הוצאה: דיונה
תרגום: נגה הראל
שנה: 2026
325 עמודים
לאחר האובדן של אחותה, שהביא איתו קשיים כלכליים, ג'וליה- אדריכלית נוף במקצועה, מוצאת עבודה באחוזה אנגלית.
בהגיעה למקום עם אחיינה סם, היא מבינה כי מרגרט , בעלת האחוזה, מצפה ממנה לשחזר את הגנים ההיסטוריים של האחוזה, בדיוק כפי שהיו בתקופה של לפני מלחמת העולם השניה.
הבעיה היא שאין שום תיעוד - תמונות או מסמכים, לגנים ההיסטוריים, ועל כן היא מבינה שיהיה מאוד קשה, אולי אפילו בלתי אפשרי לבצע את השחזור.
ג'וליה מחליטה לא להתייאש, ובעזרת אנדרו, בן הסנדקות של מרגרט, היא מחליטה לצאת למסע חיפוש אחר ההיסטוריה של האחוזה. וכך במסגרת החיפושים התמזל מזלה והיא מוצאת ספר איורים של פרחים ששופך אור על הפרחים והצמחים שהיו שם.
ג'וליה מגלה שהפרחים הם בעצם שפה, ולכל פרח יש משמעות, ומעבר לפרחים מסתבר שמסתתרים הרבה מאוד סודות, וכך לאט לאט נחשף גם סיפורה ההיסטורי והכואב של האחוזה.
הספר משלב את סיפור ההווה של ג'וליה, כשלסרוגין מסופר גם הסיפור ההיסטורי אודות משפחתה של מרגרט.
שני הסיפורים מרתקים, בשניהם הגיבורה הראשית היא אישה שמתמודדת עם אובדן.
הסיפור של ג'וליה מביא סיפור על הישרדות וכוח רצון, ויש בו גם קצת רומנטיקה, והסיפור ההיסטורי מביא איתו סיפור של בגידה, כאב והחמצה גדולה.
שני הסיפורים משתלבים יחד לסיפור מהנה שכיף לקרוא. ועל הדרך למדתי להכיר גם את שפת הפרחים.
בשורה אחת: "אי אפשר למחוק אנשים שאתה אוהב. אהבה אינה נכבית בגלל פגיעה, כאב או בגידה. היא מתעבה כרקמת צלקת סביב הלב, עד שהשריר נעשה נוקשה מכדי לפעום שוב כהלכה." (עמודים 141-142)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה