע לפני שישים שנה, אפילו הצלקת על שפתו מוכרת לה ולא משאירה מקום לטעות. פלורנס תוהה האם הדמיון מתעתע או שזה אכן הוא?!
החבורה מחליטה לצאת למסע בלשי ולחקור את סיפורו התמוה של רוני בטלר. פלורנס מנסה להיאחז בפיסות זיכרון שמזמן אבדו ולאט לאט צפות ועולות, ולפענח באמצעותם את התעלומה.

פלורונס נמצאת בצ'רי טרי "על תנאי", היא בתקופת מבחן, היא מרגישה שהמטפלות בוחנות אותה ואת התנהגותה בזכוכית מגדלת, וברקע מאיימת עליה העובדה כי יש סיכוי שיעבירו אותה לגרינבנק –  לשם מי שמגיע כבר לא יוצא, וההידרדרות היא חד כיוונית. היא מנסה להוכיח כי היא עדיין כשירה ומסוגלת לתפקד כמו כולם.

דמותה של פלורנס מייצגת את אימי הזקנה, את החשש מכך שהסביבה יום אחד תפסיק להבין אותך, את התפתחות הדמנציה והדמיונות ואת תחושת חוסר האונים.

האינטארקציה והחברות המתוארת בין שלושת הקשישים היא מקסימה, תומכת ומרגשת ובמידה מסויימת היא זאת שמשאירה טעם וחיזוק לחיות.

הספר העוסק בנושאים רציניים, לעיתים מצחיק ומשעשע ולעיתים מרגש ונוגע ללב – השילוב הזה יוצר ספר מיוחד ומקסים!

בשורה אחת: גם אדם קשיש זקוק לאיש אחד לפחות שפשוט יאמין לו!

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

ימים של פלא / קית סטיוארט


 הוצאה: מטר

תרגום: דנה אלעזר הלוי

שנה: 2019

468 עמודים


בספר הזה ישנם  שני נושאים עיקריים שנגעו מאוד לליבי. הראשון הוא היחסים בין אב לבת והשני הוא גידול ילדה חולה.

טום מגדל את ביתו האנה לבד, פחות או יותר מאז שהייתה בת שנתיים. היחסים ביניהם ראויים להערצה. הוא מסור אליה באופן טוטאלי והיא דואגת לו מכל הלב.

בגיל קטן התגלתה אצל האנה מחלת לב נדירה, הרופאים לא ניבאו לה תוחלת חיים ארוכה. היא סובלת מסימפטומים המחלישים אותה ועל כן לא תמיד היא יכולה ליהנות ולהשתתף בפעילויות המותאמות לבני נוער בגילה. בגיל 15 מצבה מחמיר וכל יום הוא בגדר נס עבורה.

טום מנהל את התיאטרון המקומי, יחד עם צוות שהם כמו משפחה. מדי שנה, מאז שהתגלתה מחלתה של האנה, ביום ההולדת שלה הוא מקפיד להעלות הצגה לכבודה, ולחגוג את העובדה ששרדה עוד שנה.

יום הולדת של האנה שוב מתקרב, והתיאטרון נקלע לקשיים כלכליים ועומד על סף סגירה. טום מאוד רוצה שוב לחגוג להאנה, אך היא כבר מרגישה גדולה להפקות האלה ונדמה שהקשיים שהתווספו רק מסבכים הכל.

טום הוא אב מאוד מגונן, הוא מוכן לעשות הכל למען ביתו. גם אם זה כרוך בויתורים עצמיים.
האנה דואגת מאוד לאביה ומנסה לעשות הכל כדי שביום מין הימים תישאר לו סיבה לחיות למענה, היא רוצה וחולמת שייהנה ויהיה לו טוב בלי להיות תלוי בה.

זהו סיפור מרגש על אב ובת שכל אחד מהם רוצה לעשות למען השני/ה מתוך דאגה אמיתית וכנה. ועל אף כל הקשיים שבהיותם משפחה קטנה הם חיים בסוג של הרמוניה, והמשפחה המורחבת שלהם היא התיאטרון והצוות שלו שתמיד שם ברקע לסייע ולתמוך.

אהבתי את העלילה והתרגשתי עם טום והאנה ביחד וכל אחד לחוד, אך מצד שני קראתי אותו בקצב מאוד איטי, היו קטעים שהרגשתי שהספר אפילו מלאה והיה אפשר קצת לקצר אותו.

הספר גורם לנו להבין שכל יום בחיים הוא נס וצריך לנצל אותו באופן הטוב ביותר, ועל הדרך נהנים גם מסיפור אהבה.

בשורה אחת: ספר מרגש ומכניס לפרופורציות, גם אם לעיתים הוא מצריך סבלנות.

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

עדיין רווקה / נדין מרימי

 

הוצאה: ספרי ניב

שנה: 2020

172 עמודים


לו יצויר והתרחיש של הספר הזה אכן היה מציאותי, לפיו כל רווקה מעל גיל שלושים תיכנס למוסד סגור לצורך טיפול ברווקות, רבות מבחורות ישראל היו נאלצות כנראה לבלות במוסד הזה.

"כולם כבר הסתדרו בזוגות כמו עולים לתיבת נוח לפני המבול, ואני נשארתי לבדי, בודדה, מחכה לגבר שיבוא ויטלטל את עולמי או פשוט למישהו שיגיד "יהיה בסדר, את לא תישארי לבד, אין פשוט סיכוי כזה" " (עמוד 122)

זהו סיפורה של מיכל,רווקה עם קריירה מוצלחת, שבעוד 90 יום יחול יום הולדתה ה-30… ובדיוק אז חוקק החוק הנ"ל.
בעזרת שתי חברותיה הטובות (והלא רווקות), היא נכנסת למרתון דייטים ואינה בוחלת באף אמצעי (כמעט) , הכל כדי לא להיכנס למוסד הסגור.

כולם מנסים לסייע למיכל להכיר סוף סוף את גבר חלומותיה, ואלו שפחות מנסים מביטים עליה במבטים מרחמים ובתחושה של סוף העולם מתקרב.

הספר הזה אינו מחמיא כלל למין הגברי, מדייט לדייט מדמים לחשוב כי תמו כל הגברים הנורמליים בעולם!
ואם כבר בחוק כזה עסקינן, אז מדוע האפליה המתוארת? לפיה רק נשים רווקות ייאלצו להיכנס למוסד… מה עם הגברים הרווקים המזדקנים?

מחברת הספר לקחה רעיון מקורי והפכה אותו לספר שהוא פארודיה על הרווקות המאוחרת.
בשפה שנונה וקולחת היא מתארת את חווית הרווקות המאוחרת.
הספר ציני, משעשע וקליל לקריאה. מנגד, הפריעו לי בספר החלקים בהם השפה בוטה,  וההתעסקות בנושא המין כמשהו זול ולא מחייב.

בשורה אחת: אולי צריך לטפל דווקא בגברים הרווקים ופחות בנשים…

בדירןג סמיילי: 😀😀😀

סירות הדרקון / אריאל בר


 הוצאה: ידיעות ספרים

שנה: 2020

334 עמודים


תקופה יחסית ארוכה לא יצא לי לקרוא רומן היסטורי שנכתב על ידי סופר ישראלי. בדרך כלל אני קוראת יותר ספרות תוצרת חוץ, אך בעקבות המלצות וסקרנות החלטתי לנסות.

בעקבות הספר גיליתי כי בראשית המאה הקודמת, בעיר חראבין שבסין חיה קהילת יהודים, העיר הייתה מורכבת מאוכלוסיית רב גונית, ובעיקר- יפנים, רוסים וסינים, כשלרוב החיים התנהלו על  מי מנוחות.

בשנות השלושים של המאה הקודמת, החל גל חטיפות של יהודים על ידי בריונים רוסים, מתוך מטרה להשיג כופר תמורת פדיון החטוף.
כך למעשה הספר פותח בסיפור חטיפתו של בוריס קפלן, פסנתרן יהודי מחונן, אשר ניבאו לו גדולות, שיצא ערב אחד לבלות עם בת זוגתו הכנרית נטליה, ומאז נעלמו עקבותיו.

החוטפים תובעים בגינו סכום כסף עצום מאביו המנהל את בית המלון בעיר, ונחשב לאחד מעשירי העיר.
אביו טוען כי אין ידו משגת לשלם כזה סכום, וכך מתנהל משא ומתן מפוקפק בין החוטפים לאבי החטוף.

בין לבין מעלה הספר את קורותיהם של בוריס ונטליה מאז ילדותם, את החינוך על ברכי המוזיקה, את הייעוד והציפיות שהוגדרו להם.

בוריס גדל בבית עשיר, במשפחה אמידה ומבוססת. אמו לימדה אותו מגיל צעיר את רזי המוזיקה והוא היה קשור אליה בנימי נפשו, לעומת אביו שבחר להתרחק ואפילו להתנתק מכל מה שקשור לחינוך ילדיו.

נטליה מגיעה מבית פשוט יותר. אמה מגיל מאוד צעיר, בשתלטנות רבה, כופה עליה את מלאכת הנגינה וחולמת שבתה תלך בעקבות הנגן היהודי המחונן יאשה חפץ.

לאחר היעלמותו של בוריס, נטליה מנסה לעשות ככל יכולתה בכדי לסייע בהצלתו ובהחזרתו הביתה. וגם כאשר היא נתקלת בהתנגדויות וסירובים היא לא מרפה ולא מוותרת.
סיפורם של בוריס ונטליה מעיד על תרבות עשירה שהתקיימה אז בעיר חארבין.
זהו סיפור על אהבת אמת אמיצה, המחזיקה מעמד כנגד כל הסיכויים.

זהו סיפור לא אמיתי המבוסס על סיפורים אמיתיים שהתרחשו באותה התקופה.
הספר כתוב בשפה מליצית ועשירה, העלילה מרתקת ומותחת, אך הספר מתנהל באיטיות מסוימת, ולטעמי ניתן היה מעט לקצרו.
יש בו קטעים מעט קשים לקריאה ומלאי אלימות. אך הם חלק מהתפתחות העלילה.

בשורה אחת: "את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק, מוכרחים להמשיך לנגן…" ולספר את סיפורם של היהודים גם במקומות כאלה.

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

חלון אל המפרץ / דבי מקומבר


 הוצאה: תכלת

תרגום: מור רוזנפלד

שנה: 2020

344 עמודים


תמונת הכריכה של הספר הזה עושה חשק ,כמו בתיאוריה של גיבורת הספר ג'נה, לשבת על הכיסא בביתה מול החלון שמשקיף על המפרץ. ג'נה משתמשת בפינה הזאת כדי להירגע ולחשוב, ותיאור הסצנה הזאת שחוזר מספר פעמים בספר משרה אוירת שלווה… ובהחלט לא הייתי מתנגדת לפינה כזאת משלי.

ג'נה ומורין הן חברות טובות, עוד מתקופת הלימודים בקולג'. מרגע שנפגשו חלומן היה לטוס לפריז, הן מתכננות את הנסיעה לפרטי פרטים, אך בעקבות תקרית לא צפויה הן נאלצות לדחות את הנסיעה, כך חולפות להן 20 שנה – כל אחת מהן הקימה משפחה וגידלה את ילדיה לבד.

עתה ילדיה של ג'נה בגרו והם עוזבים את הבית, לג'נה היו המון תכניות שחיכו בדיוק לרגע הזה, ובעיקר ליהנות מהשקט ולנוח מהדאגות שהעסיקו אותה כאמא במשרה מלאה. וזה גם הזמן המתאים לשוב ולתכנן את הנסיעה החלומית לפריז עם מורין.
בשלב זה ג'נה גם מתלבטת האם כדאי להכניס גבר חדש לחייה –  האם היא תהיה מסוגלת לכך? אחרי שנים שהתרגלה להיות לבד עם ילדיה…

במקביל מסופר סיפורה של חברתה הטובה מורין שגם היא נמצאת באותו השלב בחייה, הכל אצלה מאורגן ומסודר באופן שיטתי, וכאשר יש גבר שמעוניין בה זה מערער אותה לחלוטין.

הספר הזה הוא כמו ממתק קייצי מרענן! הוא זורם וקליל ועם זאת גם מעלה נקודות למחשבה.
זהו סיפור על אהבה, על זוגיות, על התרוקנות הקן והתמודדות עם ילדים בוגרים והצרכים שלהם שאינם בהכרח תואמים את שלנו.
הוא מעורר שאלות על המקום בו כל הורה שם עצמו בסדרי העדיפויות- מי קודם הוא או ילדיו?

כמעט ואינני קוראת ספרים מהז'אנר הרומנטי (לא האירוטי), אבל לפעמים כיף ליהנות מסיפור אהבה רומנטי ואפילו מעט קיטש, והוא בהחלט העביר לי את הזמן בנעימים. (ולמי שחשוב הוא גם נקי).

בשורה אחת: לפעמים ההזדמנות הכי טובה נמצאת ממש לידך, צריך רק לאזור אומץ ולקחת אותה.

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

האי של נשות הים / ליסה סי

 

הוצאה: מודן

תרגום: דורית בריל- פולק

שנה: 2019

424 עמודים


יש ספרים שלעניות דעתי, לא זוכים מספיק לתהודה שהם ראויים לה, כזה הוא הספר הזה!
לפני מספר שנים קראתי את הספר "סיפור כתוב במניפה" של הסופרת ליסה סי ונהניתי ממנו, ומאז לא יצא לי לקרוא ספרים נוספים שלה, עד שחברה המליצה לי על הספר הנכחי וכמובן שמיד נעניתי להמלצה.

יונג סוק ומי ג'ה הן חברות בלב ובנפש , הן גדלות יחד, כמעט כאחיות מגיל שבע. שתיהן גדלות לתוך קהילת ההאניו (הנשים הצוללניות) באי ג'ג'ו שבקוריאה.
יונג סוק היא בת למשפחה מרובת ילדים ואמה היא ראש של אחד הקולקטיבים של נשות ההאניו.
מי ג'ה היא בת יתומה להוריה (אביה היה משתף פעולה של היפנים, מה שמותיר כתם בשמה לכל חייה), היא גדלה עם דודיה המתייחסים אליה באופן משפיל.

החברה באי ג'ג'ו היא מטריארכלית – הנשים הן המובילות, מקבלות ההחלטות, מנהיגות המשפחה והמפרנסות, בעוד תפקידם של הגברים הוא להשגיח על הילדים הקטנים ולבשל אוכל.
הנשים עובדות מגיל צעיר מאוד ועיקר עבודתן הוא בים, הן לומדות לצלול ולשלות פרות ים, שאת חלקן מוכרים וחלקן נלקח למשפחות למאכל.

בגיל 15 גם יונג סוק ומי ג'ה  מצטרפות בהתרגשות רבה לנשות ההאניו, ואט אט הן לומדות לצלול לעומקים, לעצור את נשימתן לפרקי זמן ארוכים יותר, ולשלות כמה שיותר שלל מפירות הים.

הים מביא איתו שלל רב אך לעיתים גם אורבות בו סכנות רבות. אסונות פוקדים את נשות ההאניו מפעם לפעם, וגם הקולקטיב שלהן נפגע.

החברות ביניהן מתחזקת מיום ליום, והן חולמות להתחתן במקביל  ולהקים משפחות ולעולם לא להתנתק אחת מהשניה!
הן אכן מתחתנות, אך הנישואין גורמים למרחק פיזי ביניהן, בנוסף מלחמת העולם השנייה פוגעת באי ובאנשיו, השלטונות מתחלפים, האי הופך לזירת קרב, והמתים רק מתרבים מיום ליום, עד שהפגיעה הופכת אישית ומעמידה את חברותן במבחן.

נדיר לקרוא על חברות מטריארכליות בעולם, ובאי ג'ג'ו זה ממש בולט. הנשים מנהלות קולקטיבים של קבוצות צלילה והקשר ביניהן הוא קשר ייחודי ומיוחד- הן צוחקות יחד, שרות יחד את השירים הייחודיים להן, חולקות סודות, מקטרות על הבעלים, בוכות יחד ובמים הן מגינות אחת על השנייה גם במצבים של סכנת חיים.
הצלילה הופכת להן לטבע שני עד שכאשר מגיעה שעתן לפרוש, הן מתקשות להשלים עם המציאות, והן ממשיכות לשחות ולצלול עוד הרבה אחרי.

את הספר המרתק הזה קראתי בנשימה עצורה, גיליתי פיסת היסטוריה שלא הכרתי מעולם, וסיפור חברותן של יונג סוק ומיג'ה נגע לליבי –  חברות נפש אמיצה מלווה בהרבה כאב.

הספר מכיל מספר קטעים קשים מאוד לקריאה ולעיכול, האכזריות שהייתה קיימת אז לא ידעה גבולות.

במהלך הספר התרגשתי,בכיתי וצחקתי, לעיתים כעסתי על הדמויות ועל הבחירות שעשו, אך ככל שמתקדם הספר נפרמות הרבה תסבוכות, ובסופו של דבר מה שמתבקש זה מחילה.

בשורה אחת: לעיתים צריכים להתרחק מהנקודה בה נמצאים, כדי לראות את התמונה כולה ולקבל פרופורציה!

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

כל מה שקרה שם באמת / ברין גרינווד


 הוצאה: עם עובד

תרגום: מרב זקס-פורטל

שנה: 2018

422 עמודים


כאשר סיימתי את הספר הזה הרגשתי שאני צריכה לעכל אותו לפני שאכתוב עליו סקירה.
הוא מסוג הספרים המטלטלים את הקורא, מדירים שינה וגורמים להלם.

זהו סיפורה של וייבי, ילדה שתקנית, (יש שיחשבו אילמת) שאינה נותנת אמון באיש, אפילו מאבא שלה היא יודעת שהיא צריכה להיזהר ,  ואצל אמא שלה זה תלוי במצברוח.
אסור לגעת בה, ולא תראו אותה אוכלת, כי אמה אמרה לה שאוכל זה חיידקים ואסור להכניס חיידקים לגוף.

הסביבה בה איימי גדלה היא סביבה נוראית לגידול ילדים, אין מבוגר אחראי, היא גדלה צמוד למעבדת סמים בבעלותו של אביה, עם הורים שחצי מהזמן מסטולים, עם אלימות, קללות, סקס, ועם אח קטן שאם לא תדאג לו כנראה שאף אחד לא…

באחד הלילות כשהיא משוטטת בחוץ, עובר גבר רכוב על אופנוע, וכאשר הוא נתקל בוייבי, מהבהלה הוא עושה תאונה, הבחור המגודל שוייבי מכנה אותו ה"ענק", נפצע ונדרש לשיקום, אך מאותו הרגע הוא לוקח אותה תחת חסותו – דואג לקחת אותה לבית הספר, לרשום אותה כשצריך, לקנות לה מצרכי מזון, נעליים ולסייע בטיפול באחיה התינוק.
בין השניים נרקמת ידידות מופלאה והיחסים ביניהם הופכים לקרובים במיוחד. הבעיה היא שוייבי שגדלה במציאות מעוותת , מפתחת תפיסת עולם לאהבה שאינה לגמרי טריוויאלית, עד שבסופו של דבר הכל מסתבך.

את הספר הזה קראתי לאט ובהפסקות, היו קטעים שהרגשתי שאני חייבת לקחת נשימה עמוקה, הוא קשה לעיכול ורווי קטעים שכהורה הייתי מזועזעת מהם. המעברים בספר עשויים להיות חדים – מזעזוע וכאב לאושר ושוב לזעזוע.

במציאות הקיצונית בה וייבי ואחיה גדלים, אני מקווה מאוד שאף ילד בעולם לא גדל. זה בלתי נתפס לדמיין סיטואציות כמו אלה הכתובות בספר.
הספר הזה בהחלט שנוי במחלוקת ולא הייתי ממליצה לכל אחד לקרוא אותו.
גם אם הקריאה בו מרתקת, הקטעים הקשים שבו מקשים על רצף הקריאה ולא מאפשרים להישאר אדישים.

בשורה אחת: כנראה שלאהבה אין חוקים וגבולות ובטח לא גיל...

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

וויל גרייסון, וויל גרייסון / ג'ון גרין, דיוויד לוויתן

 


הוצאה: הכורסא

תרגום: תומר בן אהרון

שנה: 2020

320 עמודים


כשסיימתי לקרוא את הספר הזה הופתעתי מאוד שהוא מיועד לנוער! כאמא לילדים מתבגרים אין סיכוי שהייתי רוצה שהם יקראו את הספר הזה, אני כבן אדם בוגר הייתי מופתעת מהסגנון ומהשפה הבוטה שבו.

זהו סיפורו של וויל גרייסון, נער מתבגר שהחבר הכי טוב שלו הוא טייני- בחור ענק והומו. לוויל יש שני כללים מנחים בחייו: לא להתרגש מכלום, ולשתוק.
יש ביניהם יחסי חברות מיוחדים שבהחלט אפשר ללמוד מהם. וויל מסור לטייני ומגן עליו כשצריך, וטייני מתרפק עליו בשעת צרה, ובעיקר כשנשבר לו הלב אחרי עוד בחור שנפרד ממנו, מה שקורה בממוצע כל יום – יומיים.

וזהו גם סיפורו של וויל גרייסון, בן לאם חד הורית, מתבגר הסובל מדיכאון והומו, הוא נטול חברים להוציא ידידה אחת, וכל המשמעות לחייו סובבת סביב אהבתו לאייזיק – אותו הכיר בצ'אט וכל הרומן ביניהם מתנהל באופן וירטואלי.

צירוף מקרים מוזר ביותר מוביל את וויל גרייסון להיפגש עם וויל גרייסון, מה שנותן תפנית לעלילה.

הספר מעלה נקודות חשובות להתמודדות בגיל הנעורים – דיכאון, זהות מינית, חברות, אך לדעתי משהו התפספס והמסר לא הועבר כמו שצריך.

שיאו של הספר בא לידי ביטוי במחזמר שהופק בבית הספר. ותהיתי איך בית ספר מסכים להעלות מחזה ללא שום צנזורה, עם שפה בוטה ומסר שקצת היטשטש? בעיני זה קצת איבד מתחושת האמינות בסיפור.

את ספרו הקודם של ג'ון גרין "אשמת הכוכבים", קראתי והתרגשתי ממנו. כשסיימתי את הספר התפלאתי שהוא של אותו הסופר.
התחושה היא שלא קורה הרבה בספר, העלילה לא מצליחה להמריא,  ובסופו של דבר נשארתי עם טעם מר.

בשורה אחת: לא כל הנוצץ- זהב, אמנם הכריכה מיוחדת ומושכת את העין, אבל העלילה מוטלת בספק – לשיקולכם!

בסולם סמיילי: 😀😀

הגיע הזמן להדליק את הכוכבים / וירז'יני גרימאלדי


 הוצאה: כתר

תרגום: מיכל אסייג

שנת הוצאה: 2020

309 עמודים

אחרי שקראתי ספר שדי העיק עלי, הספר הזה הגיע כמו משב רוח רענן, ספר קליל ומתוק לשיפור המצברוח!

"העיסוקים הבלתי פוסקים לא הניחו לי לחשוב, בכל יום עשיתי ברצף את המשימות, עבודות הבית, הקניות, הטיפול הניירת; לעבוד, להחליף נורה, להכין אוכל, להפעיל מכונת כביסה, להשאיר פתק לבנות שירוקנו את המדיח, להשאיר פתק לבנות שהן שכחו לרוקן את המדיח, לרוקן את המדיח… בכל ערב קרסתי על המיטה כאילו הלמו בראשי. כאן אני חושבת. מנתחת. מעריכה את המצב. לפעמים אני לא חושבת על כלום. המוח במנוחה, זוהי המטרה המועדפת על המועקה" (עמוד 94)

אנה היא הם חד הורית גרושה לשתי בנות מתבגרות- קלואה בת ה-17 ולילי בת ה-12.
בכל בוקר היא יוצאת לעבודה במסעדה, ובכל ערב חוזרת מותשת. התקשורת עם הבנות נעשית בעיקר בפתקים, כל אחת טרודה בענייניה, ויש תחושה קשה של פספוס.

באחד הימים המנהל שלה מודיע לה על פיטוריה באופן פתאומי, והיא נותרת בהלם ובעיקר בלחץ מערימת החובות הממתינה לה, שרק הולכת ותופחת.

בהחלטה של רגע היא מחליטה לארוז מזוודה, לשאול מאביה את הקרוואן שקנה, ולצאת למסע עם בנותיה לכיוון הזוהר הצפוני.
במהלך המסע הן עוברות במספר מדינות כמו גרמניה, שבדיה, דנמרק ונורבגיה.
בהתחלה הן נוסעות לבדן, אך בהמשך הן מצטרפות יחד לחבורת מטיילים המורכבת מתמהיל מגוון של אנשים: זוג קשישים אלמנים, אב המטייל עם בנו האוטיסט, זוג בירח דבש, ומשפחה עשירה שמחליטה ללמד את ילדיה לחיות את החיים הפשוטים.

מעבר לנופים המדהימים הנגלים לעיניהן ולחוויות המשותפות, אט אט נחשפים גם גילויים וסודות כך שהמסע הזה כבר לא משאיר אותן כמו בתחילתו.

זהו ספר מסע גם בין מדינות וגם מסע לנפש שלהן. הוא מתאר את המסע מנקודת המבט של האם אנה ושל כל אחת מהבנות. כל פרק מזווית ראיה אחרת.

כל אחת מהבנות עוברת תהליך של התפכחות בהתאם לגילה ולשלב בו היא נמצאת בחייה. ובסופו של דבר הן לומדות אחת את השנייה והקשר ביניהן רק מתחזק.

החלטתה של אנה כאם, היא החלטה אמיצה ולא שגרתית, יש רגעים של חששות והתלבטויות, אך בסופו של דבר יש גם המון יתרונות.

הסיפור מסופר בשפה קלילה וקולחת, והוא נעים לקריאה. (אולי הייתי מוותרת על כמה קטעים שעוברת קלואה).
ממליצה מאוד לשיפור המצברוח או סתם להעביר את הזמן בכיף.

בשורה אחת: לעיתים החלטות ספונטנית, לא שגרתיות ומעבר להגיון יכולות לשנות את החיים ליותר טובים!

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

מה המספר שלך? / סופי קינסלה

 

הוצאה: הכורסא

תרגום: דנה טל

שנת הוצאה: 2020

397 עמודים

אני מאוד אוהבת ספרים מצחיקים, כאלה שגורמים לקורא לצחוק משוחרר וטוב. כזה הוא הספר הזה!

בעת בילוי עם חברותיה, מגלה פופי וויאט כי טבעת האירוסין היקרה שלה, זאת שעוברת במשפחתו של ארוסה מגנוס, מדור לדור, נעלמה!
פופי נכנסת למצב של חרדה קיומית, כי המפגש עם הוריו של מגנוס אמור להתקיים באותו יום ואין סיכוי שהיא תגיע בידיים חשופות ללא הטבעת.

היא פונה לכל צוות המלון ולכל מי שבסביבתה,  ומתחננת כי יסייעו לה במציאת הטבעת.
היא נותנת את מספר הפלאפון שלה לכל מי שרק אפשר על מנת שיעדכן אותה כאשר תימצא הטבעת, אך בדיוק כשהיא יוצאת החוצה לרגע עובר נער רכוב על אופניים וגונב ממנה את הפלאפון.

פופי המיואשת והאומללה כמעט על סף התקף לה, אך אז היא מוצאת פלאפון זרוק בפח האשפה, והיא מחליטה לאמץ אותו מיד לעצמה.
כך בעצם נפתח הספר שהופך לקומדיה של טעויות שובת לב וקורעת מצחוק.

דמותה של פופי מקסימה, שנונה. חיננית וכובשת, יש לה תשובה לכל דבר, ולעיתים יותר מזל משכל!

זהו הספר הראשון של סופי קינסלה שאני קוראת ומאוד נהניתי ממנו. הוא שילוב מצויין בין דרמה, רומנטיקה ושעשוע, בדיוק במינונים הנכונים! הוא העביר לי את סוף השבוע בנעימים, עם הרבה צחוק מכל הלב, ואני בהחלט ממליצה עליו.

בשורה אחת: כאשר מציעים לכן נישואין תמיד תבקשו טבעת חדשה ולא כזאת שעוברת מדור לדור!

😀😀😀😀 וחצי בדירוג סמיילי

על הקצה / דן רדלר

 

הוצאת: כנרת זמורה דביר

שנת הוצאה: 2020

623 עמודים

הספר הזה כשמו כן הוא – נדמה כי כל תרחיש בו, גם כשנראה שזה כבר לכאורה "סוף העולם", מוביל לתרחיש חדש, דרמה שיוצרת דרמה חדשה, כמו מים גועשים שאינם נחים לרגע.

זהו סיפורן של של שלוש דמויות עיקריות:
מוריאל אלפסי– בחורה ממשפחה מרוקאית קשת יום, שנולדה להורים שלא הביעו מעולם יחס חם והיו עסוקים בלריב ולצעוק.
מוריאל היא בחורה חכמה מאוד, אולי אפילו מחוננת, אך טרגדיה מובילה אותה להריון ונישואין כפויים עם דוד.

דוד גוטמן – בחור ממשפחה אשכנזית 'הארד קור', הוריו ממוצא גרמני ובעיניהם כל מי שאינו אשכנזי – נחות מהם. דוד מתחתן עם מוריאל בלית ברירה, אך לאחר מספר שנים הוא בורח מנישואיו ומבנו, מחליט לעזוב את הארץ, להיעלם ולהתנתק מכל הזיכרונות.

רמון הוא בנם של השניים, ילד חכם שחווה את קשיי החיים מגיל מאוד קטן, גם סיפורו העגום מסופר מלידתו ועד לבגרותו.

לשלושתם סיפור חיים מורכב, מלא תהפוכות ומלא קשיים.

את דמותו של דוד היה לי קל לשנוא, הוא מנוכר, אינו לוקח אחריות על מעשיו, מתנתק רגשית, ובוחר להיעלם ולבנות לעצמו זהות חדשה.

מוריאל ורמון הן דמויות שהחיים לא האירו להם פנים. הם חיים מצרות, קשיים, ומרצף של טרגדיות. לאורך כל הדרך הם מנסים להישאר עם הראש מעל המים ולהמשיך קדימה עד כמה שניתן, גם כשהמחיר שזה גובה מהם כבד מאוד!
החיים פגעו בהם מכל הבחינות: פיזית, כלכלית ובעיקר נפשית. ועיקר מטרתם זה פשוט לשרוד.

הספר מורכב מרצף של אירועים לא פשוטים, בכל פעם שנדמה שיש כיוון חיובי בעלילה, שוב התרחש משהו שגרם לי לצביטה בלב, והיו הרבה כאבי לב בספר הזה.
הספר הוא בעצם טרגדיה אנושית אחת גדולה, כמעט ואין בו נחמה, ולכן לא היה לי קל לקרוא אותו. יש בספר תככים, כאב, שקרים, בגידות ופשע וגם הרבה מין (לא נקי בכלל).
הוא הזכיר לי מאוד סידרת טלוויזיה טובה וממכרת, שבסיום כל פרק הצופה סקרן לדעת מה קרה בפרק הבא, וככה מצאתי עצמי מסיימת למעלה מ-600 עמודים, מרותקת עד סופו.
ועדיין נותרתי עם הרבה שאלות כשסיימתי…

בשורה אחת: בכדי לחיות עתיד טוב יותר, חייבים להתנקות מחטאי העבר.

😃😃😃😃 בדירוג סמיילי