הוצאה: התחנה
שנה: 2026
208 עמודים
דפנה היא אישה אחרי לידה - עייפה, תשושה ומרוטה.
לפני שילדה היא היתה קרייריסטית, היא חלמה להתקדם ולהצליח באקדמיה.
אבל מאז שנולד בנה שי - הימים והלילות מתערבבים, הכל סובב סביב שי - השינה, הארוחות שלו וגם היציאה לסיבוב בגינה.
דפנה מסתכלת, משתאה בכל האמהות האלה שחוזרות לעצמן - לחליפות המחוייטות שלהן, לעקבים ולקריירה, והיא לא מצליחה להבין איך אפשר "להפקיר" את התינקוות הקטנים בידי מטפלות זרות או משפחתונים עתירי ילדים.
היא נזכרת בתזה שלה אודות אותן נשים יהודיות שהתנדבו להילחם עם הצבא הבריטי, ודוקא אז היא מבינה טוב את המניע שלהן - קצת שקט מהילדים, מהבכי, מהאכלות ומעבודות הבית שאינן נגמרות לעולם.
אבל אז דפנה מגלה שגם לסבתה שמתה יש קשר לצבא הבריטי, והיא מחליטה לחקור את הסיפור הזה ולהבין לעומק את ההיסטוריה המשפחתית.
כשהתחלתי את הספר הוא הרגיש לי קצת כמו ספר המשך לספר "חדר המתנה", שגם שם יש אישה שמספרת על החודשים שאחרי לידת בנה - הקשיים, חוסר השינה, חוסר החשק לעשות דברים לעצמך.
אבל כמובן שהסיפור הוא שונה לגמרי.
מה שכן הכריכה, שם הספר והתקציר קצת מטעים לדעתי. אני ציפיתי לרומן היסטורי, ולעלילה שמשלבת סיפור אומץ וגבורה אודות הסבתא.
בפועל, הסיפור מתמקד בעיקר בהווה - בדפנה, ובקשיי האמהות, וסיפורה של הסבתא הוא מאוד שולי.
בנוסף, אני חושבת שמחברת הספר היתה צריכה לגרום לדפנה לגלות את הסיפור ה"אמיתי" אודות סבתה, ולא להמציא אותו או את חלקו - לי באופן אישי זה קצת קלקל.
בכל מקרה, הכתיבה של הספר מצוינת, והוא מאוד זורם לקריאה. הוא ספר מאוד נשי ולכן נראה לי שידבר דוקא לקהל הנשי, ואולי אפילו ספציפית לאמהות או לנשים לקראת אמהות.
בשורה אחת: "לא מורידים את הכוכבים. הכוכבים צריכים להישאר בשמיים. את בני האדם הם שורפים." (עמוד 8)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה