חפש בבלוג זה

יום חמישי, 10 בספטמבר 2020

דמעות של אהבה / אליסון ריצ'מן


 הוצאה: פן

תרגום: ניצה פלד

שנה: 2018

375 עמודים


אוקטביו, סטודנט לספרות, היה עובר בכל יום ליד המנזר ורואה נערה יפה קוטפת תפוזים. הוא מתאהב בה ממבט ראשון. חולפים הימים והוא מחליט לנסות את מזלו, להגיע לליבה של סלומה ולהטמין לה שירים בתוך התפוזים. כך נרקם לו סיפור אהבה בסתר.. אוקטביו וסלומה תופסים רגעים גנובים. עד שסלומה נכנסת להריון.
אוקטביו בא לבקש את ידה מהוריה האמידים, שמזלזלים בסטודנט העני ומנסים למנוע את השידוך.. כמובן שהאהבה מנצחת והם מתחתנים. אוקטביו מבטיח לחמיו כי ימצא עבודה טובה ויפרנס את ביתו כך שלא יחסר לה כלום.
החודשים חולפים ועבודה אין, יום אחד פונה אליו בבית קפה אלמוני המתלהב מיופיו ומציע לו להיות שחקן קולנוע, אוקטביו מסכים ולאט לאט הופך לשחקן הכי נערץ בצ'ילה.
בהיותו שחקן, אחד המועמדים לראשות הממשלה פונה אליו לאימון בדיבור למצלמה ולקהל. הוא אכן נבחר לראש הממשלה, ואוקטביו הופך לאוהד שלו.
רצה הגורל ומתרחשת הפיכה, השלטון הופך דיקטטורי וקיצוני ומפיל את הממשלה. אוקטביו ממשיך להאמין בדעותיו הפוליטיות שאינן קבילות באותם ימים. ועל אף תחנוניה של אשתו סלומה שידאג בראשונה לילדיו ומשפחתו, הוא ממאן לשתוק..
עד שיום אחד הם פוגעים ביקר לו מכל  – סיפורי השבי מכילים תיאורים מצמררים, שאינם לבעלי לב חלש…
במקביל מסופר על סמואל, פסיכיאטר יהודי שבוחר לעזור לפליטים בשבדיה ולטפל בהם, אולי כי גורל הוריו הפליטים,ניצולי השואה, מהדהד בזיכרונו… ברקע מסופר גם סיפורו האישי.
משפחת ריביירו בורחת לשבדיה, ושם סלומה מגיעה לסמואל לטיפול שמוציא ממנה סודות כאובים, כעס וגם אהבה.

הפוטנציאל של הספר טוב, העלילה מרתקת, וכמובן הז'אנר – רומן היסטורי, שהוא מהחביבים עלי, תרם להנאה, כמו כן התוודעתי לתקופה שלא הכרתי בהיסטוריה. מה שבכל זאת הפריע לי זה העלילה המקבילה של סמואל ומשפחתו שפחות רלוונטית להתפתחות העלילה ובמידה מסוימת לא ממש קשורה לסיפור (אע"פ שסיפורו מרתק בפני עצמו), וזה שהעלילה די צפויה, חולפת בקלילות ובלי הרבה עומק.

סה"כ ספר קליל שאלמלא הקטעים הקשים לקריאה היה יכול לשמש כספר טוב להעביר איתו טיסה או שבת..

בדירוג סמיילי: 😀😀😀 וחצי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה