היה לי מאוד קשה להשיג את הספר הזה, וכשסוף סוף הוא הגיע לספריה המקומית שלנו הבת שלי החליטה שגם היא רוצה לקרוא אותו…
כך יצא שהיא התחילה ואני גנבתי כמה עמודים בכל פעם שזנחה אותו לכמה דקות.. ( ולא היו הרבה הזדמנויות), יום שלם היא לא קמה מהספה עד שסיימה והוא סוף סוף הגיע לידי..
זהו סיפורם של 2 משפחות השונות לחלוטין, כל אחת מהמשפחות גרה מהעבר האחר של קו, אותו קו ירוק השנוי במחלוקת.
משפחת בן ארי- אמנון, תרצה והתאומים מיקי ועידן, מתגוררים בתל אביב. אמנון הוא איש האקדמיה הלוחם למען השלום, נגד הכיבוש וההתנחלויות. משפחה חילונית אתאיסטית כשרה למהדרין.
מנגד במצפה עודד גרה משפחת הייצלר, משפחה דתית, "מתנחלת" בכל המובנים. בלהה ואשר וששת ילדיהם , והבת הבכורה הילה שהיא אחת מגיבורי הספר.
אין קשר בין שתי המשפחות השונות כל כך, כל אחת חיה את חייה, כל אחת והאידאולוגיה שלה, אך רצה הגורל וטרגדיה אכזרית מקשרת בין שתי המשפחות הרחוקות שנות אור אחת מן השנייה.
זהו ספר על מלחמה ושלום, על שמאל וימין, על דתיים וחילוניים, ואולי הוא מעין משל למדינה שלנו הרב גונית, מלאת הדעות והסגנונות ואף על פי כן הוא אינו ספר העוסק בפוליטיקה, אלא באנשים ובאהבה. אהבת המולדת, אהבת הערכים, אהבת האדם, אהבת המשפחה והילדים ואהבה בין בני זוג.
הספר נטול קיטש (וזה היופי בעיני) ובכל זאת מצליח לתאר מנעד רחב של רגשות על הגבול הרחב שבין שמחה לעצב, אכזבה ותקווה, כעס ונחת. הוא מסופר מנקודת מבטם של רוב הדמויות העיקריות בעלילה, ומייצג את שני צידי המתרס ועל כן מצליח לשמור על אובייקטיביות הסיפור ולתאר תחושות, רגשות וחוויות מזוויות שונות.
הזוגיות היציבה, ומלאת הכבוד והאהבה בין אמנון לתרצה מתוארת באופן כל כך יפה על ידי בנם מיקי:
התאימה לו זוגיות בדיוק במינון שהכיר בבית הוריו. עידן היה מעיר להם לפעמים שהם נראים כמו זוג נזירים, אבל למיקי זה לא הפריע, אדרבה, הוא התפעל מן הכח שלהם לאהוב בסתר בלי להכריז על אהבתם בגלוי. מסיבה בלי תרועת חצוצרות ובלי זיקוקין דינור מצאה חן בעיניו יותר מפסטיבל ססגוני בכיכר העיר. הייתה לו תחושה שהאהבה של הוריו מוגנת מכל אהבה מוכרזת… ודווקא הוריו שכומסים את אהבתם לפני ולפנים, היו חסינים בעיניו (עמוד 249-250)
הספר קסם לי מהעמוד הראשון, השפה והסגנון שלו שבו את ליבי, עברית משובחת, משחקי לשון, אומנות של ממש! ועל כן גם בקטעים שהיו נראים לי מעט מייגעים פשוט נהניתי מעצם הקריאה.
לספר יש נגיעה בדיוק לתקופה זו של השנה – מוצאי חג הפסח, פאתי יום השואה ויום הזיכרון. יש לו נגיעה בכל לב יהודי ובמיוחד ישראלי, הוא מצליח לרגש ולתפוס את הלב כך שהיו קטעים שחשתי כמעט חסרת נשימה, ופה ושם גם הזלתי דמעה…
כל מי שנפשו נפש יהודי הומיה, שרוצה להכיר עוד גוונים וצדדים של הישראלי היפה ולהתרגש גם מסיפור אהבה – רוצו לקרוא!
בדירוג סמיילי: 🙂🙂🙂🙂 וחצי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה