חפש בבלוג זה

יום ראשון, 3 באוקטובר 2021

בציר 54 / אנטואן לורן


הוצאה: כתר
תרגום: מיכל אסייג
שנה: 2021
180 עמודים 

כשאובר נכלא בטעות במרתף ביתו ונזקק לעזרת שכניו המסייעים בחילוצו,  הוא מחליט להודות להם ולחגוג איתם על יין מבציר של שנת 1954.

בין השכנים אין קשר מוגדר: אובר הוא איש נדל"ן, מגאלי היא רסטורטורית המרכיבה מחדש פריטים שהתפרקו, ז'וליין הוא ברמן ובוב הגיע כתייר לפריז כדי להגשים את החלום של אישתו ושלו.

למרבה הפלא, לאחר ליל השתיה ארבעתם מגלים שהם התעוררו אי שם בעבר הרחוק של פריז, בשנת הבציר של היין 1954.

כל אחד מהם מוצא עצמו משוטט בסיטואציות שונות של אותה שנה, מה שמעורר בהם מחשבות, חושף סודות משפחתיים ומשנה חיים.

תקציר הספר סיקרן אותי וציפיתי לרומן היסטורי המתאר את פריז של שנות החמישים, אך בסופו של דבר לדעתי, הספר לא ממש השיג את מטרתו.

ההתחלה מתנהלת בעצלתיים ולוקח זמן להכיר את הדמויות ולהבין את העלילה, כשמכירים אותן מבינים כי מדובר בדמויות חביבות מאוד שלכל אחת סיפור מעניין משלה, אך בדיוק בנקודה זו מתרחשת הקפיצה בזמן.
הקפיצה בזמן שהיתה אמורה להיות נקודת מפתח בעלילה, לא ממש סייעה, הרגשתי שהמחבר ניסה לרקום עלילה מעניינת ולהכניס בה טוויסט מעניין, אבל לצערי לא הצלחתי להבין לגמרי את הפואנטה.

על אף שהספר קצר יחסית לקח לי כמה ימים לקרוא אותו ובסופו של דבר הרגשתי שהיה פוטנציאל טוב לספר אבל משהו התפספס. (אולי זה קשור גם לעובדה שאני פחות חובבת ספרים דמיוניים/פנטזיה/מדע בדיוני וכו').

בשורה אחת: נכנס יין יצא סוד?

בדירוג סמיילי: 😀😀😀

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה