הוצאה: כתר
תרגום: נעה שביט
שנה: 2022
336 עמודים
האחיות שרגיל הן לא בדיוק האחיות האידאליות - הן לא ממש קרובות, כל אחת עסוקה בחייה ובענייניה, ועל פניו אין להן שום עניין משותף.
לפני מותה, אימן משאירה להן צוואה בו היא מבקשת שהן תסענה יחד להודו לפי המסלול שהיא מתווה להם, כשבסופו היא שולחת אותן למקדש הזהב לפזר שם את האפר שלה.
רג'ינה היא המבוגרת בין האחיות, ולכן לרוב היא גם מתנהגת כמו ה"מבוגר האחראי", היא מנהלת בית ספר ומנהלת חיים די שגרתיים עם בעלה ובנה הבוגר.
ג'זמין מנסה להגשים את חלומה ולהיות שחקנית מצליחה, אך סרטון ויראלי עליה שרץ ברשת מאיים להרוס את כל הקריירה שלה.
ושירינה הקטנה מבין האחיות, נוחה לרצות, שונאת מריבות, ונדמה שהיא מצאה את גבר החלומות. איתו היא עברה לגור באוסטרליה, כמה שיותר רחוק ממשפחתה.
בתחילת המסע נראה כי האחיות רק מנסות לסמן וי על בקשת אימן, כל אחת שקועה בענייניה וסודותיה: רג'ינה עם הבן המתבגר והבעיות שלו, ג'זמין עם הקריירה המדשדשת ושירינה עם האולטימטום שמשפחתו של בעלה הציבה לה.
ככל שעובר הזמן הן לומדות להכיר אחת את השנייה, לומדות לדבר אחת עם השנייה , ולאט לאט מתגלים הסודות ואין ספק שהתמיכה שלהן אחת בשנייה חזקה יותר מהכל.
סיפור על אחיות ועל הודו נשמע בהחלט שילוב מעניין ולכן הספר הזה מאוד סיקרן אותי.
הספר אכן התחיל מעניין, והעלילה הייתה מלאת פוטנציאל, אך בסופו של דבר הרגשתי שתיאור המסע בהודו קצת תקוע - בעיקר מתארים את הודו כמדינה לא נעימה, המונית, רעשנית ומלאת כאוס, ואת המסע של האחיות כחובה מעיקה, ורק בסביבות השליש האחרון של הספר הוא מצליח להתרומם כאשר חלה תפנית בעלילה.
עצוב לקרוא על אחיות שלא מסתדרות ביניהן, בעיני אחוות האחיות היא זכות גדולה, ולכן זה שימח אותי לקרוא שלאט לאט האחיות שרגיל לומדות להבין את זה בעצמן, גם אם לא ממש בדרך הקלה.
עוד יותר היה לי עצוב ומקומם לקרוא על דעות פרימיטיביות ושמרניות בספר בעיקר מצד משפחתו של בעלה של שירינה, לא נתפס שזה קיים גם היום.
לסיכום, זהו ספר חמוד עם מסר חשוב על חשיבות המשפחה ועל סדרי עדיפויות.
בשורה אחת: דם סמיך ממים
בדירוג סמיילי: 😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה