הוצאה: אריה ניר / מודן
תרגום: שי סנדיק
שנה: 2022
318 עמודים
"נאסר על הילדה להשמיע קול ולכן הציפור הצהובה שרה" (עמוד 9)
כל משפחתה של רוזה נלקחה בידי הנאצים. רק היא וביתה מרים נותרו לבדן.
הן מוצאות מקלט באסם של מכרים ומסתתרות שם בעליית הגג. אסור להן לדבר או להשמיע רעש, התנאים קשים והפחד עוטף אותן. כל יום שם הוא מלחמת הישרדות, ויש גם מחירים שהן נאלצות לשלם.
למרים יש כישרון מוזיקלי מיוחד והיא מנסה להיעזר בציפור דמיונית כדי להסיח את דעתה, באמצעותה היא מנגנת מנגינות וחולמת על המוזיקה שתמיד מצליחה להרגיע אותה.
ככל שעובר הזמן המקלט הופך למקום לא בטוח עבורן וסכנת המוות מרחפת עליהן ועל בעלי הבית.
בשלב זה רוזה נאלצת לקבל החלטה גורלית - האם לשלוח את מרים לבדה למקום שבו תוכל לשרוד או לקחת אותה איתה.
אין ספק שמדובר בספר שהוא חוויה מטלטלת. הכאב טבוע בו מהעמוד הראשון והוא נכנס ללב גם מנקודת המבט של רוזה וגם של מרים. המוזיקה שזורה בו וכמעט ניתן לשמוע אותה יחד עם הציפור ששרה, ובכל עמוד בספר מרגישים את הרצון ואת המלחמה היומיומית לשרוד ולבחור בחיים.
הדפים עברו לי במהירות והייתי מרותקת אליו עד לסופו וגם אחרי שסיימתי לקרוא אותו הוא המשיך ללוות אותי במחשבות. (הטעות היחידה שעשיתי היא שלקחתי אותו לחופשה).
תקופת חשוכה זאת בהיסטוריה אילצה אנשים לקבל החלטות קשות ולהתמודד עם דילמות מוסריות הרות גורל. ההחלטה שנאלצת רוזה לקבל משפיעה על העתיד שלה ושל ביתה.
כקוראת זה גורם לי לומר תודה על כל יום שאני עם ילדי וב"ה שלא צריכה לקבל החלטות כאלה, ומתפללת שלעולם לא אצטרך!
לסיכום, זהו ספר כואב, נוגע ללב, מרגש ומומלץ!
בשורה אחת: "ובחרת בחיים"
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה