אגם טום / אן פאצ'ט

הוצאה: עם עובד
תרגום: קטיה בנוביץ'
שנה: 2024
300 עמודים

לחוות הדובדבנים המשפחתית חוזרות שלושת הבנות הבוגרות של המשפחה. לארה שמחה על האיחוד המשפחתי, ויחד עם בעלה הם נהנים שוב להיות מוקפים בבנותיהם.

העבודה בחווה מרובה והזמן קצר, הבנות מתגייסות גם הן לקטיף הדובדנים, שצריך להיעשות תוך זמן מוגבל, וכל זאת בתנאי שלארה תשתף אותן בסיפורה אודות התקופה שטרום נישואיה.

בצעירותה לארה היתה שחקנית עם פוטנציאל גדול, היא ניהלה רומן עם שחקן מפורסם בשם פיטר דיוק.
ללארה זאת היתה תקופה קסומה ומסובכת גם יחד. והתקופה הזאת השפיעה על כל חייה.
בנותיה הסקרניות צמאות לשמוע והן לא מרפות ורוצות לדעת את כל הפרטים.

על הספר הזה קיבלתי המלצה חמה, והתחלתי לקרוא אותו בהתלהבות, ואולי לכן קצת התאכזבתי.

ההתחלה של הספר היתה לי קצת מסורבלת, לקח לי זמן להבין את הקפיצות בין העבר להווה ומה בעצם קורה. 
בהמשך הספר זרם יותר והסקרנות כמובן גרמה לי להמשיך לקרוא אותו.

אהבתי את המשפחתיות בספר, נהניתי לקרוא על מערכות היחסים של לארה עם בנותיה, השונות כ"כ אחת מהשניה, על האהבה והזוגיות שלה, ובכלל על החיים המתנהלים בחווה.
לעומת החיים כשחקנים כוכבי קולנוע השונים מאוד ולעיתים מלווים בשקרים וצביעות.

לסיכום: מדובר בספר זורם לקריאה, עם עלילה שהיא ברובה מעניינת, והוא גם קצר באופן יחסי, כך שסיימתי אותו יחסית מהר.

בשורה אחת (או קצת יותר) : "אי אפשר להסביר את האמת הפשוטה הזאת לגבי החיים: שוכחים את רובם. הדברים הכואבים שהייתם בטוחים שלעולם לא תשכחו? עכשיו אתם בכלל לא בטוחים שהתרחשו, ואילו החלקים המסעירים, האושר עוצר הנשימה, הכל נשבר לרסיסים ונהפך למשהו אחר. הזכרונות מתחלפים בשמחות אחרות ובצער גדול יותר, ולמרבה התדהמה גם הדברים האלו נדחקים הצידה." ( עמודים 114-115)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀 וחצי

זאת המנוחה שלך / עידן גרינברג

הוצאה: כנרת, זמורה, דביר
שנה: 2024
366 עמודים

כשתמי בשן, כוהנת היוגה הגדולה של ישראל מתה, רבים ממעריציה ותלמידיה מתאבלים עליה.

תמי הותירה אחריה בעל, בן פסח ובת מירה. אלן ומירה ממשיכים את דרכה ופועלה, אבל פסח היה בנתק ממנה בשנה וחצי האחרונות והוא נשאר עם המון שאלות וצוואה קצת מוזרה, ואין מי שיענה.

פסח מחליט לכתוב מיילים לאמא שלו, הוא שופך את ליבו ושואל שאלות, והפלא ופלא היא עונה. ולא סתם עונה אלא גם מטילה עליו משימה - לארגן ערב מושקע ורב משתתפים ביום השנה למותה, עם הסברים מדוייקים מאוד על איך הערב יתנהל ומה תהיה התוכנית שלו.

זהו סיפור על משפחה, ועל יחסים לא תמיד תקינים, ובמיוחד על יחסי אם- בן.
הסיפור מסופר מנקודת המבט של פסח.
בסופו של דבר פסח אהב את אימו והיא כמובן אהבה אותו, אבל היחסים ביניהם הפכו למורכבים עם השנים בעקבות כל מיני תקריות.
בהתכתבות שלו עם אימו נחשפים כל מיני סודות מהעבר, מה שמשפיע לא רק על פסח, אלא על כל המשפחה.

הסיפור כמובן בדיוני, שהרי לא נתקלתי בינתיים באפשרות להתכתב עם המתים (הלוואי), אבל הוא מסופר בצורה כל כך הגיונית, שלא מורגש שמדובר בסיפור דמיוני.

הכתיבה של הספר טובה וקולחת, אך משהו בעלילת הספר לא זרם לי והרגשתי שהוא נמרח לי יותר מדי.
יש גם כמה התרחשויות בספר שקצת צרמו לי, ובכלל מערכות היחסים שם קצת משובשות ואולי אפילו מכעיסות.

לסיכום, הרגשתי שהיה פוטנציאל לספר, אבל משהו התפספס אולי בגלל שיש התעסקות בפרטים ובמסביב ופחות בעיקר.

חובבי ספרים על מערכות יחסים ומשפחות ייהנו.

בשורה אחת: "באהבה אין דבר כזה יותר מדי!" (עמוד 131)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀

אמן הפורצלן מדכאו / שרה פרית'י

הוצאה: תכלת
תרגום: עדינה קפלן
שנה: 2024
335 עמודים

מקס הוא אדריכל יהודי צעיר ובטינה היא ציירת מוכשרת ממוצא גרמני, השניים נפגשים בשנת 1929 ומתאהבים אחד בשניה. הם עוברים יחד לגור בברלין כדי להתפתח ולהתפרסם כל אחר בתחומו.

הבעיות מתחילות כשהמשטר הנאצי האכזרי עולה לשלטון. השתלשלות של כל מיני מקרים מובילה לכך שמקס נעצר ונשלח למחנה הריכוז דכאו. למזלו, בעקבות כישרונו האומנותי הוא מגיע לעבוד בבית חרושת לפורצלן.

בטינה מנסה לאתר את אהובה שנעלם לה, והיא רוצה לעשות הכל כדי להציל אותו ולעזור לו, ובסופו של דבר לגרום לאיחוד שלהם מחדש.

לסירוגין, מסופר סיפורה של קלרה , ביתה של בטינה, שבשנת 1993 מחליטה לנסות לאתר מי הוא אביה, ומה הסוד שאימה שמרה כל השנים.

זהו רומן היסטורי מרגש המתרחש ברובו בתקופת השואה, על אהבה בלתי אפשרית בין יהודי לגרמניה כנגד כל הסיכויים. 
למקס ובטינה יש אהבה חזקה, שניהם צעירים, עם נפש של אומן שחולמים להצליח ולהתפרסם, אך המציאות האכזרית כופה עליהם ניתוק וצער רב.

עצוב לקרוא עד כמה השלטון הנאצי היה אכזרי והטיל את אימתו על כל האזרחים, ולא רק יהודים (כמובן שביהודים הוא גם התעלל פיזית ונפשית). אנשים נאלצו לקבל החלטות קשות (לעיתים בניגוד לרצונם) כדי להגן על עצמם.

מחנה הריכוז דכאו היה מחנה נוראי, בדומה למחנות האחרים שהוקמו באותה התקופה. למקס היה הרבה מזל בכך שקיבל עבודה יחסית קלה בבית החרושת, עבודה שהוא גם הצליח קצת ליהנות ממנה.

לסיכום, מדובר בעוד ספר מעניין שמלמד על עוד פרק היסטורי שלא הכרתי בתקופת השואה. ספר שיש בו אהבה ענקית אבל גם הרבה כאב וצער.
רומנים היסטוריים מהסוג הזה הם אלה שאני מעדיפה לקרוא ולכן נהניתי ממנו.

בשורה אחת: "בסופו של דבר כל מה שאנחנו מותירים מאחורינו הוא אמנות ואהבה." (עמוד 323).

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

 

הלביאות מטהראן / מרג'אן כמאלי

הוצאה: ידיעות ספרים
תרגום: דנה אלעזר - הלוי
שנה: 2024
365 עמודים

אביה של אלי מת באופן פתאומי בהיותה בת שבע, בעקבות זאת היא ואימה נאלצות לעזוב את הבית היפה שלהן ולעבור לשכונה פחות מוצלחת בעיר.

אלי לא מכירה שם אף אחד, אימה לא מסכימה שתשחק עם ילדי השכונה,  והיא מרגישה מאוד בודדה. 
למזלה של אלי ביום הראשון של הלימודים, מתחברת אליה ילדה דעתנית ומלאת שמחת חיים בשם הומא.

אלי והומא הופכות כמעט לבלתי נפרדות - הן משחקות יחד, לומדות יחד לבשל ע"י אימה של הומא, מסתובבות בבזאר הצבעוני וחולמות על עתיד טוב למדינה שלהם.

אבל ברגע שמתאפשר לאימה של אלי לחזור לחיים הקודמים היא מיד עוזבת את השכונה הפחות מוצלחת, ולוקחת את אלי יחד איתה. אלי והומא נאלצות להיפרד.
רק שנים לאחר מכן הומא ואלי נפגשות בשנית.

החברות של אלי והומא עוברת הרבה גלגולים ומבחנים לאורך הספר. על רקע ההיסטוריה והתהפוכות המדיניות באיראן, לעיתים חברותן מוטלת בספק.
השילוב של אלי השקולה והמחושבת לעומת הומא הדעתנית, מלאת שמחת החיים שחולמת להפוך את העולם לטוב יותר, יוצר חברות מיוחדת ויחד הן משלימות אחת את השניה.

אתחיל ואומר שהספר הזה בעיני הרבה יותר מוצלח מהקודם. הוא מעניין, מסקרן ומחכים.
הוא עוסק בחברות אמת אבל גם בבגידה. הוא מספר לנו על תרבות שיש בה יופי, אבל המשטר והשלטון הרסו אותה. הוא עוסק בסוגים שונים של משפחות, ביחסי אמהות ובנות, במעמדות ובקונפליקטים.

מומלץ!

בשורה אחת: "אפילו אנשים שאוהבים אותך יכולים להרוס לך את החיים... אפילו אלה שאת סומכת עליהם יותר מכל." (עמוד 148) 

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי