הוצאה: מטר
תרגום: דנה אלעזר הלוי
שנה: 2019
468 עמודים
בספר הזה ישנם שני נושאים עיקריים שנגעו מאוד לליבי. הראשון הוא היחסים בין אב לבת והשני הוא גידול ילדה חולה.
טום מגדל את ביתו האנה לבד, פחות או יותר מאז שהייתה בת שנתיים. היחסים ביניהם ראויים להערצה. הוא מסור אליה באופן טוטאלי והיא דואגת לו מכל הלב.
בגיל קטן התגלתה אצל האנה מחלת לב נדירה, הרופאים לא ניבאו לה תוחלת חיים ארוכה. היא סובלת מסימפטומים המחלישים אותה ועל כן לא תמיד היא יכולה ליהנות ולהשתתף בפעילויות המותאמות לבני נוער בגילה. בגיל 15 מצבה מחמיר וכל יום הוא בגדר נס עבורה.
טום מנהל את התיאטרון המקומי, יחד עם צוות שהם כמו משפחה. מדי שנה, מאז שהתגלתה מחלתה של האנה, ביום ההולדת שלה הוא מקפיד להעלות הצגה לכבודה, ולחגוג את העובדה ששרדה עוד שנה.
יום הולדת של האנה שוב מתקרב, והתיאטרון נקלע לקשיים כלכליים ועומד על סף סגירה. טום מאוד רוצה שוב לחגוג להאנה, אך היא כבר מרגישה גדולה להפקות האלה ונדמה שהקשיים שהתווספו רק מסבכים הכל.
טום הוא אב מאוד מגונן, הוא מוכן לעשות הכל למען ביתו. גם אם זה כרוך בויתורים עצמיים.
האנה דואגת מאוד לאביה ומנסה לעשות הכל כדי שביום מין הימים תישאר לו סיבה לחיות למענה, היא רוצה וחולמת שייהנה ויהיה לו טוב בלי להיות תלוי בה.
זהו סיפור מרגש על אב ובת שכל אחד מהם רוצה לעשות למען השני/ה מתוך דאגה אמיתית וכנה. ועל אף כל הקשיים שבהיותם משפחה קטנה הם חיים בסוג של הרמוניה, והמשפחה המורחבת שלהם היא התיאטרון והצוות שלו שתמיד שם ברקע לסייע ולתמוך.
אהבתי את העלילה והתרגשתי עם טום והאנה ביחד וכל אחד לחוד, אך מצד שני קראתי אותו בקצב מאוד איטי, היו קטעים שהרגשתי שהספר אפילו מלאה והיה אפשר קצת לקצר אותו.
הספר גורם לנו להבין שכל יום בחיים הוא נס וצריך לנצל אותו באופן הטוב ביותר, ועל הדרך נהנים גם מסיפור אהבה.
בשורה אחת: ספר מרגש ומכניס לפרופורציות, גם אם לעיתים הוא מצריך סבלנות.
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה