הוצאה: ידיעות ספרים
תרגום: כנרת היגינס־דוידי
שנה: 2019
390 עמודים
מאז שביקרתי לראשונה באיטליה (אמנם בחלקה הצפוני), התאהבתי בארץ היפה הזאת, ארץ של נופים קסומים ואווירת שלווה, ועל כן אני גם אוהבת לקרוא ספרים על איטליה.. אולי בעקבות הספר הזה אגיע גם לחלקה הדרומי..
כשגרייסי נתקלת במודעה באחד המגזינים על קורס בישול איטלקי בטוסקנה, היא מחליטה שזה בדיוק מה שמתחשק לה לעשות.
גרייסי היא אלמנה המגוררת לבד עם כלביה בעיירה באדלי קומפטון באנגליה, בתה קרינה מתגוררת בלונדון ועסוקה בקריירה התובענית שלה, כך שאין לה כלל זמן לאימה.
באופן מפתיע משנודע לקרינה אודות הנסיעה של אמה, היא מחליטה יחד עם ביתה אנסטסיה להצטרף לחופשה ולקורס הבישול בטוסקנה, ולקחת פסק זמן מהשגרה העמוסה שלה.
טוסקנה עם הנופים שלה, האויר הקסום והאוכל מעורר התיאבון פותחים את הראש ומקרבים לבבות. כל מי שמגיע לקורס הזה מגלה את עצמו מחדש, משתקם ונפתח לגלות עולמות חדשים.
גרייסי מחליטה בין היתר להתעמת עם עברה הלא סגור בטוסקנה,אותה נטשה לפני למעלה מארבעים שנה. גרייסי בילתה כעשר שנים מילדותה והתבגרותה בעיירה קולדרו וכשהיא מגיעה למקום כל הזיכרונות צפים.
מתוך העימות עם העבר היא מתקרבת לנכדתה וכתוצאה מכך גם לבתה, ומגלה מחדש את ההנאה שבמשפחתיות.
הספר גרם לי לחדד את ההבנה שלפעמים גם כשנראה שהמתבגרים אינם רוצים בקרבת ההורה, זאת לא האמת, ובעצם כמו שכולנו כמהים לאהבה ולתחושת חשיבות כך גם הם.
במהלך הספר נחשפים אט אט דמותה ואופייה של גרייסי, הנראית על פניו דמות נטולת עניין, בודדה ודי משעממת, אך מסתבר כי היא מסתירה רבדים כמוסים, ומתגלה כאישה מלאת אהבה, חושנית, חכמה ויצירתית.
את מאה העמודים הראשונים של הספר הזה לקח לי למעלה משבוע לקרוא, העלילה לא סחפה אותי , אך בעקבות ההמלצות הרבות עליו לא ויתרתי וטוב שכך…
הספר בהמשכו הופך קסום, התחושות והתיאורים בספר מוחשיים כך שדמיינתי כאילו אני נמצאת שם בעצמי – בטירה של הרוזן טנקרדי, בעיירה קולדרו בטוסקנה.
תיאורי הנופים הצליחו לעורר גם אותי לחוש שלווה מרגיעה, תיאורי האוכל היו מעוררי תיאבון במיוחד לאור העובדה שהכל היה טרי,ביתי ומתוצרת מקומית.
בסיומו של הספר התחשק לי להגיע לטוסקנה, ליהנות ממנה גם ולחבק את גרייסי על הדרך שעשתה ועל אומץ ליבה.
לסיכום – כל מי שמחפש קסם איטלקי ועלילה מרתקת – זה הספר בשבילכם!
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה