הוצאה: הכורסא
תרגום: תומר בן אהרון
שנה: 2023
259 עמודים
20 שנה חלפו מאז שאדם קיי סיים את ההתמחות שלו ברפואה, והחליט לנטוש את המקצוע. וכמו בספריו הקודמים גם הפעם הוא מתאר ומבקר את תהליך הלמידה וההתמחות בבריטניה לטוב ולרע...
אדם משלב סיפורים מתקופת היותו מתמחה, הוא משתף בהיררכיה שקיימת בין הרופאים הבכירים לזוטרים, הוא מתאר סיטואציות שהיו קשות עבורו להתמודדות, ולא היה מי שיכיל או יכוון אותו, הוא משתף בנקודות כואבות אבל גם בנקודות מצחיקות. והוא גם יודע להוקיר תודה לאנשים שכן סייעו לו בדרך.
בנוסף לכל הסיפורים האלה, אדם משתף בחייו האישיים - הוא בן להורים יהודים "פולנים" שחלמו לראות את בנם רופא, ועד היום מסרבים להשלים עם ה"ויתור" שעשה, ולא מפסיקים לחלום שבנם ישוב למקצוע הנחשק,
הוא מספר על "יציאתו מהארון", על התמודדות עם קשיים, בעיות בריאות (כי הרי לא יכול להיות שרופא ילך להיבדק ע"י רופא אחר...) ועל ההסבה המקצועית שעשה לתחום הבידור.
אדם כותב ללא צנזורה, הוא מצחיק ובוטה, שנון וחד. הספר מלא סרקזם, ושפה לא תמיד נקייה (כך שתעשו את הבחירה שלכם אם מתאים לכם) והוא בהחלט מעביר מסר.
בשורה אחת: "העולם מלא באנשים שאומרים לנו לא לטלטל את הסירה, אבל לפעמים צריך לומר על ה*** של הסירה, עשו זאת בכמה שיותר אהבה ועדינות, אבל תלבשו בגד ים ותתחילו לשחות. רק אתם יודעים מה אומר לכם לבכם..." (עמוד 258).
בדירוג סמיילי: 😀😀😀 וחצי
*הורדתי חצי כוכב כי באופן אישי היה לי קצת קשה להתחבר לשפה הבוטה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה