הוצאה: כריכה
שנה: 2020
382 עמודים
"תזכרי תמיד שנבוא לקחת אותך כשיתאפשר, ותתנהגי יפה למארחים שלך. הם עושים לנו טובה" (עמוד 210)
המשפט המצמרר הזה הוא בעצם מהות הספר והסיפור הזה.
בעקבות פניה לקהילה של דונלד ואליזבת' בסקוטלנד לאמץ ילדים שעתידים להגיע מברלין בקינדר טרנספורט, ולאחר האובדן האישי שלהם, הם מחליטים להיענות לבקשה ומבקשים לאמץ ילדה.
גרטה היא ילדה בערך בת 11, ילדה מטופחת, מנומסת ומסודרת, כזאת שעונה על כל הציפיות.
היא מגיעה לביתם של דונלד ואליזבת ומנסה להסתגל לחיים החדשים, להרגלים החדשים, לאוכל המשונה בעיניה, כשבכל יום שעובר היא לא מפסיקה לחכות ולייחל לרגע שיבואו לקחת אותה...
המלחמה יוצרת חוסר וודאות, העולם כמרקחה, הדואר לא תמיד עובד, והמצב שנוצר משפיע על שני הצדדים.
אליזבת חוששת וחרדה מהיום שבו יקחו את גרטה בחזרה ואילו גרטה מתפללת שיגיע כבר היום הזה ושלא ישכחו אותה.
כשקראתי את הספר הזה התחשק לי להישאר בבית, לעזוב הכל, לא ללכת לעבודה ולהשתקע בקריאה שלו, הוא שאב אותי אליו כבר מהעמודים הראשונים ועד לסופו.
היה משהו בספר שהזכיר לי את האסופית (אן מאבונלי) שקראתי בילדותי, אף על פי שהסיפור והרקע שונים לחלוטין, וזה ספר למבוגרים ולא לנוער.
הסופרת הצליחה להציג את העמדות, הדעות והרגשות של כל הצדדים המעורבים, כך שלי כקוראת היה קשה לתפוס צד בדילמה שנוצרה.
כאמא בעצמי זה היה בעיני בלתי נתפס שהורה וילד צריכים לעבור ניתוק כזה אכזרי, כשלא ברור מה צופן העתיד והאם יש בכלל סיכוי שיתראו שוב אי פעם.
בשורה אחת: אין תחליף לאמא אבל כנראה שאהבה מנצחת הכל.
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה